אנחנו עם הגב לקיר. הולכים להפקיר אותנו

"באמת שלא רציתי, בעיקר כי אין לי בייביסיטר לילדה. אבל אנחנו עם הגב לקיר. הולכים להפקיר אותנו. שוב. בניגוד לכל ההבטחות. ולכן אני הולך לנסוע עם הילדה מיטבתה ולהפגין מול ישיבת ראשי הרשויות עם ראש הממשלה והאוצר. הבטחתם ביטחון, מציאות אחרת? תקיימו", כך כתב השבוע דורון שבתאי, תושב שדרות, שפונה מביתו לפני ארבעה חודשים ומתגורר במלון ביטבתה.

הציוץ של שבתאי הגיע באופן ספונטני לכ־50 אלף צפיות בתוך כמה שעות. הוא קיבל מאות פניות בפרטי, ונפתחה קבוצת וואטסאפ ייעודית של מאות ישראלים שנרתמו להצטרף להפגנה המאולתרת.

מי שנלחצה מההפגנה הספונטנית הייתה משטרת ישראל. "מסתבר שמשטרת ישראל מתקשרת למכרים שלי לשאול מה הטלפון שלי ומה הכוונות שלי", כתב שבתאי בציוץ עוקב. "אז הטלפון על הפלייאר, חבל על המאמץ, והנה פירוט מלא של תוכניותיי: בשעה 19:00 אני מתכנן להגיע עם בתי בת השנתיים וחצי לקריית הממשלה ולהניף שלט נגד המתווה המופקר והמפקיר שמנסים להעביר כנגד תושבי העוטף. הצטרפו אלינו ויחד נצעק: לא להפקרה. לא לחזרה למדיניות הטפטופים. הבטחתם ביטחון, מציאות אחרת – תקיימו".

בתו של שבתאי עמדה בהפגנה עם שלט שעליו כתוב: "אני נגב, בת שנתיים וחצי משדרות, גם לי מגיע ביטחון". "זו הילדה שלי", אומר שבתאי בריאיון ל'בשבע'. "ב־7.10 חמאס כבש לה את השכונה והיא התחבאה בממ"ד קטנטן במשך 16 שעות. היום מדינת ישראל רוצה להחזיר אותה לאזור לחימה פעיל כי ביטחונה עולה לה יותר מדי. מדינת ישראל הגיעה למסקנה שאינה יכולה לספק ביטחון. בניגוד לכל ההבטחות, ממשלת ישראל מתכננת להפקיר שוב את תושבות ותושבי העוטף ולהעביר במחטף מתווה מופקר ואכזרי. להודיע שכרגע אי אפשר לספק ביטחון ליישובי 4-0 קילומטרים מהגבול, ואז להכריח את רובם לחזור לביתם בלי ביטחון, בלי יכולת לקיים שגרה נורמלית ובלי תוכנית שיקום מסודרת, זו הפקרות".

שבתאי מאשים את המדינה בכך ששינתה את ההגדרות על פי שיקולים כלכליים. "מדינת ישראל החליטה ששדרות הוא יישוב 4-0 כשפינתה אותנו, ופתאום היא מחליטה שהוא לא. אין לכך שום סיבה הגיונית מלבד שיקול של כסף. מספרית זה יוצא שחצי מהמפונים הם משדרות וחצי מכל שאר הקיבוצים. זו כמות גדולה. הזעם אצלנו הוא על זה, מה שתקף לניר עם תקף גם לגבינו. התקציב הוא לא עניין שלנו, שיסתדרו. אנחנו דורשים לדעת מה העתיד הביטחוני שלנו ומה עם המסגרות החינוכיות".

תן תסריט על עתיד שדרות שמקובל מבחינתך.

"קודם כול רוצים שקט. הצבא אומר שייקח עד הקיץ כדי לייצר שקט, כך שכרגע זה לא רלוונטי. בנוסף לכך, אנחנו רוצים תוכנית שיקום שעובדת ומתייחסת למה שקורה עכשיו. איך נראית התוכנית של שדרות? לא פגשתי מישהו שיודע. המדינה עשתה את הדיון הזה, והמסקנה שלה שמבחינת הלו"ז ייקח עד הקיץ. כרגע תושבי שדרות מפוזרים ב־114 מקומות ומרגישים שעשו לנו כיפה אדומה כשאומרים לנו לחזור עוד שלושה שבועות. יש כאלו שמאשימים אותנו בתאוות בצע, אז תזכורת: הדבר המשתלם ביותר כלכלית הוא לחזור הביתה היום. עשרות אלפי שקלים נקי לכיס. אבל הביטחון ובריאות הנפש של הילדים שלנו מעל הכול".

"יש אנשים שהגיעו לקצה גבול היכולת"

שבתאי הוא לא המפגין היחיד. שלמה אזולאי, תושב שדרות שחבר בארגון 'עוטף ישראל', היה שותף לאחרונה בארגון לא מעט הפגנות בנוגע למצב. "התאגדנו לאחרונה קבוצה של תושבים מקומיים והקמנו את פורום עוטף ישראל", הוא מספר. "יש לנו נציגים מהיישובים בעוטף וגם בשדרות, הקמנו קבוצות וואטסאפ גדולות עם אלפי תושבים ואנחנו מתייעצים ומקשיבים תדיר להלך הרוח ולקשיים סביב החזרה והמתווה".

אזולאי מספר על ההפגנות שכבר התקיימו. "קיימנו הפגנות בירושלים ובתל אביב. ההפגנה הראשונה הייתה בתל אביב, שם קראנו למציאות אחרת לשדרות בהשתתפות מאות תושבים, וגם בשבועיים האחרונים עשינו שתי הפגנות בירושלים. הראשונה הייתה צעדה שבה השתתפו כ־300 מתושבי העיר והעוטף לכיוון הכנסת, יחד עם הילדים, המשפחות ותפאורה מלאה של בלונים, חולצות אדומות וסיסמאות של 'לא חוזרים עד שמנצחים'. לאחר מכן עשינו הפגנה בכיכר פריז, בהשתתפות 150 תושבים משדרות ועוטף עזה. רצינו להשמיע את הקול שלנו, אמירה ברורה".

במקביל נפגשו בארגון עוטף ישראל עם שרי ממשלה ואישי ציבור. "בשבוע שעבר נפגשנו עם סיעת הציונות הדתית, כולל פגישה עם יושב ראש המפלגה ושר האוצר סמוטריץ'. הם ישבו והקשיבו לטענות. גם עם בני גנץ נפגשנו ושמענו דברים שהיה מאוד קשה לשמוע, כמו אמירה שהמלחמה תחזור בעוד עשר שנים או יותר, כלומר ששדרות תהיה עוד פעם בדבר הזה. הוא אמר שלאף אחד מיושבי העוטף לא יהיה נוף לים, הממ"ד יהיה נחוץ גם בשנים הבאות והמלחמה תהיה ארוכה מאוד, עד כדי דור. עוד נאמר כי אויבינו, במרחק קילומטר מהגדר, ימשיכו להיות השכנים שלנו חרף הטבח הנורא. זה מנוגד למה ששמענו מהציונות הדתית, שם קיבלנו אמירה שתוך כמה חודשים מדינת ישראל מחסלת כמעט לחלוטין את חמאס, כולל אמירה של שר האוצר ששדרות צריכה להיות כמו תל אביב מבחינת השקט. אמירה ברורה שלו שהחזרת השקט היא אחד היעדים של המלחמה. בנוסף לכך אנחנו עתידים להיפגש גם עם שר החינוך".

עד שיקבלו תשובות ברורות בנוגע לעתידם, תושבי שדרות מרגישים שהם חיים במציאות לא ברורה. "בגדול הכול כרגע לא ברור וזה חלק מהבעיה, בפרט שהדברים נעשים בלי שיתוף של המידע בצורה ברורה. כל היום אנחנו שומעים דיווחים סותרים, לפעמים על ידי העיריה ולפעמים בצורה ישירה לתקשורת, וזו אחת הבעיות הרציניות. לא כולם מוכנים לחזור למציאות שלא שונה במהותה ממה שהיה. צה"ל נלחם ולא חושבים שזה עוד סבב, הוא עושה עבודה מטורפת וייקח זמן, אבל לא מוכנים לחזור למציאות שיהיו בה עוד קסאמים, ששוב נהיה תמיד בכוננות, גם אם יירו פעם בשבוע. כשיצאנו משמחת תורה, יצאנו בתחושה קצת נאיבית שאנחנו חוזרים למציאות אחרת לגמרי, ברמה שאין יותר מיגוניות בשדרות. אחרי מה שקרה המציאות חייבת להשתנות".

אזולאי מספר על ההתמודדות של תושבי העיר. "יש אנשים שהגיעו לקצה גבול היכולת שלהם מבחינת השהייה מחוץ לעיר. הם חיים בתחושה שהם לא רוצים להמשיך להיות הגיבורים של מדינת ישראל. לא פשוט להיות במלונות, בסוף אתה נמצא כמשפחה ואין לך בית ופרטיות אלא חדר קטן. נכון, יש שלוש ארוחות ביום, אבל מי שהיה הרבה זמן במלון יגיד לך שזה לא פשוט. תשאלו את אנשי גוש קטיף. אנחנו נסתדר, יש לנו גב, אבל הדיון האמיתי הוא על חזרה לשדרות. מה יקרה אם בעוד שבועיים יהיה חודש וחצי הפסקת אש ואז יתחילו רקטות ויגידו לנו 'אלו רק שאריות רקטות'. אנו למודי ניסיון, 23 שנה חיינו ככה".

"אנחנו דורשים לאפשר לתושבים שלא מעוניינים לחזור למציאות הביטחונית הישנה להיות עד סוף השנה מחוץ לעיר", ממשיך אזולאי, "בפרט בהתחשב בכך שהילדים עברו תלאות במסגרות ורק עכשיו נכנסו לשגרה. אנחנו מחזקים את המדינה והצבא, לא רוצים להחליש, אבל לא היינו ארבעה חודשים במלונות כדי לחזור למצב שהיה קודם. מלבד העובדה שאין מחבלים בעיר המצב לא שונה מהותית, ולא לשם זה התכנסנו למלחמה".

אזולאי מבקש גם להראות את חצי הכוס המלאה. "מדינת ישראל מהשבוע השני נכנסה לעניינים בכספי מענקים של משרד האוצר, שפתח את הכיס. גם בשהות במלונות דואגים לכל מה שצריך, בהיבט הזה אין תלונה. יחד עם זאת, אנחנו במלחמה בכל הארץ ויש חוסר ודאות שעוטף אותנו עכשיו וכבר יותר מ־20 שנה. מה שיותר גרוע מחוסר השגרה עכשיו זה לחזור למציאות ביטחונית שיש איום, יותר גרוע מבחינתנו זה שיש שגרה מדומה. אנחנו לא חושבים שנהיה בשוויץ וגם ברעננה היה פיגוע, ויחד עם זאת, אנשים שואלים: בשביל מה אני ארבעה חודשים במלון, מה נשתנה ומה יהיה אם אחרי זה יהיה רצף של אזעקות, האם שוב יעצרו את השגרה? רוצים שמדינת ישראל תדבר ותגיד בצורה ברורה שהיא הולכת למגר את התופעה הזאת בתוך כמה חודשים".

"95 אחוזים מהילדים יזדקקו לטיפול"

מי שחזר בינתיים לעיר היא ישיבת שדרות המוגדרת כמקום חיוני. "ישיבת שדרות היא מפעל חיוני כמו עוד מפעלים חיוניים, כמו שאף אחד לא חולם שיהיה יום בלי במבה ולכן המפעל שלהם עובד, ככה אנחנו עומדים על הקול המתוק של התורה שצריך להישמע ואסור להיפסק, לא ניתן לאויב עוד ניצחונות של חלישות תורה ושל חלישות המקום", אומר הרב דוד פנדל, ראש ישיבת שדרות. "אנחנו באים לפה כמפעל חיוני בעיר ומתוך תחושה של שליחות לכל אלו שחזרו. אנחנו חושבים שהמדיניות של העיר שהחיים צריכים להימשך, צריכים לחזק את כל התושבים ולעודד את כל התושבים שחוזרים שזו שליחות ציונית, לא לתת את תמונת הניצחון שעיר ואם בישראל מושבתת. אסור להמית כלכלית כל כך הרבה עסקים ומשפחות".

הרב פנדל מתייחס להפגנות ורואה את החשיבות גם בהן. "צריך לחזק אותן, כי בושה וחרפה שתושבי צפון הרצועה חוזרים. זה פשע, זהו שיגעון שאפשר לחלום שהם יכולים לחזור בלי שהחטופים חזרו, זה פשע נגד השכל הישר. שנית, על עצם הסיוע ההומניטרי, זה הזוי וכניעה לממשלות זרות. וגם על עצם זה שאין חשיבה אפילו על התיישבות ברצועה, שזה הפתרון הכי חכם ונורמלי, צריך למחות. מדינת ישראל מפקירה כשנותנת לחמאס לחזור, מדינת ישראל מפקירה לא רק את החטופים אלא גם את החיילים כשנותנת סיוע הומניטרי, מפקירה את כולנו כשהיא לא גובה את המחיר היחיד שכואב להם: קרקע והתיישבות. צריכים אולי לשבות רעב על האיוולת הזאת".

הרב פנדל מסכם: "אני בעד לחזק את כל התושבים שחוזרים גם כשאין שקט מוחלט, זהו מעשה ציוני מובהק וחיוני לחוסנה של מדינת ישראל שעיר ואם תמשיך לתפקד בכל הכוח. אני רוצה לחזק גם את מי שנשאר במלונות בגלל האיוולת שלא מחדשים את ההתיישבות היהודית בעזה, ובגלל האיוולת שנותנים סיוע הומניטרי לחמאס וגם נותנים להם לחזור לצפון הרצועה".

ומה אומרים בעיריית שדרות? מנסים להיאבק למען התושבים. "עקרונית אנחנו ב־4-0, אנחנו קילומטר ומשהו מהגדר, אבל מה שהוחלט זה ש־4-0 לא חוזרים אבל 7-4 כולל שדרות חוזרים. אלה לא רק שיקולים ביטחוניים אלא גם שיקולים תקציביים", אומר אלעד קלימי, סגן ראש עיריית שדרות. "הדרישה של ראש העיר אלון דוידי היא לאפשר למי שלא יכול לחזור, לא רוצה לחזור או בדיוק הסתדר ומצא עבודה חדשה, אפשרות להישאר במלון. הדרישה הזאת היא דרישה לגיטימית ומחויבת המציאות. אי אפשר להכריח אנשים לחזור לאזור לחימה ולהפסיד כסף, לכן צריך פיצוי. אלא שאנשי האוצר לא אוהבים את הרעיון, הם לא אוהבים לראות אנשים שמקבלים כסף".

קלימי מצהיר שהעירייה לא תתפשר על משפחה אחת שתבקש להישאר עד שהמצב יתייצב. "ראש העיר לא יכול להפקיר את התושבים, אין לו אופציה", הוא אומר. "האמירות 'אתם חייבים לחזור, אם לא תחזרו, בעיה שלכם' לא מועלות אצלנו אפילו בתור אופציה, ואם כן יועלו אנחנו ניאבק. המלחמה כרגע מול האוצר, ואין מה לעשות, לא מתחשבנים על הביטחון הנפשי של המשפחה, הרווחה הנפשית ומצבו הרגשי של הילד. אומרים לנו: אי אפשר, זה עולה יותר מדי. אז מה, אין ברירה בסיפור הזה. לפעמים הדיון הוא מול האנשים שעומדים מול הטבלאות והמספרים והם לא מבינים מה קורה".

קלימי מדגים מקרה אחד שמדגים את הניתוק של הפקידות. "אחד ממערכת החינוך אמר לנו: כמה ילדים אצלכם יהיו זקוקים לטיפול? אולי עשרה אחוזים. אמרתי לו: אתה כל כך לא מבין את האירוע. התקשרתי למנהלת מרכז חוסן ולמנהלת השירות הפסיכולוגי והן אמרו לו שמדובר בכ־95 אחוזים, 10,000 ילדים. החודש היו 4,000 פניות שלא טופלו, והם הגיעו רק למקרים הדחופים של איום בהתאבדות או כאלו שלא יוצאים מהחדר מרוב פחד. התקשרה אליי אמא אחת ואמרה לי: אני החלטתי שאנסה לחזור לשדרות, אקפוץ לבקר. היא נסעה, ואיך שעברה את קו אשקלון עלה לה החום והיא חזרה אחורה. אותו מקרה בדיוק קרה לה כמה ימים אחר כך".

קלימי מספר על תוכניות החזרה לעיר. "בחודש הראשון עסקנו יותר בהתמקמות של התושבים, ויחד עם זאת ניסינו כמה שיותר והצלחנו יפה מאוד לייצר חינוך ותרבות. ראש העיר, אני ושאר העובדים הסתובבנו בכל נקודה ונקודה בארץ שהיו לנו בה תושבים, מינינו רכזים במלונות, שמרנו על קשר הדוק וטיפלנו בכמה שיותר אנשים, ועכשיו אנחנו מתכוננים לחזור. מכינים את החזרה הן בהיבט העירוני והן בהיבט החינוכי־נפשי. צריך להכין את בתי הספר, להכשיר את הצוותים ולהגביר את כוח האדם, בהם מטפלים ומטפלות, צריך לעבות את המערך התומך. ישבנו השבוע עם הצבא על כל הצרכים הביטחוניים, זהו תהליך שאנחנו עסוקים בו ולא אומרים 'עוד חודש חוזרים ואז נטפל'. הצבא אומר די בוודאות שיהיו עוד קסאמים. אבל אי אפשר להרוס את העיר, אנחנו לא רוצים להרוס את העיר ולתת תמונת ניצחון לחמאס שהצליחו להרוס עיר בישראל, זו לא המטרה שלנו. בעלי עסקים בקריסה או על סף קריסה, אם נישאר בחוץ עוד חמישה חודשים לא יהיה להם לאן לחזור. יש אצלנו למשל ספקים שנותנים שירותים למפעלים בנתיבות. אם זה יימשך ככה הם יתארגנו על מישהו חדש והעסק ימות".

אם יהיו קסאמים, למה שהתושבים ירצו לחזור?

"התושבים רוצים, כי זה סיוט להיות במלון והם רוצים להיות בבית. כל עוד הם רואים שצה"ל רציני ולא מאפשר לתושבי עזה לחזור לצפון הרצועה, ואומרים להם: לוקח זמן, עוד איקס חודשים יהיה פתרון, כרגע יש לחצים בין־לאומיים, צה"ל עובד, יסיים בחאן יונס ויעבור לרפיח - זה נותן לתושבים כוח לחרוק שינים. אבל אם צה"ל יפסיק את הלחימה אנשים לא יהיו מוכנים לחזור. אם מתאמצים למענך אז אתה נותן כתף, אבל אם זורקים אותי ומשאירים אותי לבד מול החמאס זה משהו אחר".