לוחמי הצנחנים בחאן יונס
לוחמי הצנחנים בחאן יונסצילום: דובר צה"ל

ירון רוזנטל, יו"ר בי"ס כפר עציון ומנכ"ל הקיבוץ, חזר ממילואים בחאן יונס, ועל מה שהוא וחבריו ראו בבתים ששם הוא מספר בראיון לערוץ 7.

רוזנטל מספר על מבצעי כיבוש הבתים שאליהם יצא עם חבריו, בוגרי פלס"ר צנחנים, שם הופתע משני פרמטרים מרכזיים כאשר הראשון שבהם הוא איכות הבתים ותנאי המגורים המנוגדים לחלוטין לכל מה שהישראלי הממוצע נוהג לחשוב על החיים ברצועת עזה.

"כל האגדות על העוני והצפיפות בעזה אולי רלוונטיים לאזורים מסוימים, אבל הבתים שם יפים ומצוידים היטב בסלונים חדשים, בגדים רבים בארונות. הישראלים רגילים לתאר את עזה כביטוי למקום עלוב צפוף ועני", הוא אומר.

הנתון השני שהפתיע אותו, אם כי פחות מזה הראשון, הוא הפריטים הרבים המעידים על הקשר בין התושבים בחאן יונס לחמאס. בבתים נמצאו חומרי לחימה שונים, חומרי נפץ, כלי ירייה ועוד, ובחלק מהבתים נמצאו ספרים עם סמלי חמאס ואינספור תמונות של מפקדי חמאס.

"התמיכה בחמאס מאוד רחבה", קובע רוזנטל ומבהיר כי התמונה העולה מהבתים מלמדת שלא מדובר באוכלוסייה שנשבתה בידי החמאס, אלא כזו המביעה הזדהות ותמיכה עממית נרחבת בארגון.

"אותי זה לימד לנהוג כמו שבתקופת גרמניה הנאצית העולם נלחם בגרמניה ולא בנאצים, לא כולם היו נאצים אבל הייתה למפלגה הנאצית תמיכה רחבה. אתה לא יכול להפריד בין השלטון ורוב האזרחים למיעוט האזרחים. זה מסר עמוק למסגור האירוע בעזה. אנחנו לא נלחמים נגד החמאס אלא נגד "מדינת עזה" שקיימת שם דה פאקטו מאז שישראל יצאה משם בהתנתקות".

רוזנטל מברך על כך שבהנהגה הישראלית חלחלה ההבנה שלא ניתן לפעול במלחמה בפינצטה ומדובר במערכה של ממש בין מדינה לבין ישות מדינית על כל המשתמע מכך, אך מעבר לכך הוא מדגיש כי התובנה היא ש"זה לא שנצא מעזה ונמנמה גוף מקומי שיהיה אחראי על ההיבטים המוניציפאליים של הרצועה ויהיה שקט ושלום. התמיכה העממית שיש לחמאס ולרעיונות הלאומיים יביאו לכך שיהיו שם גם בעתיד טרוריסטים. כל עוד לא תהיה שם שליטה יהודית, לפחות צבאית, המצב הביטחוני לא ייפתר".

על רקע דבריו אלה ועל רקע היותו של כפר עציון סמל להתעקשות ישראלית לשיבה לאדמות שנכבשו ונלקחו, שאלנו את רוזנטל אודות הקריאות לשיבה התיישבותית לרצועת עזה ואודות הביקורת והטענה שלא זו השעה לדבר על כך לנוכח הלחימה המשותפת המתקיימת בשטח.

"במקום שבו יש התיישבות יש צבא, וכשיש צבא יש ביטחון. כשאין התיישבות אין ביטחון", אומר רוזנטל ומבקש להזכיר כדוגמא ומודל את היחס והמציאות בשלוש ערים, חברון, ג'נין ועזה. "בחברון יש צבא בצורה משמעותית גם בחלקים שאנחנו לא נמצאים, ואכן עדיין יוצאים מחברון פיגועים, אבל פחות מאשר בג'נין שאותה פינינו בתכנית ההתנתקות. הרבה יותר ישראלים נרצחו בפעולות טרור שיצאו מג'נין לעומת חברון. כך גם ביחס בין עזה וג'נין. לעזה לא נכנסנו שנים ארוכות וחטפנו את השבעה באוקטובר. צבא לא יהיה במקום שבו לא יהיו אזרחים, ולכן ברור לי שכדי להבטיח ביטחון לאורך ימים ושנים צריך ישובים, וכל זה מעבר לעניין הערכי שזה חלק מארץ ישראל. אבל עם זאת, אחד הדברים החשובים בחיים הוא הטיימינג".

מאחר וכך, סבור רוזנטל, יש לבחון מהי הגישה המתקבלת כלגיטימית לעת הזו. "בחזון אנחנו רוצים שההתיישבות בחבל עזה תחזור, אבל צריך לדעת מה הדרישה הנכונה ביותר באותה נקודת זמן. כמו שאני חשוב שיפגע בנו כחיילים לדעת שאנחנו כובשים את עזה כדי שאחר כך הרש"פ תשב שם, מה שאנחנו מתנגדים לו כמחנה לאומי, אנחנו לא צריכים לדבר על ההתיישבות כשהחברים שלנו מהשמאל הם חלק מהלחימה".