מיכאל סויסה הוא יועץ חינוכי בישיבת בני עקיבא בבאר שבע ופרופסור גל איפרגן הוא ממפגיני 'אחים לנשק'. על אף הפער האידיאולוגי שבין שניהם הם מצליחים לייצר לא רק שיח משותף אלא גם קידום מיזמים משותפים. שוחחנו עם שניהם על הגשר שביניהם והגשר של כולנו לעתיד.
השיחה נפתחה במיקומו של כל אחד מהם על המפה החברתית ואולי הפוליטית בישראל ומיכאל מציב את עצמו בצד הימני קיצוני כמי שמזדהה לרוב עם עוצמה יהודית, היה חי בגוש קטיף, למד עם שמחה רוטמן במקור חיים. מנגד נמצא פרופ' איפרגן שהיה לסמל המאבק בחוק החמץ כאשר הצטלם בפסח בשנה שעברה עם לחמניות אותן הכניס לבית החולים סורוקה.
לטעמו של פרופ' איפרגן מונחי הימין והשמאל התבלבלו בעת האחרונה, ואת עצמו הוא מציג כ"איש של דמוקרטיה ליבראלית. המפלגות לא מייצגות אידיאולוגיה כיום, אבל המחאה מאוד מאוד מייצגת את האידיאולוגיה שלי, אני בעד חופש וזכויות אדם". אל מול התיוג של איפרגן כמי שזוהה מאוד עם מחאת החמץ, אומר מיכאל כי בתחושתו "גל מאוד מכבד את הצד שלי. כך אני מרגיש. אני מרגיש שהאקט הזה היה אקט של חירום כתוצאה מחוויה של גל תחושת כפיה. מההיכרות שלי עם גל הוא רוצה לתת לנו את המקום שלי כאנשים דתיים".
פרופ' איפרגן מספר על המפגש הראשוני בין שניהם. בעוד בסופן של הפגנות היו מתקבצים בדרך כלל מתנגדי ההפגנה כדי לצעוק ולהשמיע את דברם, בסופה של אחת ההפגנות הוא פגש את מיכאל "שבא לא כדי לדבר אלא כדי להקשיב. כך הוא עצמו אמר. השיח נמשך. הוא הקשיב לי ואני הקשבתי לו, ויותר הקשבנו מאשר דיברנו. זה נמשך למפגש בבית שלי עם חברים שלי וחברים שלו כשהמטרה היא לא לשכנע אלא לספר אחד לשני מה כואב לנו ומה מפריע לנו, בידיעה שלא נצא עם פתרונות והסכמות, אבל מעצם ההקשבה אנחנו מבינים מה כואב לצד השני".
המפגשים הללו הובילו להבנה הדדית "שאחת הבעיות שלנו היא שאנחנו מדברים שפות שונות, ומילה שבצד אחד היא חיובית מתקבלת כשלילית בצד השני ולהיפך". דוגמא לכך היא מונחי החופש והדמוקרטיה.
מיכאל מספר שבכלל היסס אם להגיע להפגנה ההיא. "התחושה הייתה שבצד השני יש בעל מכה ואני האישה המוכה, ולכן אין לי מה לדבר עם בעל מכה. אבל בתוך דקות בהפגנה חוויתי והבנתי שיש כאן אנשים שמתחת לכל הכעס יש בהם כאב גדול ופחד גדול. לא מדובר באנשים שמנסים להשתלט עליי ולעשות עליי מניפולציה. אלו אנשים יקרים מאוד וככל שהמפגשים נמשכים אני מעריך אותם יותר. היום אני רוצה לחזק את ידיהם. בישיבה שלי בבאר שבע אני שומע את המסוקים מלמעלה ויודע שגל מטפל בחיילים בגוף ואשתו מטפלת בהם בנפש".
על התחושות במנותק מהמלחמה שאיחדה קצוות מול אויב משותף, על המחלוקות שקדמו למערכה, מספר פרופ' גל איפרגן: "לפני המלחמה בעולם ההוא היה לי מאוד ברור שאחרי שבצורה כלשהי המאבק הזה יוכרע, והוא יוכרע כי אין ברירה, נצטרך לבנות את המדינה מחדש, כי שנינו נישאר כאן. שני הצדדים יצטרכו לבנות את המדינה מחדש". על שיח מלחמת האחים שהיה אז בלתי נפרד מהמחלוקת הוא אומר כי מדובר היה בתרחיש הקיצון שממנו היה חשש גדול, אך היה ברור שגם אם הוא יקרה המשימה תהיה להקים את הכול מחדש לאחר מכן.
"בכל פגישה שנפגשנו התפיסה הייתה שאנחנו לא צריכים להסכים ואולי אנחנו נאבקים, אבל תהיה בנייה". זאת מתוך הבנת המוטיבציה של הצד שמנגד, האותנטיות שבתביעותיו הנובעות מחרדה לעתידה וגורלה של המדינה.
יום זה של עבודה משותפת הגיע מוקדם מהצפוי בשל מתקפת השבעה באוקטובר. עם זאת, אומר איפרגן "לחרדתי אני בכל יום רואה איך רבים בחברה שלנו, משני הכיוונים, לא למדו כלום ולא שינו כלום ולא החליפו את המקום שלהם בפיצול הזה. יש לא מעט אנשים שלא הפנימו שהעולם השתנה ובמקום לעסוק בבנייה עוסקים בוויכוחים שניהלנו לפני כן. יש אנשים שלא מבינים שצריך למצוא את הדרך המשותפת".
מיכאל מצידו מוסיף ואומר כי לתחושתו הקרע והמחלוקת העמיקו, וגם כעת יש אמנם אנשים כמו גל וחבריו שאיתם הוא יכול לקיים שיח, אך ישנו מיעוט שאיתו אין על מה לדבר. "אבל אחרי השבעה באוקטובר היו כאן שעות וימים של אחדות גדולה שנותנת לי תקווה גדולה שבעוד תשע שנים וחצי נהיה עם של שלום וסטראטאפ של שלום בכל הרמות ומהמקום הזה נוכל להסתדר עם השכנים שלנו ונהיה מגדלור לעולם".
על השיח האפשרי עם אנשים כמו פרופ' איפרגן וחבריו הוא אומר כי מדובר במיינסטרים שאיתו נכון וצריך לקיים שיתוף פעולה מתוך הבנה שהם "באים עם כוונות כנות אמיתיות ולא מניפולציות שאני לא רואה אצלם. יש לי מחלוקת איתם, אבל אני רואה שם כוונות אמיתיות שכמו שאני רוצה לבנות את עם ישראל שיהיה טוב לכולם כך גם גל רוצה".
דבריו נשמעים כרומזים לטענה שמשמיעים אנשי ימין רבים ולפיה ההפגנות והמחאות אינן אלא מניפולציה שנועדה להפיל את נתניהו ואת שלטון הימין, מניפולציה שנובעת מקודשי לקבל את דין הבוחר. "אני מאמין שיש הרבה אנשים שזו המטרה שלהם וזה מאוד חשוב להם, אבל האמירות שכל הניסיונות להגיע לאחדות נועדה רק להפיל את נתניהו ולא מעניין אותם גיוס החרדים או האחדות, את זה אני לא יכול לקבל", הוא אומר ומספר על המפגש שהתקיים בשבוע שעבר בישיבה בה הוא מלמד:
"גל הגיע אלינו לישיבה התיכונית והיו כאן ר"מים שלא רצו לפגוש אותו. יום למחרת הם אמרו שזה חשוב שיבוא ושיביא את החברים שלו. אני לא מטאטא את המחלוקת, אבל לי ולמעגלים הקרובים שלי יש הרבה מה ללמוד. זה מצריך הרבה עמל ואם לא נעבוד זה לא יקרה. אם לא הייתי מגיע להפגנה הייתי שומע על גל כמי שהכניס חמץ לסורוקה והייתי חושב שאין לי מה לדבר איתו, אבל באתי מתוך הקשבה וראיתי דברים אחרים".
אנחנו שואלים את פרופ' איפרגן אם כיום אנשים כמו מיכאל ועמדותיהם מעוררים בו פחות חשש מבעבר והוא משיב: "מעולם לא חששתי מאנשים כמו מיכאל אלא ממנהיגים שרוצים חברה שבה כופים על ארים ועדיין יש מנהיגים שרוצים את זה. כוחם נחלש והאג'נדות שהם נאלצים לעסוק בהם הן אחרות. הם פחות נחושים להגיע לחברה כזו והאתגרים שלנו היום הם אתגרים אחרים. אני חושב שהיום אנחנו חייבים לשנות את צורת השיח בינינו. אנחנו צריכים שההנהגה שלנו תדבר אחרת ותדע ללבן מחלוקות בצורה אחרת ולהסתכל על האמת בצורה אחרת, אבל עדיין יש מי שמנסים ללבות לכיוונים של עיוות האמת והימנעות מהאמת באמצעות סיסמאות".
על המפגש בישיבה של מיכאל הוא מספר: "ישבתי עם הצוות בישיבה של מיכאל ולא הסתרנו שום דבר. הכול היה על השולחן. אנחנו לא מפחדים מניהול מחלוקות. עם ישראל תמיד ידע לנהל מחלוקות, רק צריך לדעת איך לנהל מחלוקות. העולם הוא עולם של מורכבויות וערכים שונים שלפעמים מתנגשים והמציאות מאלצת אותנו לפעמים להתגמש. כשמנהלים דיון בין דעות שונות מתוך כבוד והקשבה הדדיים כשלוקחים בחשבון שקיימת מציאות חוץ מהערכים שלנו וצריך להתחשב גם בה, אפשר להגיע לקבל החלטות, לבנות ולהתקדם. כאשר צד אחד רוצה לכפות ערכים על הצד השני או מעשים על הצד השני אף אחד לא יקבל את זה".
על היכולת לנהל שיח מוסיף מיכאל ואומר כי מדובר ב"אמנות שמצריכה תרגול", וגם לו עצמו יש עוד דרך ארוכה עד שילמד לעשות זאת נכון. "כמו שהלכתי עם אשתי לטיפול זוגי שעשה לנו טוב, אני מחפש את המטפל הזוגי שיעזור לי למצוא דרכים לבנות גשרים אמיתיים, שלום אמיתי".