מאז שבת שמחת תורה רבים שואלים את עצמם מה אני יכול לעשות כדי לעזור לעם ישראל כיצד אני יכול להיות שותף בתמונת הניצחון שאחריה אויבנו יבינו שבאמת לא כדאי להתחיל אתנו.
רבים מאתנו ואודה על האמת גם אני בתוכם היינו סבורים כי מיטוט עזה ולא רק החמאס, היא תשובה ראויה ומוסרית, לכל מי שתומך ומגדל מפלצות כדוגמת הנוח'בה.
מיטוט עזה פירושה, החרבת כל אמצעי הקיום כולל תשתיות מים חשמל ומזון ויצירת לחץ טוטאלי עד לכניעה מוחלטת הכוללת השבת החטופים ומסירת הנשק, או בריחת האוכלוסייה דרך היבשה למצריים או דרך הים באמצעות סירות וספינות לאירופה, אפריקה או כל מקום אחר שיהיה מוכן לקבלם.
את התמונה הזו לא נראה, יש להודות. ממשלת ישראל מתעקשת להעביר סיוע לא רק לתושבי עזה אלא גם לחמאס עצמו, ובוודאי לא משמידה את תשתיות הקיום בעזה וביו"ש. ניתן כמובן להפגין נגד הממשלה, לחסום את צירי הסיוע שזה מעשה חשוב מאוד, אך הוא כמו אקמול למי שחולה במחלה קשה.
המציאות בה עדיין 134 חטופים נמצאים בידי החמאס כבר 163 יום, ראשי החמאס עדיין מנהלים מו"מ והם לא סיימו את תפקידם בעולם. המציאות בה עדיין יורים עלינו טילים מהצפון ומהדרום, ואנו ממשיכים בשגרת חיינו כאילו אין עשרות אלפי אזרחים מחוץ לביתם. המצב בו אזרחים צריכים להיאבק מול אלוף הפיקוד פוקוס כדי שלא יפתח צירי תנועה למחבלים שהורגים בהם, שאריאל דנינו שחושף את הסכנות האורבות לפתחה של כל מדינת ישראל מערביי יו"ש, יושב במעצר מנהלי במקום לקבל צל"ש. מציאות זו מתסכלת.
חמור מכך המפקדים והמנהיגים שהביאו אותנו עד הלום, במקום לקחת אחריות ולפנות את הדרך למפקדים ראויים, למנהיגים שעמדו בשער והתריעו, פועלים כתמול שלשום מסלקים מדרכם כל מפקד מצטיין ומנצח, ורחוקים מאוד מקבלת אחריות אמיתית על מחדליהם אם לא לומר פשעיהם. מה אני ואתה יכולים לעשות בתוך מציאות כל כך קשה?
"הוי אשור שבט אפי ומטה הוא בידם זעמי" אומר ה' באמצעות הנביא ישעיהו. אשור או חמאס המכה את ישראל אינו הבעיה הוא רק המקל המכה בנו. כך גם המנהיגים, מסבירה הגמרא: כאשר הרועה כועס על הצאן הוא מעמיד בראש העדר משכוכית עיוורת שמובילה את הצאן בדרך חתחתים. מה אם כן הסיבה המהותית בגינה אנו נמצאים במצבנו המתסכל?
רבים הבינו שהתרחקותנו מזהותנו היא הסיבה העמוקה למצבנו. רבים החלו לברר לעצמם מה זה אומר להיות יהודי. חיילים רבים מתעטפים בציצית מניחים תפילין, אנשים רבים החלו לשמור שבת כשרות וללמוד תורה, אך אויבנו מסמנים לנו שזה לא מספיק.
התמונה הניבטת בכל בית בעזה, היא מקום המקדש, הקריאות להשמדת ישראל תמיד מלווה בקריאה להצלת מסגד אל-אקצא שכביכול נמצא בסכנה. תמונת הניצחון אם כן אינה תלויה בכמה מחבלים נהרוג, וכמה חטופים נשחרר.
תמונת הניצחון תהיה כאשר מיליוני יהודים יעלו לעבוד את ה' בהר הבית. לשם ה' מכוון אותנו באמצעות אויבנו. התשובה הזו אינה תלויה במנהיגי המדינה, וגם אינה תלויה בחמאס היא תלויה רק בנו. כל אחד ואחד שעולה להר ומביא איתו עוד ועוד יהודים העולים בקדושה ובטהרה, תורם את חלקו לתמונת הניצחון היהודית שאף על פי שתתמהמה בא תבוא.
לא צריך ועדות חקירה, ואי אפשר להאשים אף אחד במצב הפתרון נמצא "בידנו". בימים אלה פועל ארגון חותם להרים את הרוח הגדולה העולה מהעם ולקרוא לשינוי התפיסה של מנהיגנו לדבוק ברוח היהודית ולעלות במסילה העולה בית ה'.
הכותב הוא מנכ"ל ארגון בוחרים במשפחה.