בשום אופן אינני יכול להאמין, שגדולי תורה, פוסקי הלכה וראשונים לציון, יתירו לעזוב את ארץ נחלת ה' משום סיבה שבעולם, כפי שכתב הרמב"ם (הלכות מלכים ה', יב):
"לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה עכו"ם, ואל ידור בחוצה לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל, שכל היוצא לחוצה לארץ כאילו עובד עבודה זרה ...".
אסור לקבל לשון הרע (רמב"ם הלכות דעות ז', ג), ואסור להאמין בזה!!
אני מסרב לקבל לשון הרע מן התקשורת, במיוחד בדברים כאלה!
שבט לוי בתורה לא היה חלק מצבא ישראל במדבר, ולא קיבל נחלה בארץ נחלת ה', כי ה' הטיל עליו תפקידים מיוחדים – לפרק את המשכן ולהקים אותו מחדש – להעמיס עגלות ליריעות המשכן ולקרשים, ולפרוק אותן, ולשאת על כתפיהם את כלי המשכן!
במקדש, היו הלויים שומרים ומחזיקים, וגם מנגנים ושרים!
על כך כתב הרמב"ם (סוף הלכות שמיטה ויובל):
"ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו מפני שהובדל לעבוד את ה' לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים שנאמר 'יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל', לפיכך הובדלו מדרכי העולם, לא עורכין מלחמה כשאר ישראל ולא נוחלין ולא זוכין לעצמן בכח גופן, אלא הם חיל השם שנאמר: 'ברך ה' חילו', והוא ברוך הוא זוכה להם שנאמר: 'אני חלקך ונחלתך ...';
ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה' והלך ישר כמו שעשהו הא-להים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים ויזכה לו בעולם הזה דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים, הרי דוד ע"ה אומר: 'ה' מנת חלקי וכוסי...' ".
על הלכות אלה נשענים כל הרבנים התומכים בכל כוחם בשחרור בני הישיבות החרדיות מצה"ל – אבל אי אפשר לסמוך על דברי הרמב"ם ועל התורה לחצאין –
בחוקי מדינת ישראל אין שום מגבלת 'נחלה' בארץ ישראל על מי שלא שירת ולא לחם, ושום סמכות רבנית חרדית לא מבקשת לקבוע הגבלות על מי שלא שירת בצה"ל, למשל, שלא יוכל לעולם לקבל בעלות בטאבו, מעבר לדירת מגורים!
יחד עם זה, מתעלמים לחלוטין מפסק הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה (ג', י-יא), שמחייב כל לומד תורה להתפרנס ממעשה ידיו, או ממה שיזכהו ה':
"כל המשים על ליבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה, ויתפרנס מן הצדקה – הרי זה חילל את השם, וביזה את התורה, וכיבה מאור הדת, וגרם רעה לעצמו, ונטל חייו מן העולם הבא; לפי שאסור ליהנות בדברי תורה בעולם הזה.
אמרו חכמים, כל הנהנה מדברי תורה, נטל חייו מן העולם. ועוד ציוו ואמרו: לא תעשם עטרה להתגדל בהם, ולא קורדום לחפור בהם. ועוד ציוו ואמרו: אהוב את המלאכה, ושנא את הרבנות. וכל תורה שאין עימה מלאכה, סופה בטילה; וסוף אדם זה, שיהא מלסטם את הבריות;
מעלה גדולה היא למי שהוא מתפרנס ממעשה ידיו, ומידת חסידים הראשונים היא; ובזה זוכה לכל כבוד וטובה שבעולם הזה, ולעולם הבא, שנאמר : 'יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך', אשריך – בעולם הזה, וטוב לך – לעולם הבא שכולו טוב".
ברור מדברי הרמב"ם, שמאבקי החרדים על תקצוב הישיבות מקופת המדינה יש בהם לא פחות מחילול השם !
נכון, שיש חולקים על הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה ובראשם מחבר שולחן ערוך ('כסף משנה'), אבל אי אפשר להישען על הרמב"ם בסוף הלכות שמיטה ויובל, ולדחות כליל את דבריו החריפים בהלכות תלמוד תורה!
אמת התורה מחייבת את הישיבות החרדיות שלא לבקש תקציב ממדינה הנלחמת על חייה בעוד 'בני לוי' והדומים להם עוסקים בתורה, ובמקביל, לחייב את בני הישיבות לפרנס את עצמם כפסק הרמב"ם, ולוותר מראש על זכויות של 'נחלה' בארץ !
אילו נהגו כך, כולם היו מצדיעים להם, ומכבדים את התורה ואת לומדיה, ושם ה' היה מתקדש!