לימין ברוח העם

ממשלת הימין מלא מלא עדיין לא מתפקדת כראוי, ולא התאפסה להתמודדות עם המצב החדש. המתכונת החדשה של קבינט מלחמה והצטרפות המחנה הממלכתי מייצרת מאזן אחר, אבל הוא רעוע, לא יציב וזמני.

הטבח ב-7.10 היה טראומה לאומית, וכולנו כולל ממשלת הימין עדיין בשלבי עיכול, הפנמה והתמרה.

במשבר הנוראי הזה נוצרה הזדמנות חדשה לימין להפנים תובנות ימניות עם התאמות לאסון שקרה, ולסחוף את רוב העם ימינה. התגייסות העם כולו, התפקוד המדהים של הצבא שהתאושש ונלחם היטב, והמילואים שהתגייסו למעלה ממאה אחוזים פותחים לנו פתח חדש ליום שאחרי. לא רק בעזה אלא בראש ובראשונה אצלנו פנימה.

ולכן גדולה האכזבה מהכנס לחידוש ההתיישבות בעזה שלא קורא את המפה החדשה ומחמיץ את ההזדמנות. כנס כמעט מגזרי שלא מותאם לשלב המלחמה בה אנו נמצאים, לאפשרות העדכנית לשחרור החטופים, ולהתמודדות עם ביידן וארה"ב, שלא לדבר על האג והעולם כולו. זו היתה התעסקות נרקציסטית ימנית ברצון ואולי גם בצורך לחידוש ההתיישבות, אבל לא מותאמת לרוח הזמן, ואיננה מתאימה עדיין לחלקים הנרחבים בעם שקלטו עם מה ועם מי יש לנו עסק אצל הפלשתינאים.

הם מבינים שיש צורך בשינוי הקונפציות הבטחוניות, אבל עדיין לא נמצאים במקום של הפנמת הערך ההתיישבותי במקומות כמו עזה, ולמרבה הצער אפילו לא ביהודה ושומרון. מידית לאחר הטבח היו רבים בצד השמאלי של המפה, הליברלים והפרוגרסיבים שדווחו על "התפקחות", אבל ממוקדת וחלקית. קשורה לתפיסה של החמאס ואחיזתו בכל העם הפלשתינאי, ואת העולם הערבי והמוסלמי בכללו. אלא שככל שחולף הזמן הדפוסים והשפה הפרוגרסיבית שנלוו לשיח הציבורי חוזרים ומשתלטים, כולל גם קצת בצבא, אבל בעיקר בתקשורת ובשמאל בכללו. השנאה לנתניהו שומרת כל הזמן על רייטינג גבוה, וישנה זליגה לכל מיני רעיונות שווא שהיו נחלת השמאל.

כרגע למרות שאנחנו עדיין בעיצומה של המלחמה, עם קצת ירידה בעצימות, אנו כבר נמצאים בשלב בו כמעט כולם מנהלים קמפיין עם נימה של בחירות מתקרבות, והשגת אג'נדות ויעדים שלא אמורים לחזור ולשלוט בחיינו הלאומיים. עדיין אין עיכול מלא לכך שעומק הסכנות הביטחוניות במכלול המרחב הבינלאומי הן כאלו שאין לנו את הלוקסוס להתעסק בבעיות פניות שהסעירות ופלגו אותנו. במובן הזה הימין מלא מלא לא נמצא בעניינים, וממשיך לייצר כותרות מתסיסות ומיותרות.

כמו כל מה שאפיין את ממשלת הימין מלא מלא מרגע הקמתה. הרבה מלל והצהרות, ומעט מאוד מעשים ופעילות, גם בתחום ההכרחי של ההתישבות. אי אפשר לדבר על חידוש ההתישבות בעזה לפני חזרת כל המפונים מהעוטף בדרום ומהגליל בצפון, ועדיין אנו רחוקים מה"שיבה הביתה" ההכרחית. לכן התמונות מהאירוע המיותר היו מזיקות, והיטיב לתאר זאת יצחק בלנקי במדור זה כ"פיל בחנות חרסינה." אפס רגישות וקריאת מפה לא נכונה.

נתניהו מראה סימנים ברורים של רצון לשרוד אישית ופוליטית, להבדיל אבל כמעט כמו חמאס וסינואר, מתוך קבעון והרגל. מפתיע עד כמה הוא מנותק ועסוק בעצמו, וממשיך להשתמש במינפולציות של התקפה על אנשי תקשורת והתקרבנות שתגרום לימין ל"אתרג" אותו. היה מצופה ממנהיג בשיעור כזה שידע שאחרי מחדל כזה, בלי וועדות חקירה למיניהם ותירוצים שונים ומשונים עליו להסיק מסקנות. למרבה הצער הוא מנהל את המערכת הפוליטית לא רק לפי שיקולים ענייניים, אלא הרבה בהתאם למה שמסייע להישרדותו. וגורר את הימין והמדינה כולה למחוזות מיותרים ולא רצויים.

זה כבר לגמרי לא מה שאמור לעניין את הימין, ולא משרת אותו. אין עדיין מועד לגירושין בין נתניהו והימין והדתיים, אבל זה מתקרב .

לכאורה לא נכון להחליף מנהיג ואי אפשר לנהל מערכת בחירות במצב של מלחמה, אבל במידה ומכל הצדדים לא יפסיקו לנהל קמפיינים, והרעלת תמשך, לא תהיה ברירה ויהיה צורך בהחלפת נתניהו מימין במהלך פנימי, או במערכת בחירות כלליות.

דרושה התארגנות חדשה בכלל במערכת הפוליטית ובפרט בימין, אחרת ברוחה והתנהלותה, שתדבר בשפה וברוח אחרת. ימין מלא ברוח חדשה המכילה את רוב העם. הימין אמור לסייע לעם לשנות את תפיסותיו הביטחוניות, עם קונצפציות וערכים חדשים. השמירה על גבולות הוויתורים בעיסקת החטופים חשובה, אבל בשורה התחתונה צריך לתמוך בה כאשר הנוסח הסופי יהיה על המדף.

הרוח המדהימה שקיימת בצבא אשר עדיין מנהל מלחמה מלא מלא, אמורה להיות מוקרנת על העולם החברתי והפוליטי, בכיוון של ה"ביחד" והרוח הגדולה של העם, ואסור לרדד את המסרים והערכים הנלווים כרגע בקמפיינים מיותרים, מימין ומשמאל. למרות החשש שהקסם של ה"ביחד" יתמוסס, נראה שהעוצמה היא כזו שיש תיקווה שזה רק ילך ויגבר.

הכותב הוא פסיכולוג קליני