השבוע האחרון של חודש אדר א, הוא קו התפר בין חודש אדר א לאדר ב. הסיבה עבורה השנה "מתעברת" ונולד חודש אדר ב' הוא על מנת לגשר על הפער בין "שנת השמש" ל"שנת הירח".
כדור הארץ סובב סביב השמש במהלך 365 ימים ואילו הירח משלים את 12 הקפותיו סביב כדור הארץ ב354 ימים.
מכיוון שכך, אחת למספר שנים, נוצר פער בין התאריך שבו אמור לחול פסח (שתלוי בקידוש החודש של הירח בלוח השנה העברי) לבין עונת האביב (שתלויה במצב כדור הארץ מול השמש). עיבור שנה מאפס את המערכות וגורם לחג החירות לחול דווקא בפריחת האביב.
הרעיון הרוחני שעומד מאחורי הוא שכוכב השמש מבטא את האידאל, מקור האור; ואילו כוכב הירח, שסופג את האור, מבטא את המציאות כפי שהיא. עיבור שנה מגשר על הפער בין השמש לירח, בין האידאל לבין המציאות, בין הרצוי למצוי. "לשם יחוד קודשה בריך הוא – ושכינתה".
יש אנשים שתפקידם להצביע על הפער בין הרצוי למצוי; ויש אנשים שתפקידם לעבר שנה ולהצביע כיצד אט אט מצטמצם הפער ונולד לנו חודש "אדיר".
למרות המצב המורכב בו אנו מצויים ניתן להבחין בניצני האביב – צה"ל מכריע את החמאס בדרום; המדינה ערוכה במצב טוב יותר לקראת המערכה בצפון ובשאר הזירות; המשק עומד יפה באתגר; רוב מוחלט של הציבור היהודי מאוחד סביב הציר המסורתי-לאומי.
חדי עין יבחינו זאת אפילו בצמצום הפער בין תוצאות האמת של הבחירות המקומיות לבין סקרי-שקרי השמאל (כרגיל). "לקדש חודשים ולעבר שנים".