כל מי שהאזין אתמול (ראשון) לשידורי תאגיד השידור הציבורי, שמע בוודאי ש"הערב זה יקרה" כלומר, הערב חושפים לראשונה את השיר שייצג אותנו השנה בתחרות האירוויזיון בשבדיה.
להזכירכם, שני שירים פסל איגוד השידור האירופאי ה-EBU משום שנרמז בהם טבח השבעה באוקטובר שטבחו בנו הפלשתינאצים. אבל אנחנו התעקשנו להמשיך ולהשתייך ל"כפר הגלובלי" (זכות ההגדרה לחיים יבין בסרט "מאחורי הקלעים של אירוויזיון 1999") למרות שה"כפר הגלובלי" הזה לא תמך בנו באסון הכי גדול שלנו שקרה כאן בארץ ישראל - מאז ראשית הציונות.
ואני נזכרת בימים אחרים ושואלת את עצמי: איך איבדנו את אהדת העולם?
אבל לפני 41 שנים, בשנת 1983, בעידן אחר בעולם אחר וכנראה במדינת ישראל אחרת – עמדה עפרה חזה זקופה וגאה על בימת תחרות האירוויזיון במינכן שבגרמניה ושרה: " עם ישראל חי". הקהל באולם הריע לה בשאגות אדירות ובספירת הקולות היא זכתה במקום השני (בהפרש של 6 נקודות בלבד מהמקום הראשון!).
מומחי האירוויזיון לא ידעו להסביר את התופעה המוזרה: הימים חצי שנה אחרי תום ימי מלחמת שלום הגליל- אלפי ערבים נהרגו ונשבו, כפרים שלמים נחרבו וצה"ל נשאר ברצועת הבטחון.
אבל ראשית נספר איך נולד הרגע הגדול הזה: הפזמונאי השדרן המתרגם והשדרן אהוד מנור שמע שהאירוויזיון יתקיים באותה שנה בגרמניה. ד"ר טלילה אלירם מצטטת את דבריו: "אמרתי אז שדווקא בגלל שזה כך, אני אכתוב שיר שאני אדע שאם הוא יזכה (בקדם אירוויזיון), אז, ממינכן, מאדמת גרמניה, תשיר ישראל לכל העולם 'אני עוד חי', זאת אומרת להזכיר לאנטישמים שההיסטוריה לא התחילה אתמול".
ואלו מילות השיר שכתב אהוד מנור ללחנו של אבי טולדנו:
שמעו אחי,
אני עוד חי
ושתי עיני עוד נישאות לאור.
רבים חוחי
אך גם פרחי
ולפני שנים רבות מספור.
אני שואל
ומתפלל
טוב שלא אבדה עוד התקווה.
עובר מזמור
מדור לדור,
כמעיין מאז ועד עולם
אני שואל...
חי, חי, חי
כן, אני עוד חי.
זה השיר שסבא
שר אתמול לאבא
והיום אני.
אני עוד חי, חי, חי,
עם ישראל חי.
זה השיר שסבא
שר אתמול לאבא
והיום אני.
הומים ימי חי חי
ולילותי חי חי
ובשמי עמוד האש עוד קם.
אשיר בלי די, חי חי
אפרוש ידי חי חי
לידידי אשר מעבר ים.
אני שואל...
חי, חי, חי...
שמעו אחי,
אני עוד חי
ושתי עיני עוד נישאות לאור.
אז כה לחי
לכל אורחי
ולבני המבקשים לחזור.
אני שואל...
חי, חי, חי...
ומה קרה מאז במשך 40 השנים הבאות שבסופן הגענו עד הלום? בשנים 1984-1998 הגענו למקומות גבוהים וגם נמוכים ולעיתים גם דילגנו בגלל יום הזיכרון או יום השואה. ואז ב-1998 העניקו לנו מדינות אירופה שי לחגיגות חצי היובל למדינת ישראל: דנה אינטרנשיונל הגיעה למקום הראשון עם השיר "דיווה" שכתבו יואב גינאי וצביקה פיק. שנה לאחר מכן שודר האירוויזיון מירושלים ושוב הוכחנו לעולם שאנחנו הכי הכי. בשנת 2002 החליט הוועד המנהל של רשות השידור שמעתה אפשר לשלוח לאירוויזיון שיר שמחציתו כתובה באנגלית. בשנה הזאת נפל בחלקי הכבוד להיות חברת הוועדה שבחרה את השיר "בואו ונדליק ביחד נר" ששרה שרית חדד ושהגיע למקום ה-12 באירוויזיון שנערך באסטוניה.
בשנים שאחר כך שלחנו שירים באנגלית, ולא הגענו למקומות הראשונים. עד שבשנת 2018 זכתה נטע ברזילי כששרה את השיר toy וזכתה במקום הראשון, והביאה שוב את האירוויזיון לישראל. כמו בפעמיים הקודמות גם הפעם התנגדו גורמים דתיים בירושלים לקיום התחרות בבנייני האומה בשל חילול שבת, וגם כמה מדינות באירופה איימו שלא ישלחו משלחת לישראל. ובכל זאת שודר האירוויזיון מגני התערוכה בתל אביב שלכבוד האירוע שונה שמם ל-EXPO TEL AVIV.
עוד אוסיף שמומחי אירוויזיון מלומדים לסוגיהם, ניסו לנתח את הסיבות לניצחונות והכישלונות של ישראל באירוויזיון, ואיש מהם לא הגיע למסקנה חד משמעית. אין שום הלימה בין מעמדנו בעולם לבין הניצחונות. גם ההחלטה לשלוח שיר באנגלית לא הוכיח את עצמה... עובדה ש-3 פעמים זכינו בשיר בעברית ושירים באנגלית לא הצליחו להעפיל לגמר, או שהגיעו למקומות האחרונים.
וכך אני מגיעה לימים אלה. השנה, 4 חודשים אחרי האסון הנורא שפקד אותנו בשמחת תורה, ה-7 באוקטובר 2023 העזנו לשלוח שיר ושמו "October rain". באיגוד השידור האירופי פסלו את השיר ועלתה האפשרות שלא נשתתף בתחרות.
ומי יצאה להגנתנו? שרת התרבות של גרמניה, קלאודיה רוט, התבטאה באופן נחרץ נגד הקריאות להחרמת ישראל מהאירוויזיון עקב מלחמת "חרבות ברזל". בראיון שנערך עבור ה"דר שפיגל", היא אמרה כי מדובר ב"אבסורד", וכי היא נהנית לראות בכל שנה את האומנים הישראלים משתתפים בתחרות.
ובישראל התחיל ויכוח ציבורי, האם להיכנע לאיגוד השידור האירופי? "לא יקרה שום דבר אם נעדר שנה מהתחרות" אמר בגלי צה"ל השדרן והפזמונאי יואב גינאי (שירו "דיוה" זכה במקום הראשון בשנת 1998) ורבים חשבו כמותו. מנגד כמה מובילי דעת קהל ובראשם נשיא המדינה יצחק הרצוג טענו שהיעדרותנו מהאירוויזיון דווקא בשנה הזאת הוא פרס לשונאינו.
אז שלחנו שיר נוסף ואף הוא לא התקבל, ושוב איימו האירופאים להדיר את רגלנו מהתחרות...
ורק כשכותבי השיר המקורי: אבי אוחיון, קרן פלס וסתיו בגר, כתבו שיר חדש לגמרי ושמו Hurricane אושרה סופית השתתפותנו בתחרות האירוויזיון 2024.
לסיום אשתף אתכם במחשבה נוספת שעלתה במוחי הנוסטלגי: כל האירוע כולו הזכיר לי את ה"המכה ה81" - סרט תיעודי שביימו חיים גורי, דוד ברגמן וז'אקו ארליך בשנת 1974. זה היה הראשון בטרילוגיית סרטים בנושא השואה. ומהי המכה ה-81? שם הסרט לקוח מעדותו של מיכאל גולדמן-גלעד, ניצול השואה, שהולקה על ידי הנאצים שמונים מכות שוט.
הוא סיפר שהמכה ה-81 שספג הייתה האדישות שבה התקבלו בישראל סיפורי הניצולים. כך בדיוק הרגשתי אני כשאירופה לא הסכימה לקבל לתחרות האירוויזיון שיר שהזכיר את האסון הנורא שקרה למדינת ישראל בשמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023.