עו"ד שלום וסרטייל
עו"ד שלום וסרטיילצילום: דוברות ציפחה

'וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם'. אומר רש"י: כשולחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם. ועוד מוסיף רש"י, לומר לך שתשים סנהדרין אצל המקדש. ואין הכוונה רק למיקום הפיזי, אלא למענה שהאחד נותן מענה לדינים ולהתדיינויות שבין אדם לחברו, והשני לדינים שבין אדם לבוראו. על כל פנים השולחן ערוך במיטב המטעמים הראויים לבני-ישראל בדווקא, כדברי הגמרא בגיטין בפניהם ולא בפני עובדי כוכבים... שהמביא דיני ישראל לפני גויים, מחלל את השם ומיקר שם האלילים להשביחם.

ורבים שאלו מדוע בתור aperitif , מתאבן בעברית, מקבלים אנו בסעודת בני-מלכים זו את דיני עבד-עברי, למרות היותו מקרה חריג ביותר בימינו. והשיב הרמב"ן, כדי שנזכור בצאת העבד לחופשי, את יציאת-מצרים, ועוד הוסיף, שהשנה השביעית כמוה כשבת, המזכירה את מעשה בראשית. אך כפי שרש"י אומר, המצוות מונחות כשולחן ערוך המוכן לאכול לפני אדם. מסביר מו"ר הרצ"י קוק, לפני כל המצוות ראוי שאיש ישראל יהא אדם. אדם שלם ולא עבד משועבד לדבר חיצוני. וכדברי רבי יהודה-הלוי, 'עבד ה' הוא לבדו חופשי'. זהו האפריטיף ההכרחי שיש לטעום תחילה כהכנה לשאר ה'מנות', לשאר המצוות, הרבות שיש בפרשה.

כדי שחלילה מרוב עצים לא נראה את היער, מרוב פרטים שבפרשה לא נבין, תכלס, מהו רצון ה', ראוי לילך אחר דברי ר' יהודה בספרי: 'לעולם הוי אדם כונס דברי תורה כללים, שאם כונסם פרטים, מייגעים הם אותו ואינו יודע מה לעשות'.

דומה כי כלל הכללים להבנת רצון ה' בפרשה, והמשותף לכל ה'מנות' המונחות על שולחן מלכים זה, הוא החיבור האמיץ שבמשולש הנצחי, השגור בפי כל: עם-ישראל, תורת-ישראל וארץ-ישראל. פרטי תורת-ישראל פרוסים על פני רוב הפרשה, עיקרם בין אדם לחברו, ומיעוטם בין אדם למקום. אך לקראת סופה, ב'שישי ובחלק מ'שביעי', עוסקת הפרשה בארץ-ישראל, בכיבוש הארץ – 'הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי', אשר זימנתי לתת לכם. אין זה מקום בעלמא, אלא מקום בו בית-מקדש של מעלה מכוון אליו, לבית-מקדש של מטה.

ומתי נתקיימה בשורה זו? אומר הרשב"ם, נכדו של רש"י, היה זה בימי יהושע, ככתוב: 'אֲנִי שַׂר צְבָא ה', עַתָּה בָאתִי'. מובא במדרש, שבא המלאך להפחידם על בטול תורה... אמר לו: עתה באתי, כלומר, על בטול תורה שאתם בטלים עתה. מיד, 'וילן יהושע בתוך העמק', שלן בעומקה של הלכה [ראה הערה]. יש לשלב ספרא וסייפא גם בעיצומה של מלחמה. בימים אלה של מלחמה רואים אנו ומתפעלים מחילות בית דוד הרבים, המשלבים עוז ותעצומות בלחימה ובלימוד תורה, כאשר רבים הם המנצלים את שעות המנוחה בשמיעת שיעורי תורה במכשירי MP, ובמהדורות כיס של 'מנחת אשר', של 'צורבא-כיס לחייל', ועוד. יבורכו כולם.

ואכן, בספר יהושע פרק א שלש פעמים אומר ה' ליהושע 'חזק ואמץ', תחילה על כיבוש ארץ-ישראל, התחזקות בחיבור עם-ישראל לארץ-ישראל – 'חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תַּנְחִיל אֶת הָעָם הַזֶּה אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבוֹתָם לָתֵת לָהֶם'. 'חזק ואמץ' השני בהליכה על פי תורת-ישראל – 'רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוְּךָ מֹשֶׁה עַבְדִּי אַל תָּסוּר מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן תַּשְׂכִּיל בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ'. והשלישי, חיזוק יהושע להוביל ללא כל פחד את העם בדרך זו המשלבת את השניים, את תורת-ישראל וארץ-ישראל – 'הֲלוֹא צִוִּיתִיךָ חֲזַק וֶאֱמָץ אַל תַּעֲרֹץ וְאַל תֵּחָת כִּי עִמְּךָ ה' אֱלֹקיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ'.

לא בכדי אומר ה' למשה במלחמת עמלק, בה יהושע יצא בראש המערכה, 'כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ', אומר רש"י, המכניס את ישראל לארץ..., יהושע הוא המנהיג אשר יכול לשלב בזכות ניסיונו כמשרת משה, ואישיותו כאיש אשר רוח בה, כפי שמעיד עליו ה', להנהיג ולהוביל את עם ישראל למימוש שתי אבני היסוד של אותו משולש, אותם דורשת התורה בפרשתנו - שמירת התורה והמצוות וכיבוש הארץ והתנחלותנו בה. וכדברי רש"י מנהיג שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו.

הקב"ה, אומר רש"י, מחזק את יהושע בשלשה, בדרך-ארץ, בתורה ובמלחמה. ומסביר זאת אברבנאל, חוזק מנהיגותי שהרי הוא מנחיל לכל שבט את חלקו. חוזק בשמירת תורה ומצוות, וחוזק במלחמה באויבי ישראל.

כשכאלה הם לוחמינו, ודאי מתקיים גם האמור בפרשה, 'וְנָתַתִּי אֶת כָּל אֹיְבֶיךָ אֵלֶיךָ עֹרֶף'... 'וְשָׁלַחְתִּי אֶת הַצִּרְעָה לְפָנֶיךָ וְגֵרְשָׁה אֶת הַחִוִּי אֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַחִתִּי מִלְּפָנֶיךָ. וכאן בה החיבור של המשולש, ניצחון העם בכיבוש הארץ כשהוא שומר תו"מ - 'כִּי אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמַע בְּקֹלוֹ וְעָשִׂיתָ כֹּל אֲשֶׁר אֲדַבֵּר וְאָיַבְתִּי אֶת אֹיְבֶיךָ וְצַרְתִּי אֶת צֹרְרֶיךָ'. בספר דברים [יא, כב] נראה את הקשר והתלות בין הבטחת הארץ לשמירת תורה ומצוות, 'וְאִם יַרְחִיב ה' אֱלֹקיךָ אֶת גְּבֻלְךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ וְנָתַן לְךָ אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר דִּבֶּר לָתֵת לַאֲבֹתֶיךָ'... 'כִּי תִשְׁמֹר אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת לַעֲשֹׂתָהּ' . 'כל הארץ' כנגד' שמירת 'כל המצוה'. בדיוק כפי שנאמר ליהושע.

משולש ניצחי זה בא לידי ביטוי במעמד הר-גריזים והר-עיבל, שאירע בשכם, מיד אחר כניסת עם-ישראל לארץ-ישראל. מעמד בו כתבו עם-ישראל את תורת-ישראל על אבני ארץ-ישראל. חיבור הבא לידי ביטוי בציווי של משה וזקני-ישראל יחדיו את עם-ישראל, לכתוב את כל תורת-ישראל על אבני ארץ-ישראל, 'לְמַעַן אֲשֶׁר תָּבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲ‍שֶׁר יה' אֱלֹקיךָ נֹתֵן לְךָ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ'. [דברים כז, א-ח].

כאן כותב עם-ישראל את תורת ארץ-ישראל בהבנה חדשה, כדברי זכריה הנביא [יא,ז]: 'וָאֶקַּח לִי שְׁנֵי מַקְלוֹת לְאַחַד קָרָאתִי נֹעַם וּלְאַחַד קָרָאתִי חֹבְלִים וָאֶרְעֶה אֶת הַצֹּאן'. 'נועם', אלו תלמידי חכמים שבארץ-ישראל שמנעימים זה לזה בהלכה. 'חובלים', אלו תלמידי-חכמים שבבבל שמחבלים זה לזה בהלכה, כמופיע בסנהדרין [כד.]

ואולם כאן בפרשה מלמדנו בורא-עולם, עד כאן, עד הכניסה לארץ, הכל היה בדרך נס, אך מעתה בארץ-ישראל, גם ניראות המלחמה לא תהא בדרך ניסית, אלא בדרך הטבע. לכן, 'לֹא אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ בְּשָׁנָה אֶחָת פֶּן תִּהְיֶה הָאָרֶץ שְׁמָמָה וְרַבָּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה. מְעַט מְעַט אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ עַד אֲשֶׁר תִּפְרֶה וְנָחַלְתָּ אֶת הָאָרֶץ'. אומר רבינו-בחיי, אל תדאגו מהבעיה הדמוגרפית. כתוב, שהצרעה תגרש את אויבינו מכח מידת-הדין, מעט מעט, והם יהיו מתמעטים והולכים, ואתם מוסיפים ופרים ורבים עד שתנחלו את הארץ.

ואכן, יהושע בכל שבע שנות הכיבוש, לא השלים את המלאכה, וכבש רק את מקום נחלתן של חלק מהשבטים. בדומה כותב מו"ר הרב שאול ישראלי זצ"ל ב'ארץ חמדה' [שער ד, סימן ד], מכיוון שמספרם היה מועט באותה שעה ולא יכלו להתפשט ולהתיישב בכל הארץ, חובת הכיבוש הייתה לפי מידת אפשרות התפשטותם. ומביא שאכן כך מפורש בפסוק שהבאנו, 'לֹא אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ בְּשָׁנָה אֶחָת... מְעַט מְעַט אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ עַד אֲשֶׁר תִּפְרֶה וְנָחַלְתָּ אֶת הָאָרֶץ', או אז, 'וְשַׁתִּי אֶת גְּבֻלְךָ מִיַּם סוּף וְעַד יָם פְּלִשְׁתִּים וּמִמִּדְבָּר עַד הַנָּהָר כִּי אֶתֵּן בְּיֶדְכֶם אֵת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ וְגֵרַשְׁתָּמוֹ מִפָּנֶיךָ'.

רבי יהודה פתח ואמר: 'מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר יָפָה כַלְּבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת', האמור בשיר-השירים? אלו הם ישראל, בשעה שהקב"ה יעמוד להם להוציאם מן הגלות, בתחילה יפתח להם פתח דק של אור קטן, [כשחר העולה] ואחר כך פתח גדול מן הראשון, [יפה כלבנה] עד שהקב"ה פותח להם שערי מעלה פתוחים לארבע רוחות העולם... כי אדם שהיה בחשכה ומדורו בחושך תמיד, צריכים לפתוח לו אור זעיר כעין המחט ואחר-כך גדול הימנו, עד שמאירים האור כיאות. כך הם ישראל הבאים מחשכת הגלות לארץ-ישראל ולתורת ארץ-ישראל.

'מְעַט מְעַט אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ עַד אֲשֶׁר תִּפְרֶה', או אז, 'וְנָחַלְתָּ אֶת הָאָרֶץ'. אחר המנה הראשונית, יציאה לחרות, מתכבד אפוא עם-ישראל בפרשתנו בשתי מנות חובה נכבדות הקשורות בעבותות זו בזו, והמחברות אותו למשולש הנצחי, תורת-ישראל וארץ-ישראל. . דוגמה נפלאה לחיזוק המשולש הנצחי בדורנו הינה עלייתו ארצה של הרב משה בוצ'קו זצ"ל עם כל הישיבה שעמד בראשה במונטריי שבשוויץ. משולש זה מתחזק ב'מנה אחרונה', באמירת עם-ישראל לקראת סוף הפרשה, אחר לימוד כל פרטי המצוות הלכה למעשה - 'כל אשר דבר ה'', קיום תורת-ישראל וכיבוש ארץ-ישראל והתיישבותנו בה, 'נעשה ונשמע' כבני-חורין.

עו"ד שלום וסרטייל הוא יו"ר חברת הנדל"ן ציפחה אינטרנשיונל