בסדרה המפורסמת "חברים" ישנו פרק בו פיבי אומרת שהיא אינה מאמינה באבולוציה. רוס, חוקר אבולוציה, לא מסוגל להכיל את האמירה הזו והוא מנסה להוכיח לפיבי כי האבולוציה היא אמת.
בסופו של דבר פיבי מצליחה לגרום לו להודות שייתכן שיש סיכוי ולו זעיר שהאבולוציה איננה אמת מוחלטת וכי יש גם אפשרויות אחרות להסביר את התפתחות העולם. כשרוס מודה בכך, פיבי מעמתת אותו עם העובדה שהספק שהוא עצמו הודה שקיים, מערער את בטחונו במחקר ובתזות מדעיות להן הקדיש את מיטב שנותיו ובעצם מערער את כל תפיסת עולמו.
הוויכוח בין האנשים הבטוחים לחלוטין בצדקת טענות המדע בנוגע להיווצרות העולם והתפתחותו לבין אלה המאמינים בבריאת העולם ע"י כוח עליון הוא ויכוח עתיק ומוכר. למרות שהמדע נחשב כמסתמך אך ורק על עובדות מוכחות, האמת היא שתורת האבולוציה ותאוריית המפץ הגדול מבוססות על השערות מדעיות. לעומת זאת, האמונה בבריאת העולם וקיומו המתמיד ע"י בורא, מסתמכת על התורה, כמו גם על התבוננות פשוטה בבריאה בה כל דומם, צומח וחי משקפים תכנון, מחשבה וכוונה מדוקדקים. בעוד רבים ממאמיני המפץ הגדול והאבולוציה סבורים כי אין כוונה, רצון או מחשבה מאחורי המערכת המופלאה וההרמונית שבתוכה אנו חיים וכי היא התפתחה מעצמה ובכוח עצמה, מאמיני הבריאה רואים את התכנון התבוני המדוקדק שבכל פרט בעולם כמעידים על בורא המנהיג את הבריאה לפרטיה ומייעד לכל אחד מהם כוונה ותכלית.
בשביעי לאוקטובר חווה עם ישראל 'מפץ גדול' שהשאיר אחריו תוהו ובוהו וחושך על פני תהום. כמו הרבה דברים שהתנפצו בשבת שמחת תורה, התנפץ גם הבטחון שלנו בהגנה של המדינה והצבא. שאלות קשות מאד עולות מאז: מדוע מערכות הבטחון לא ידעו על המתקפה של חמאס? איך לא התכוננו אליה? היכן היה הצבא בשעות הבוקר ולאורך שעות ארוכות? מדוע ראש הממשלה לא עודכן? היכן היו מסוקי הקרב וחיל האוויר? מדוע המודיעין כשל? למה הצבא לא נכנס לקיבוצים?
לאט לאט מתגלים עוד ועוד פרטים בלתי נתפסים שרק מעמיקים את גודל השבר ואת התהיות:
בתחילת המלחמה פורסם כי בלילה שלפני הטבח התקיימה שיחה בין ראשי הצבא והשב"כ שהעריכו כי החמאס מתכנן להשתלט על כמה ישובים. באופן מוזר ומזעזע, הבכירים לא העלו כוננות בגזרה, לא עדכנו את כיתות הכוננות ולא את הדרג המדיני. ההחלטה הייתה לעשות הערכת מצב מחודשת בבוקר.
לפני כחודשיים פרסמה העיתונאית איילה חסון מסמך מודיעיני בשם "חומת יריחו". המסמך נכתב ע"י נגדת באמ"ן שאף הציגה אותו לראש אמ"ן ומפקד פיקוד דרום במאי 22. במסמך כתבה הנגדת תרחיש כמעט זהה למתקפה שהתרחשה בשביעי לאוקטובר והזהירה מפניו. הצבא התעלם מהמסמך.
הורי התצפיתניות שנחטפו או נרצחו ותצפיתניות נוספות ששירתו במוצב נחל עוז דיווחו כי התצפיתניות הזהירו פעמים רבות את הפיקוד שלהן. הן דיווחו כי הן רואות את התארגנות חמאס ליד הגדר וכי הן מזהות שיש אימונים ותכנון להתקפה. הצבא התעלם והשתיק.
השבוע התפרסם כי בליל שמחת תורה הודלקו בבת אחת מאות כרטיסי סים ישראלים ברצועת עזה ע"י מחבלי הנוח'בה וכי נקלטו תזוזות חריגות של גורמים בכירים בעזה. כאמור, לא הועלתה כוננות והדרג המדיני לא עודכן. כמו כן התפרסם כי אלוף פיקוד דרום ביקש לקרב מסוקי קרב לגזרה באותו לילה וסורב. התואנה: חשש משריפת מקורות מודיעיניים.
ישנו סיפור קומי (או טרגי) ידוע שבו מסופר על אדם שנסחף לעומק הים ועומד בפני סכנת טביעה. הוא מתפלל לה' ומבקש הצלה. סירת דייג עוברת לידו ומציעה עזרה אבל המאמין האדוק מסרב. "ה' יציל אותי" הוא עונה בנחישות וממשיך להתפלל. סירת הצלה של משמר החופים מגיעה ומקבלת תשובה זהה ולאחריה גם מסוק משטרתי. לבסוף האומלל טובע ומגיע לבית דין של מעלה. הוא עומד בפני שופט כל בשר ותוהה מדוע לא הציל אותו. "שלחתי לך סירת דיג, ספינת משמר ומסוק!" אומר לו הבורא. "אבל אתה התעקשת לטבוע".
הסיפור הזה בא להבהיר עד כמה מגוחכת היא אמונה שמנתקת את הבורא מהטבע ומהמציאות במקום לראות שהבורא פועל בתוכם ומתגלה דרכם.
בכירי הצבא, הגם שיתכן ואינם החכמים שבאנשינו, אינם טיפשים כלל ועיקר. מדובר באנשים שמונעים ומסכלים טרור במשך שנים ארוכות, אנשים בעלי קריירה צבאית מפוארת ושורת הצלחות מוכחות מאחוריהם.
אם הם אכן היו לוקים בכזו שאננות מופרזת ותפיסת מציאות מעוותת, לא היו מתקיימים חיי שגרה כמעט בשום מקום במדינת ישראל.
נכון, הייתה קונספציה מוטעית שחמאס מורתע ועדיין, ערנות מינימלית אמורה הייתה להספיק.
הייתכן לחשוב שהשביעי באוקטובר הוא תוצאה של זלזול והתעלמות בלבד? הייתכן שבכירי המערכת הביטחונית היו סכלים עד כדי עצימת עיניים מוחלטת בפני כל נורות האזהרה הבוהקות והצופרים הצורחים שנדלקו בליל השביעי לאוקטובר ולפניו? האם ההסבר כי הבכירים חששו לשריפת מקורות או הניחו כי מדובר בתרגיל יכול להתקבל על הדעת?
מדוע לא הופעלה לפחות כוננות עם שחר אם העריכו כי חמאס מתכנן להשתלט על יישוב או שניים?! האם באמת מותר לנו להניח שאין אפילו בדל של מחשבה או כוונה של מאן דהוא מאחורי שרשרת המחדלים והכשלונות המדממת הזו? הכל קרה במקרה, בטעות? נפלה שגגה?
איך אומרת פיבי? Give me a break!
כל נער בר מצווה היה מבין שמדובר בסכנה מיידית שמצריכה לכל הפחות כוננות עם שחר, צעדים מונעים וזהירות מינימלית שהייתה מונעת את האסון או לפחות מצמצמת מאד את הטרגדיה, בדיוק כמו שכל מי שמתבונן בשושנה או בתפוח רואה תכנון, כוונה ותבונה מדוקדקים ומוקפדים.
עצימת עיניים איננה הפתרון והשאלות חייבות להישאל. עצם ההשתקה של אותן שאלות היא בעצמה נורת אזהרה. אם לא נציף את הדברים ולא נעסוק בהם, נחטא לעצמנו, למתים שלנו ולמשפחותיהם. המוסר מחייב לשאול את השאלות ולהיות אמיצים כדי למצוא את התשובות ויהי רצון שנתבדה.