השידור על ידי וידאו אדן - www.videoeden.com
בבית העלמין בהר הרצל בירושלים נערכה היום (שני) הלוויתו של סרן דניאל פרץ, קצין צה"ל שנחטף ב-7 באוקטובר על ידי מחבלי חמאס ואמש הותר לפרסום כי נרצח והוגדר חלל צה"ל חטוף בידי ארגון טרור.
מפקדו ספד לו: "אנחנו המומים וכאובים את נפילתך. צה"ל נלחם מול האויב ועומד על המשמר. ביניהם לוחמי חטיבה 7 כולה, הנלחמת בעזה ומובילה קרבות קשים בנחישות. בתפקידך האחרון היית מפקד צוות, ביצעת את תפקידך בדיוק האופייני לך. דאגת לחבריך ולפקודיך. הפגנת כבוד לכולם. היית לחבריך כאח. בחרת להוביך מתוך שליחות. ב-7 באוקטובר נלחמת כמו גיבור, בתנאים לא פשוטים. אני מצדיע לך".
הרב הראשי לישראל, הרב דוד לאו אמר בהספדו כי "אין שום סתירה בין לימוד התורה להגנה על הארץ. בכל דור ודור קמים עלינו לכלותנו, ובדור שלנו אנחנו קמים כדי להגן".
אביו יו"ר המזרחי העולמית הרב דורון פרץ ספד לבנו: "חשבנו איך אפשר לבוא ללוויה אחרי 163 ימי סבל? החלטנו שאפשר. החלטנו שאנחנו מתמקדים במה שיש לנו- זה לכבד אותך בננו אהוב גיבור ישראל. לא להתמקד בשכול או באובדן- יש לנו את כל החיים להתמודד עם זה, וגם את הגופה שלך אין. עוד הדרך ארוכה להחזיר אותך הביתה.
דניאל כמה בכיתי הבוקר, בכיתי כמו שלא בכיתי כל חיי. 5 וחצי חודשים היה קשה לבכות כי פעלנו למענך,עשינו את כל מה שרק היה אפשר לעשות. אני רוצה לומר שאני מלא הכרת הטוב וגאווה כלפיך. האדמור מרוז'ין אומר שלא ההורים בוחרים את הילד אלא הילד בוחר את הוריו- תודה שבחרת בנו".
הרב דורון פנה באנגלית לממשל ארה"ב: "אכן ישנו אסון הומניטרי בעזה. האסון הזה הוא 134 חטופים הנמצאים בעזה, בהם תינוקות ילדים נשים וקשישים. האסון שקורה שם הוא לא באחריותנו, ואנו מצפים מכם לסייע לישראל להביאו אל סופו".
הרב יוסף צבי רימון, נשיא המזרחי העולמית, ספד גם הוא: "הבכי הוא לא רק שלנו, הבכי מהשמיים- הקב"ה בוכה ומזיל דמעות. אנו נמצאים בתקופה קשה, מאתגרת. הרוגים שבויים, פצועים. ובתוך הבכי אנחנו צריכים כל הזמן לזכור- בכל ההיסטוריה שלנו ניסו לרצוח אותנו אבל אף פעם מאז החורבן לא יכלנו להגן על עצמנו. אף פעם לא היה פוגרום שבו עם ישראל קם והגן על עצמו. דניאל הי"ד לא נפל באושוויץ ולא בברגן בלזן. דניאל נפל כגיבור בצבא ההגנה לישראל. דניאל נפל כשהוא לבוש בגדי כהונה- בגדי מלכות. מדים של חייל של צבא ההגנה לישראל. דניאל נפל בקרב אחרי שהרג יותר ממאה מחבלים. דניאל נסע לתוך האש כדי להציל את תושבי העוטף".
אחותו של פרץ, שירה, ספדה לו: "חמישה חודשים חיכינו לשמוע מה עולה בגורלך. פחדנו שאתה סובל, שקר לך, שאתה לא אוכל מספיק ושאתה חווה טראומה בלתי נתפסת. אך ברגע שהצבא נכנס וסיפר את החדשות הרעות ירדה לי אבן מהלב, וידעתי שב-163 ימים האחרונים היית לצידנו בכל רגע. רק לפני יומיים עמדתי בכיכר החטופים וסיפרתי איזה בנאדם ערכי, מלא חיים, אוהב הארץ וציוני היית. ברגעים אלו אני כל כך גאה להיות אחותך, כל כך גאה שזכיתי להכיר אותך ולקרוא לך אחי הגדול והגיבור. בכל יום שעובר אני אחשוב על הגיבור שלי, על אחי המדהים ששם את הרצונות האישיים שלו בצד ומסר את נפשו על קדושת השם, העם, והארץ. דניאל כתב ביומנו האישי: 'אם לא אני, אז מי?' חמש המילים האלו ילוו אותי כל החיים".
"עמדנו שנינו על רחבת המסדרים בבה"ד 1, במרחק שנה האחד מהשני". אמר האח, סרן יונתן פרץ. "כתובות שם בגדול ההגדרות לקצין הישראלי. הראשון – אחריות למשימה, גורל המערכה בידיו. השני – ראוי לפקודיו, אחריות לאנשים. השלישי – איש מקצוע מעמקי, לומד ומלמד. הרביעי – איש שטח, מעז, מתחבל ואמיץ. והחמישי, בעל חשיבה רעננה, ביקורתית ומחדשת. דניאל, באותו יום ב-7 באוקטובר הבנת את האחריות למשימה. יצאת עם הצוות שלך, תומר, איתי ומתן, בלי פקודות ברורות. נלחמת גם על הגדר וגם בשדות בין עזה לנחל עוז. הבנתם היטב שגורל המערכה בידכם. היית ראוי לפקודיך גם בשגרה, וזה התבטא בצורה ברורה וחדה באותו בוקר. היית איש מקצוע מעמיק שאוהב ומשקיע במקצוע, ולומד ומשקיע גם בסופ"שים כשהגעת הביתה. באותו בוקר הבנו כמה העזת וכמה היית אמיץ. פגעתם במחבלים בטווחים הארוכים והסתערתם קדימה לשדות ללחימה בטווחים קצרים, כדי להגן על הקיבוצים. במהלך הקרב חשבת, היית קר רוח, נתת פקודות בקשר בביטחון ובמקצועיות. דניאל אחי, אתה גיבור אמיתי. אני אתגעגע אליך מאוד".
פרץ, בן 22 בנופלו, מיד בנימין שימש מפקד מחלקה בגדוד 77, עוצבת 'סער מגולן'. הוא שירת בטנק בגבול רצועת עזה ממנו נחטף ביום הטבח בשמחת תורה.
במטה משפחות החטופים ספדו לו: "דניאל היה מוקף בחברים ואהב ספורט אתגרי. הוא אהב לרוץ ותמיד נמצא בכושר. אח גדול שאהב לבלות ולצחוק עם אחיותיו הצעירות. הוא מצחיק, חכם ותמיד שם לעזור למי שצריך. הותיר אחריו את הוריו, דורון ושלי, אחיו ושתי אחיותיו".