שאלת 'היום שאחרי' מלחמת עזה ועתידה של הרצועה, עוד לא הוכרעה בהנהגה הישראלית, וגם לא הציבור הישראלי. אבל עוד לפני ההכרעה, נראה שמתחילה שחיקה גם ביעדים המצומצים של המלחמה.
עד כה היתה הערכה, שבכל מצב שלא יתהווה, ישראל תמשיך לשמור על שליטה ביטחונית מלאה בכל רחבי הרצועה, בלי קשר לשאלה איזה גוף או איזה גורם או איזו מדינה יהיו אחראים לשליטה האזרחית בחבל עזה.
מסתבר שבמערכת הביטחון מתחילה שחיקה גם בנושא הזה, ויותר ויותר אפשר לשמוע נימה של 'לא מעשי ולא ריאלי לקיים לאורך זמן שליטה ביטחונית מלאה ברצועה', וצריך להתכונן לכך שלאורך שנים החמאס יצליח לבנות מחדש יכולות לשיגור רקטות, כי לא ניתן להגיע למצב של 'אפס רקטות'.
בסרט הזה כבר הייתי לפני 20 שנה – ביהודה ושומרון. גם לפני מבצע 'חומת מגן' הסבירו לנו כל מומחי הביטחון, שלא ניתן לחסל את הטרור באופן מוחלט – כשהכוונה היתה למחבלים מתאבדים ומכוניות תופת, אלו שהיכו בנו בכל העוצמה עם פרוץ מלחמת אוסלו.
בסופו של דבר, תופעת המחבלים המתאבדים ומכוניות התופת, אלו שגרמו לרוב חללי הטרור בתחילת שנות האלפיים, הודברה סופית. השליטה הביטחונית המלאה של צה"ל והשב"כ – לא פחות חשוב – בכל רחבי יהודה ושומרון, צימצמה את מימדי הטרור באופן דרמטי. בזכות השליטה הזו, לא יורים רקטות מיו"ש לעבר 'עוטף יו"ש', שהוא רוב שטח מדינת ישראל.
הפעולה המוצלחת שהתבצעה השבוע בבית החולים בג'נין, פעילות תקדימית שטרם נעשתה עד כה – מסתערבים נכנסים לבית חולים ומחסלים ביעילות מחבלים שהתחבאו בו - היא מודל מצויין למה שצריך להיות ברצועה לאורך עשרות השנים הבאות: גם אם צה"ל לא יישב פיזית באופן קבוע בג'נין, ברגע בו מתקבל מידע על מחבלים שנמצאים במקום, כוחותינו מגיעים אליהם, מחסלים אותם ויוצאים ללא פגע. מה שאפשר לבצע בבית החולים בג'נין, חייב להיות אפשרי בכל עתיד שהוא בבתי החולים בעזה, שכולם הפכו לבסיסי טרור.
כדאי לשים לב למתרחש בשבועות האחרונים ביהודה ושומרון. המלחמה ברצועה, והמיני-מלחמה בלבנון, הסבו את תשומת הלב מהמתרחש ביו"ש. גם שם צה"ל מנהל מלחמה שיטתית בחמאס, ונוחל הצלחות רבות לא פחות מהרצועה. לדוגמא, רק בשבוע שעבר השלימה אוגדת איו"ש, כחלק מהפעילות לניטרול תשתיות הטרור והרחבת חופש במחנות הפליטים, שלושה מבצעים במשך מעל 40 שעות שנעשו בשלושת מחנות הפליטים המשמעותיים ביותר בחטיבת מנשה ואיו"ש בכלל: מחנה הפליטים בג'נין, מחנה הפליטים נור א-שמס ממזרח לטול כרם, ומחנה הפליטים בטול כרם עצמה.
בג'נין הכוחות כבר עברו את ה-20 מבצעים, עם מעל 160 מבוקשים שנעצרו, 77 מחבלים הרוגים ומעל 100 נשקים שהוחרמו. מספרים שלא ידענו כמותם בעבר.
במחנה הפליטים טול כרם הכוחות ביצעו מעל לשבעה מבצעים. עם מעל ל-50 מבוקשים שנעצרו, כ-30 מחבלים שנהרגו וכ-30 נשקים שהוחרמו.
במחנה הפליטים נור א שמס ביצעו הכוחות כששה מבצעים, עם כ-60 מבוקשים שנעצרו, מעל 25 מחבלים שחוסלו ו-50 נשקים שהוחרמו. כל הפעולות הללו התאפשרו בזכות השליטה הביטחונית והמודיעינית המלאה של צה"ל בכל רחבי יו"ש.
פעילויות הסיכול הרבות מקשה על המחבלים להוציא פיגועים, וגם הפיגועים שקרו היו רק נגד כוחות צבא. בכל המבצעים וגם בפעילויות סיכול נוספות הוחרמו כבר למעלה מ-500 נשקים בכל רחבי רחבי יהודה ושומרון. יחשוב כל אחד מהקוראים כמה חיי אדם נחסכו מ-500 רובים שנלקחו מידי גורמי הטרור.
נקודה מעניינת בלחימה ביו"ש היא, שלמרות שצה"ל יכול להגיע לכל נקודה, במקרים רבים כשהפעילות הקרקעית עלולה לגרום לקורבנות, מעדיפים להפעיל את חיל האוויר – זאת כמובן במקרים שתקיפה אווירית יכולה להשיג אותן תוצאות. פעילות כזו לא היתה לפני המלחמה הנוכחית. 41 תקיפות אוויריות בוצעו ביו"ש מתחילת הלחימה, שהניבו 74 הרוגים ו-57 פצועים מקרב המחבלים.
העיקרון, אומרים בצה"ל, הוא שמעגל הסיכול חייב להיות גבוה יותר ממעגל הטרור. זה מה שהושג ביו"ש. היעד במלחמה הנוכחית הוא להגיע למציאות הזו גם ברצועת עזה לאורך שנים רבות – וזה בהחלט אפשרי, באוויר, בים – וגם ביבשה.