בכל פעם שנופל לוחם אני מנסה להתחקות אחריו מעט ולהבין מהיכן מגיע הכוח; בכל פעם אני מתפעם מחדש.
במקרה של עמישר בן דוד הי"ד אני כבר לא יכול להכיל את התופעה: גם בן תורה; גם מחנך בחסד; גם בעל משפחה למופת; גם חלוץ ומתיישב; גם מפקד חפ"ק חטיבת הקומנדו; גם ראש קרן הצדקה של הישוב; גם מתנדב במד"א וגם תורם כליה; מה עוד תבקשי מאיתנו מכורה?
מאיפה מגיעות הדמויות הללו? מתורה גדולה גדולה, שאנו נוהגים לכנות אותה "תורת ארץ ישראל". רשימה הולכת ומתארכת של דרור וינברגים, רועי קליינים, אלירז פרצים, עמנואל מורנאים, נעם רזים, יוסי הרשקוביצים ועוד ועוד ועוד. בכל מלחמה נופלים מהמופלאים הללו, ואז בהשראתם צומח דור לוחמים מופלא אף יותר.
אנחנו יודעים שזן גיבורי-העל הללו הוא עדיין קטן יחסית; מחד – יש כאלו שרואים במדינת ישראל רק מקום למיצוי חומרי ולכן מאיימים בסירוב פקודה אם משהו לא מסתדר להם; מאידך – יש כאלו שרואים במדינת ישראל רק מקום למיצוי רוחני ולכן מאיימים בירידה מהארץ אם יכריחו אותם להתגייס.
אולם הדמויות המופלאות הללו הולכות ורבות (למעשה זרוע היבשה של צה"ל כבר מזמן בעלת פרופיל דתי ומסורתי על הרצף) ולא רחוק היום וכולם יבינו זאת. בינתיים, עד שיפוח היום ונסו הצללים – גיבורי העל הללו הם מגש הכסף עליו ניתנת מדינת היהודים.