בליל חמישי, לפני כשבוע, נפרדנו מסבא שלנו, סבא מיכאל ספיאשוילי, שהלך לעולמו בגיל 87. סיפורו של סבא שלנו הוא לא רק סיפור אישי.
זהו סיפורו של דור מופלא שעזב את החיים בגולה בגיאורגיה, אך לא מתוך חוסר ברירה ומצוקה קיומיות, אלא מתוך חיבור עמוק למסורת, לערכים, לציונות. חיבור שמתחיל מהנשמה היהודית, שמבקשת לשוב אל השורש שלה – אל ארץ ישראל.
לפני כמה שנים ערכנו איתו ריאיון אישי ובו סיפר על ההחלטות האמיצות שקיבל בגיל צעיר וששינו את עתידה של המשפחה, גאלו אותה מן הגלות והובילו אותה לארץ ישראל.
סבא נולד בט"ו בתמוז בשנת תרצ"ו (1936), הבכור בין חמישה אחים ואחיות. סבא סיפר ש"כשהיו מזמינים את ההורים לבית הספר, הדירקטור (המנהל) היה אומר: 'תיקחו דוגמה מהמשפחה הנפלאה הזאת; כל הילדים מצטיינים. אני מוריד את הכובע!".
סבא התחתן עם סבתא שרה בשנת תשט"ז (1956). אף שהגיע ממשפחה לא אמידה, רכש השכלה גבוהה באקדמיה ועבד בעבודה שהיינו מגדירים היום כסמנכ"ל קניון אזורי. סבא שהיה מסודר כלכלית באופן יחסי, החליט להניח בצד את השאיפות האישיות שלו, ודאג לכל המשפחה בכוחות עצמו. במקום לחשוב על חייו הפרטיים דאג לאחיו ולאחיותיו, וכך סיפר: "הייתי צריך לדאוג למשפחה כולה. אני מימנתי את הנדוניות של האחיות. 50,000 רובל מלבד כל הציוד שהיה צריך". "יכולתי באותה שנה (לאחר החתונה) להקים בית לעצמי אבל לא עזבתי עד שסייעתי לחתן את כל האחים!... עשר שנים גרתי שם, בבית ההורים, נשוי, יחד עם האחיות, עד שחיתנתי אותן. התנהגתי כאילו הייתי האבא שלהם".
שנים מספר לאחר מכן, החליט סבא בצעד אמיץ, לעזוב את כל מה שהיה להם ולהעלות את כל המשפחה לארץ ישראל.
לב חזק
סבא סיפר לנו על התלאות שעבר בדרך להשגת אשרת העלייה: "הייתי צריך המלצה עבור אישור בקשת העלייה ולא נתנו לי. קודם כול, איש צבא, חבר שלי, קרא לי ואמר: 'מיכאל, לאן אתה הולך, אתה השתגעת?! מה חסר לך?! יש לך תפקיד מכובד. סגן מנהל הכל־בו. לאן אתה הולך, למקום שיש שם מלחמות בכל יום?!" (הימים הם ימי מלחמת ההתשה).
"אמרתי לו: 'ההורים שלי החליטו לעלות לארץ, אני לא יכול להישאר בלי ההורים שלי. אני לא אשלח אותם לבד'. אך הוא לא נתן את ההמלצה. הוא היה איש משרד הביטחון, בדרגת סגן אלוף. לא פחדתי מהם אך הם לא נתנו את המסמך (כנראה כהוראה מלמעלה). שאלו אותי: 'אתה רוצה יותר קידום?'."
סבא הבין שעליו לפעול בדרכים לא קונבנציונליות: "הצעתי להם להיפגש, 'לשוחח', 'לשתות משהו', רמזתי לפקיד שיקבל סכום כסף (שוחד). לאחר כמה פעמים, הגעתי לטביליסי לאיש משרד הפנים והבאתי לו את הסכום, 10,000 רובל. הוא אמר לי: 'לך הביתה ומחר תישלח לך הוויזה שאתה מבקש'. וכך היה".
בהזדמנויות אחרות סיפר סבא שהמעשה שעשה יכול היה להוביל אותו להגליה לסיביר או אף גרוע מכך. סבא בהיותו בעל השכלה אקדמית מכובדת היה גם חבר המפלגה הקומוניסטית. מעמד שהעניק לו פריבילגיות מסוימות אך גם סיכן אותו עוד יותר בשל הצעד שעליו החליט. אך הוסיף ואמר לנו: "הקב"ה נתן לי לב חזק, לא לפחד ולעלות לארץ".
וכך, למרות התלאות והמכשולים, בגיל 33, מוביל סבא מיכאל את המשפחה לעלות ארצה, ואיתם עולות 50 משפחות נוספות. בכ"ב בטבת תשכ"ט (ינואר 1969), הם מגיעים ארצה ולאחר טלטלות נוספות מתיישבים בלוד, העיר שבה נולדתי גם אני, כשלוש־עשרה שנים לאחר מכן. כשכר מצווה למצוותו, המשיך סבא גם בעבודתו בארץ לסייע בנושא העלייה והקליטה, כעובד הסוכנות היהודית.
בלי חשבונות
שמו של סבא כשם מיכאל המלאך, והצעדים האמיצים שעשה בחייו ביטאו יותר מכול, כך נדמה לי, את הנכונות להניח בצד את החשבונות האישיים־הפרטיים ולהתמסר לערכים נאצלים; המשפחה, העם והארץ. ממש כמו מלאך העושה את מלאכתו ושליחותו נאמנה, ללא חשבונות צדדיים ואישיים. בריאיון שאלנו אותו מה היה חשוב להם מבחינת חינוך הילדים, וכך השיב: "מה שהכי חשוב לי זה תורה ועבודה. הקב"ה אומר: 'אל תהיה בטלן'! חוץ ממה שצריך לפרנס משפחה, לסדר את כל הצרכים, אל תתבטל, אם נשאר לך זמן תלמד תורה". וסבא נאה דרש ונאה קיים בעצמו; כל עוד היה יכול, השכים קום מדי בוקר בשעה חמש, לאורך שנים רבות, להתכונן לעבודת בוראו בתפילה וללמוד תורה.
בפרשת משפטים אנו קוראים את הקריאה המלאכית של עם ישראל: "וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" (שמות כד, ז). וכדברי חז"ל: "אמר רבי אלעזר: בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצתה בת קול ואמרה מי גילה רז זה לבני, רז שמלאכי השרת משתמשים בו" (שבת פ"ח). מהו הסוד שבו משתמשים מלאכי השרת? האיר את הדברים הרב אלימלך בר שאול:
"העשייה היא עיקר עצמיותם של ישראל, כמו שהיא עיקר עצמיותו של מלאך. אין המלאך מקבל עליו ומתחייב לעשות, אלא זה עיקר בריאתו, זו מהותו. וכך בישראל: להיות עובדי השם יתברך במעשה – זו מהותם ועצמותם..." (מן הבאר, הרב בר־שאול, עמ' 82).
אותו סוד מלאכי שיודעים ישראל מופיע בדברי חז"ל בנוגע לקבלת התורה וגם בנוגע לעלייה לארץ ישראל. הגמרא (כתובות קיב) מספרת שרבי זירא עושה את דרכו לארץ, ועובר במעבר מסוכן על פני נהר מתוך השתוקקות עצומה להמשיך בדרכו. צדוקי אחד מבחין בנעשה ומבקר את ר' זירא על ה"פזיזות" שבעלייה לארץ, שהיא כעין ה"פזיזות" בקבלת התורה. השיב לו רבי זירא: "מקום שמשה ואהרון לא זכו לו, מי אמר שאני אזכה לו?" כי כשם ש"להיות עובדי השם יתברך במעשה – זו מהותם ועצמותם", כך גם לעלות לארץ ישראל ולחיות בה – זו מהותם ועצמותם של ישראל.
סבא מיכאל גילה בחייו את הסוד הפועם בלב העם היהודי לאורך הדורות, וחי את חייו על פי אותו הסוד. חיים של מסירות לתורה, לעם ולארץ ישראל – ללא חשבונות. המלחמה הזאת, מציפה אל פני השטח את כל הערכים האלה בעוצמה גדולה. כי בלעדיהם, אין לנו קיום כאן בארץ הזאת. בתפילה שנזכה להמשיך לצעוד לאורו.