להבין את המזרח התיכון

כחלק מתהליכי ההתפכחות ההדרגתית והכואבת שהחברה הישראלית עוברת בחודשים האחרונים, יש נכונות רבה יותר בקרב חלק גדול יותר בציבור, כך נדמה לי, להקשיב למה שהצד השני אומר ולא למה שאנחנו מדמיינים או היינו רוצים שהוא יאמר.

ריאיון מרתק ברוח הדברים האלה פורסם במגזין "אפוק" האחרון (גיליון פברואר 2024), עם משה פוזיילוב (פוזי). פוזיילוב נחשב לבכיר חוקרי השב"כ בשני העשורים האחרונים. במסגרת תפקידו חקר את בכירי המחבלים במשך אלפי שעות, ושכנע רבים לשתף פעולה. את הריאיון הוא מקיים לאחר שעזב את השב"כ לפני כשנה וחצי, לאחר שנים רבות של תפקידי שטח בארגון.

במסגרת זו אבקש להתייחס לחלק קטן מתוך הריאיון ומומלץ לקרוא את הריאיון המלא. המראיין, עורך המגזין, איל לוינטר, שאל: "ממשל ביידן מדבר על שלום עם עבאס והפלסטינים, ועל שתי מדינות לשני עמים. לדעתך התרבות הפסלטינית בכלל מאפשרת 'שלום'?"

פוזיילוב: "האמריקנים לא מצליחים להבין את המזרח התיכון. הם פשוט לא מבינים אותו. וגרוע מכך, הם לא מבינים שהם לא מבינים. יש דברים שאתה יודע שאתה לא יודע ומנסה להבין או ללמוד אותם. אצל האמריקנים זה לא כך, יש להם חוסר הבנה ברמה העמוקה ביותר. תגיד לי, איפה יש שתי מדינות לשני עמים? זה לא אמיתי. אין דבר כזה".

מראיין: "אלה שחקרת חושבים כמוך?"

פוזיילוב: "בטח. לבקש מהם לעמוד בהסכם שלום עם ישראל זה כמו לבקש מיהודי דתי לטעום חזיר. אתה לא יכול. לפני כמאה שנה או יותר הסכסוך היה רק על אדמות. היום זה סכסוך דתי, והוא לא ייפתר באמצעות שטח".

ובכן, מה שיבש ומשבש לבכירי המערכות אצלנו את נקודת המבט עד כדי כך שגם כאשר הם שומעים את האויב מדבר באופן מפורש על מטרותיו, הם מתעלמים מדבריו ומעדיפים לשגות בדמיונות על דברים אחרים? איך אלופים בצה"ל, בכירי שב"כ ומוסד ואנשים חכמים ונבונים בכל הדרגים מתגלים פעם אחרי פעם כמי ששוגים בהבנה הבסיסית ביותר של כוונות היריב?

העיוורון המטריאליסטי

השבוע בכ"א באדר א, תחול אזכרתו ה־46 של אחד מענקי הרוח בקרב חכמי ישראל בדורות האחרונים ומי שדמותו וכתביו משמשים עבורי אישית מקור השראה שנים רבות; הרב שלמה יוסף זווין זצ"ל. הרב זווין כיהן ברבנות בכמה ערים ברוסיה והיה המייסד והעורך הראשון של האנציקלופדיה התלמודית, המפעל המונומנטלי לריכוז ולסיכום הגדרות והלכות שונות בתלמוד. בתוך ספרו הפופולרי "לתורה ולמועדים" הוא עומד על יסוד חשוב ומרכזי שדרכו אולי נוכל להתחקות אחרי שורשי הבעיה שלנו בהבנתנו את היריב:

"ישנה שיטה השולטת בעיקר בדורנו והידועה בשם השיטה החומרנית, והסוברת שהמניע היחידי של כל חיי עולם וחיי אדם מדור דור ומעולם ועד עולם הוא רק החומרנות, האינטרסים החומריים של בני האדם, ושכל הדברים של מוסר וערכי רוח וכיוצא הם מליצות ריקות וזיופים.

"הכח הפנימי של גלגלי ההיסטוריה הוא רק החומר והגשם. אף דור העגל דגלו בשיטה זו. "אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות לב, ד). האמת הלא היא כאמור בתורה: "וְזֶה לְּךָ הָאוֹת... בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה" (שם ג, יב).

"זה היה הכוח של יציאת מצרים וזו היתה המטרה והתכלית. הם כפרו בכל המניע העיקרי. לדעתם כל יציאת מצרים היה היסוד החומרי, הזהב, והזהב נסתמל בדמות עגל, "שׁוֹר אֹכֵל עֵשֶׂב" (תהלים קו, כ), אין לשור כל אידיאולוגיות, ואין לו באמת אינטרסים של רוח ומוסר ומידות, כל הגיגיו ומעייניו הם באמת אך ורק בעשב וחציר".

הרב זווין שעלה מרוסיה, הכיר היטב את המטריאליזם המרקסיסטי־סוציאליסטי־קומוניסטי ששלט באותה ארץ בימיו שלטון ללא מיצרים. אלא שאותו מטריאליזם פושט צורה ולובש צורה, ובימינו הוא לבש את צורתה של כלכלת השוק החופשי הקפיטליסטית. חשיבה המניחה כי חיי רווחה ומותרות הם המניע העמוק והיסודי שמניע את העולם כולו. צורת חשיבה המעוורת את העיניים מלהבין את עמדותיו של מי שעולם הערכים שלו איננו מערבי־חומרני. אך הרב זווין לא רק מאבחן את הבעיה אלא מציע גם תיקון.

המפתח לניצחון

"ולפיכך בא זהב המשכן לכפר על זהב העגל. מן הקצה אל הקצה. דווקא זהב זה עצמו נהפך לקדושה העליונה ביותר למקדש ולקודש הקודשים. "מַרְבִּים הָעָם לְהָבִיא" (לו, ה). עד כדי כך שהוצרכו להעביר קול שיכלא העם מלהביא עוד. לשיא נדיבות לב הגיעו בתרומת המשכן, והזהב הפך לקודש".

המשכן של ימינו נבנה לאורך החודשים האחרונים במסירת הכסף, הזמן, כוחות הגוף והנפש של רבבות אזרחים וחיילים, למען העם והארץ. רבבות חיילים שעזבו הכול ומסרו את היקר מכול, רבבות אזרחים שנתנו וחזרו ונתנו, לכל קמפיין התרמה שצץ למען החיילים ולמען כל מי שנצרך לסיוע. פעמים רבות כל כך לאורך החודשים האלה ראיתי עוד ועוד קמפיינים ובתוך זמן קצר כתבו המארגנים: "הושג כל הסכום. תודה לכולם!" ולמה? כי "מַרְבִּים הָעָם לְהָבִיא" (לו, ה).

לב הזהב של עם ישראל מתגלה בחודשים האלה בטהרתו, בכך שאת כל הזהב שלו ושבו הוא מפנה לכיוון אחד. המהפכה הזאת לא רק מאחדת את העם למען מטרה עמוקה ונאצלת, היא גם מאפשרת לרבים להסיר את מעטה הכזב המטריאליסטי ולחזור לראות שוב בבהירות את תמונת המציאות האמיתית. וזהו בע"ה גם המפתח לניצחון הגדול, שמכוחו נזכה גם "להקים משכן, שיסיר את סבלותינו מכאן".

מתוך המאמר שיפורסם השבת בעלון של מכון מאיר