
אחד השירים שבשני העשורים האחרונים ראיתי בו בעיה חינוכית קשה, היה הלחנת המשפט שקרא שמשון הגיבור לפני שאמר את המשפט המפורסם יותר 'תמות נפשי עם פלשתים' והפיל עליו ועל הפלשתים את מקדש דגון: "זָכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא אַךְ הַפַּעַם הַזֶּה, הָאֱלֹהִים, וְאִנָּקְמָה נְקַם אַחַת מִשְּׁתֵי עֵינַי מִפְּלִשְׁתִּים".
המחזות שנראו בחתונות השונות של המגזר הסרוג, לאו דווקא של הקיצוניים בחבורה, שבהם בני נוער רוקדים באקסטזה "וְאִנָּקְמָה נְקַם אַחַת מִשְּׁתֵי עֵינַי מִפְּלִשְׁתִּים" כשהמילה פלשתים מתורגמת למונח המודרני יותר 'פלשתינים', ופעמים רבות חיילים מנופפים בנשקם תוך כדי הריקוד למילות השיר הזה, היה בעיני, ולא רק בעיני, בעיה קודם כל חינוכית של הנוער. השילוב של 'נקמה' ורובים מונפים ונוער רוקד בהתלהבות של אש, עלול בקלות לגלוש למחוזות לא רצויים בעיקר בקרב בני נוער שעדיין מתקשים ברוב המקרים להבין מורכבויות של החיים.
המילה 'נקמה' היא אמנם מילה לגיטימית בשפה העברית ומופיעה בפסוקים רבים בתנ"ך, שמצוטטים בעיקר בתפילת 'אב הרחמים' שחוברה במסעי הצלב, אבל אם מתעמקים בפסוקים רואים שבקשת הנקמה מופנית לקדוש ברוך הוא: הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקֹּם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו" בפרשת האזינו, או "יִוָּדַע בַּגּוֹיִם לְעֵינֵינוּ נִקְמַת דַּם עֲבָדֶיךָ הַשָּׁפוּךְ" מספר תהילים.
גם בנושא הזה משהו השתנה בשמחת תורה, בשבת השחורה הארורה. במוצאי שמחת תורה הבן שלי, שהיה בבית בחופשת חג, הוקפץ ליחידתו ב'גולני'. מהבסיס הוא שלח סרטון מחמם לב, שבו חבריו הלוחמים רוקדים במעגל ושרים את 'זכרני נא וחזקני נא' – וכן, הם שרו 'נקם אחת משתי עיני מפלשתינים' - לפני שירדו דרומה, להילחם בעזה ובנותיה ולהחריבן. הייתי לאחרונה בחתונה שבה השתתפו אנשי חיל האוויר, שהתפנו לכמה שעות מהמאמץ המלחמתי למאמץ לשמח חתן וכלה, רובם נטולי כיפות, וליבי עלץ לראותם מפזזים בהתלהבות 'ואינקמה נקם אחת משתי עיני'.
מעשהו של שמשון הגיבור, כך הוא זכה להיקרא עד היום באתוס היהודי, זכה להערצה לא רק בקרב הציבור ה'סרוג'. הסיירת הראשונה של צה"ל, היחידה הראשונה של צה"ל שנעה על גבי ג'יפים של צה"ל בתקופת מלחמת העצמאות במסגרת חטיבת גבעתי, נקראה 'שועלי שמשון', זכר לשמשון ששילח 300 שועלים עם לפידים בוערים בזנבותיהם לכיוון השדות והכרמים הפלישתיים שעלו באש. את השם 'שועלי שמשון' השאוב מהתנ"ך הגה אבא קובנר, קצין החינוך של חטיבת גבעתי של מלחמת העצמאות, מראשי מפלגת מפ"ם הסוציאליסטית, לא ממש חובש כיפה כלשהי, אפילו לא שקופה. אחד הלוחמים, אורי אבנרי, לימים מראשי השמאל הקיצוני הלא-ציוני, היה זה שחיבר את השיר המפורסם על שועלי שמשון, ובו בין היתר המילים:
שועליו של שמשון / שוב פשטו במרחב
ונושאים השלהבת בליל,
מעזה ועד גת / שוב נטוש זה הקרב,
לחירות ישראל.
האזינו מצרים לשירו של שמשון,
הוא בישר את הקץ לפלשתים,
האזינו היטב למקלע, לרימון,
שיר המוות לחיל הפולשים.
אז אם במלחמת העצמאות של תש"ח היה לגיטימי לשיר "האזינו היטב למקלע, לרימון, שיר המוות לחיל הפולשים". לגיטימי לגמרי לשיר בתשפ"ד אחרי 1200 נרצחים ועוד מאות נופלים בלחימה, "וְאִנָּקְמָה נְקַם אַחַת מִשְּׁתֵי עֵינַי מִפְּלִשְׁתִּים", וכן, גם 'מפלשתינים'.