במבחן האינטרסים

רבים לא מבינים את היחס הדו ערכי של הממשל בארה"ב כלפינו. מצד אחד חיבוק חם מתן גב דיפלומטי סיוע בטחוני ואזרחי, ומצד שני עמידה נחרצת על מתן סיוע לחמאס, קמפיין הזוי על אלימות מתנחלים ותמיכה בלתי מסויגת בטרוריסטים כדוגמת אבו מאזן והרשות הפלסטינית.

הסיבה לכך לא תלויה במצבו הרפואי של נשיא ארה"ב ביידן, או במאבקי כוחות בתוך הממשל. התנהלות זו היא תוצאה ישירה של מדיניות רבת שנים הנובעת מהאינטרס האמריקאי באזור. ניתוח מדיניות זו נכתב לפני כשבעים שנה על ידי שבתי בן דב – שב"ד בספרו "סולם למלכות ישראל היעודה" במאמרו הייחודי "גאולה במשבר המדינה". "לא רק ארץ ישראל אלא כל המזרח התיכון הוא נקודה אסטרטגית להתחרות בין מעצמת המזרח למערב" - בין בריה"מ לארה"ב. ניתן לדייק שמדובר היום ברוסיה וצריך להוסיף את סין, כמעצמות העומדות במלחמה קרה מול ארה"ב, שיחד בחרו בציר הרשע המובל על ידי אירן.

האינטרס של ארה"ב הוא, שמדינת ישראל תשמש לה כבסיס ומוצב קדמי במזרח התיכון מול רוסיה וסין ברור ומובן. אך כדי שישראל תישאר אכן כנועה לרצון ארה"ב ובעתיד לא תהיה עצמאית לפעול בהתאם לאינטרסים שלה גם אם הם יתנגשו עם האינטרס האמריקאי, על ארה"ב לשמור שישראל לא תתחזק יתר על המידה. וכך כותב שב"ד כאמור עוד לפני 70 שנה:

"עניינו של 'המערב' הוא לקיים את מדינת ישראל ולמנוע את חיסולה בידי שכניה; אך אין צריך לומר שזהו רק צד אחד באותו האינטרס 'המערבי' הכללי, אשר צדו השני הוא כי גם המדינה לא תקדים ותחסל את שכניה בעצמה...... עניינם של דאגה זו ואינטרס זה הוא לחלק את הכסף ואת הלחץ האמריקני בין הגורם 'הישראלי' והגורם הערבי שווה בשווה (באופן יחסי) תוך הקפדה על כל כללי הצדק והיושר, לפי הצורך כדי לחזקם זה כנגד זה וכדי לאיים בהם זה על זה, למען לא יחדלו גם שניהם להיזקק הן לכסף והן ללחץ – וממילא לא יעשו כלום כדי לפרוץ את מעגל הקסמים"

אם כן, הלחץ הבלתי הגיוני והבלתי מוסרי, לתת סיוע לחמאס תוך כדי מלחמה, תחת השם המכובס של "סיוע לאוכלוסייה האזרחית", לא נובע מתוך דאגה כנה לאוכלוסייה הערבית, אלא מאינטרס ברור שלא נכריע את החמאס באופן מוחלט. הכרעה ברורה בעזה, והסרת האיום מדרום, תוביל את מדינת ישראל להכרעה דומה בצפון וביו"ש. במידה וזה יקרה מדינת ישראל תהפוך למעצמה אזורית שאין למעשה שום כוח ממשי באזור שמאיים עליה. תוצאה כזו נוגדת את האינטרס של ארה"ב והיא תעשה כל אשר לאל ידה כדי לגרום לכך שמדינת ישראל לא תנצח ממש, כפי שהיא תשמור על מדינת ישראל שלא תפסיד. לפי ניתוח זה, כל עוד לא נשתחרר מתלותנו בארה"ב נמשיך להיות חיילים על מגרש השח מט שלה, ונקיז את דמנו בסבבים בלתי נגמרים ובלי יכולת הכרעה.

מתוך ראיה בהירה זו, צריכים אנו כאזרחים לתת כוח למנהיגנו. כוח למנהיגים ניתן באמצעות לחץ ציבורי. יש לדרוש לא להיכנע לדרישות של ארה"ב, תוך הבהרה שאנו האזרחים מוכנים לשלם את המחיר של הורדת הסיוע, ירידת דירוג האשראי וכד'. סביר להניח שזה יכניס אותנו קצת ללחץ, אבל צריך לזכור שמצבנו טוב לאין ערוך ממצבה של ישראל ערב הקמתה.

לפני תום המנדט הבריטי הזהיר מזכיר המדינה האמריקני ג'ורג' מרשל את מנהיגי הציונות מפני הסכנה הטמונה בהקמת מדינה. מיד לאחר הכרזת המדינה התנגדו מחלקת המדינה ומשרד ההגנה בארה"ב להכרה במדינה החדשה. הנשיא טרומן הבין את תפקידו ההיסטורי ובניגוד להמלצות מחלקת הדרג המקצועי הכיר במדינת ישראל.

החלטה חשובה זו לא שינתה את יחס הדרג המקצועי שדאג להטיל אמברגו על אספקת נשק לאזור. את הנשק במלחמת העצמאות רכשנו מצ'כוסלובקיה. האמברגו בוטל רק בשנת תשט"ז, בפברואר 1956 ביטלה ארה"ב את האמברגו כשהצעד הראשון היה משלוח טנקים לסעודיה. בדיוק לפי הניתוח של שב"ד שווה בשווה בין הצדדים שימשיכו להיות תלויים בה, עד היום הזה.

כן, יכול להיות שנאלץ להשתמש בפצצות טיפשות ולא חכמות, ונאלץ לקנות נשק ולסחור בתנאים פחות טובים ממה שיש לנו כרגע, אבל יש מספיק מדינות עצמאיות שיתנו לנו את הגב הזה. אולם מהרגע שנעיז, ביידן לא יוכל לנתק את היחסים עם ישראל ולבחור בציר הרשע. הוא אולי יוכל להקשות עלינו אבל לא יותר מזה. ולסיום כך כותב שב"ד במאמר שהבאנו לעיל:

"פעולה 'ישראלית' להשגתם של הביטחון והעצמאות החסרים – פירושה הוא התמרדות נגד השלטון האמריקני העליון במזרח התיכון"

לחרות יש מחיר, אבל המחיר של השעבוד לאינטרס זר גם אם הוא של מדינה ידידותית כארה"ב הוא יקר הרבה יותר והוא משולם בדם ולא בכסף.