יחד יהודי לניצחון

'יחד ננצח' היא מהכתובות הנפוצות ביותר בארץ בימים אלו. אך מהו אותו יחד? ומהו ניצחון? - "בסוף, הבנים שלנו שואלים אותנו למה להישאר פה, ופעם ראשונה שאין לנו תשובה לתת להם", כך האשימו אותי זוג קרובי משפחה, מושבניקים ציוניים, בעת דיון סוער על הרפורמה המשפטית, ימים ספורים לפני המלחמה, בניהם קצינים בכירים בסיירת מטכ"ל שבקושי עשו ברית מילה לילדיהם.

"לא סיפרתי לך עדיין, אבל התחלתי להניח תפילין וציצית ולאכול כשר מאז תחילת המלחמה" הפתיע אותי אבי מורי, רופא בכיר, אשכנזי, מהאנשים החכמים והישרים שאני מכיר. מה במלחמה גורם לבן אדם לחשוב על ציצית ותפילין? ולמה הפאץ' הכי נפוץ בצה"ל הוא של בית מקדש ומשיח? "תראו" עניתי לקרובי משפחתי, "אני מבין את התסכול שלכם. אתם מתגעגעים לישראל הישנה, לפני שאנחנו הדתיים והחרדים גנבנו לכם אותה. עד כדי כך שאתם לא מבינים למה להישאר בעצמכם", "בדיוק!" אמרו בעיניים בורקות על השמחה בכך שאני תופס.

"צר לי רק להגיד לכם, האחריות אינה עלינו, אלא עליכם. הקמנו פה מדינה שהתנכרה לשורשים שלה, לזהות שלה, שהצהירה שתכליתה היא שעם ישראל פשוט לא יירצח, 'מקלט בטוח' כינינו את זה. בשביל השנים הראשונות בזמן השואה והמלחמות הגדולות, זה אולי היה מספק, אבל כיום, מתחילות שאלות גדולות יותר. כמו נער שגדל ומתחיל לשאול שאלות: 'למה אני חי?' כך שואלים 'מה המשמעות של הציונות?'.

ובכן, הציונות, תנועת עם ישראל לשוב לארץ ישראל, צמחה מתוך היהדות. בלי יהדות בת אלפי שנים, שהגדירה מי נחשב חלק מעם ישראל, בלי להעביר במסורת את ההבטחות, הבריתות והנבואות של שיבתנו לארץ, בלי התפילות והחזונות, לא הייתה בכלל ציונות. מספיק שאחד מכל עשרות האבות והאמהות בשושלת של מי שיושב בחדר הזה, לא היה שומר על היהדות שלו, ואתה לא היית יושב פה בארץ ישראל, או בכלל חלק מעם ישראל. כשמנתקים עץ מהשורשים שלו, לכמה ימים נראה ששום דבר לא השתנה.

אפשר להתבלבל ולחשוב שהעץ לא צריך את השורשים, אבל בעלי ניסיון יודעים שזה רק נראה ככה מבחוץ, אולם העץ בתהליכי נבילה מבפנים. זה מה שקרה כשניתקתם את הציונות מהמסורת שלנו, מהיהדות. אם אתם רוצים לראות את הנכדים שלכם גדלים איתכם בארץ, ולהבין מה אתם עושים פה, תחשבו להתחיל לשוב לשורשים". שקט השתרר לראשונה מתחילת השיחה הטעונה, התלחשות. "בן, תוכל להסביר את זה לבנים?"

שני סיפורים אלו ועוד המון, על תפילין וציציות בעזה, על שיחות התקרבות במארב ותקיעות שופר המוניות, על שירי עם ישראל חי, ועוד, מלמדים שהקונספציה בקריסה. הקונספציה שהיהדות יכולה להיות רק קישוט לעם ישראל, ולא נדבך קיומי, לאין שיעור יותר מכל F -16 מתוחכם, הייטק מפותח, או תמיכה אמריקאית.

במלחמה מרגישים חזק, שרק כשהשורשים מחברים אז יש 'יחד'. שרק כשמבינים שאנחנו חלק ממשהו גדול, מעם הנצח, אז יש כוח ואומץ לפעול. שכשמבינים שאנחנו עם ולא אינדיבידואלים במדינת ליברליזם, אז מפנימים שגם האויב שלנו הוא קולקטיב, וזה קיומי מכיוון שיחידים אי אפשר לעולם להכריע, הרי לאחר חמש שנים האח הקטן יהיה השהיד הבא, רק קולקטיב אפשר, ורק לקיחת קרקע מכריעה קולקטיב ערבי.

את כל הדברים האלו, הניסיון מלמד, כמעט אי אפשר להבין ללא תפילין על הראש. יהודי שמנותק מזהותו מתנכר בסוף להיגיון. לכן כנראה המונים רוצים להניח תפילין במלחמה, ולכן אומות העולם דורשות לעצור אותה. ללוחמים יש וודאות, הקונספציות מתחילות את קריסתן מלמטה למעלה. נחשפתי השבוע למיזם של ארגון חותם תחת הכותרת - "רוח יהודית - הדרך לניצחון". כיום ברור יותר מאי פעם, זו היא העלאה מדויקת על נס של תכלית ותנאי קיומנו פה בארץ. וכבר למדונו רבותינו שדבר שהוא תנאי קיומי לגאולה, וודאי הוא שבוא יבוא.

הכותב שירת כמ"פ במילואים במלחמה וחבר 'פורום קפה שפירא'