רס"ם (במיל') עשהאל באב"ד הי"ד, בן 38 מהיישוב בני אדם שבמועצה האזורית בנימין, הובא היום (חמישי) למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים.
הוא נפטר מפצעיו לאחר שנפצע בקרב ברפיח לפני מספר חודשים.
בני משפחתו וחבריו ספדו לו בדמעות והעלו על נס את אמונתו הפשוטה והעמוקה, מסירותו, טוב לבו ועשייתו הרבה.
חגית, רעייתו של עשהאל, ספדה: "כמו שתמיד אמרת, ככה ה' רצה. איזו אמונה עצומה הייתה לך, בלי שאלות ובלי ערעורים, גם כשקשה. לא מתלונן ולא אומר שאין לך כוח. היית אדם של עשייה עם נגיעה אלוקית. כל דבר הצלחת לתקן ולפתור. כמה אני גאה בך על החיים הפשוטים והאמיצים האלה. תודה על 15 שנים של יחד, של יצירה משותפת, על שהיית לי גב, שנתת לי יציבות בחיים, ובנית לי בית במלוא מובן המילה".
היא הוסיפה: "כמה משמעות יש פתאום לאיברים שלך שמצילים אנשים אחרים. הנוכחות השקטה שלך, היכולת שלך להקשיב, תחסר לי. איזה איש צדיק אתה, איש של חסד. לכמה אנשים עזרת בכל שעה ביממה בלי לחשוב פעמיים. כל הזמן אמרת במילואים: אני עושה מה שצריך, פשוט".
עומר, אחיו של עשהאל, אמר: "דיברת בברית של הבן שלך על שמחה, ועל כך שיש עניין להגיד תודה ולהיות בשמחה. להודות לקב"ה על כל החסדים, גם עכשיו, כשהכי קשה לראות את זה כך. תודה שהלכת להגן על עם ישראל. תודה שהיית בן אהוב ועוזר לאבא ואמא. תודה לך על השנים שהיית איתנו, ילד ברוך כישרונות. תודה לך על שלושה חודשים שנתת למשפחה ולחברים לטפל בך ולהיות איתך. תשמור עלינו. תתפלל עלינו, על עם ישראל, שנהיה תמיד באחדות, בשמחה ובאמונה. תשמור על חגית והילדים, שתמיד יהיו בשמחה. תתפלל עלינו שנזכה לראות בביאת משיח צדקנו, ולראות אותך חוזר בתחיית המתים".
האחות צרויה הוסיפה: "הוכחת מהו כוח רצון לאורך השיקום. מסתבר שנתת לנו מתנה גדולה, הענקת לנו שלושה חודשים להיות לצידך, להיפרד, לדבר, להיות יחד. דווקא בתקופה הזו גילינו אותך מזווית אחרת, עם לב פתוח. זכיתי להיות איתך בלילה האחרון שהיית בהכרה. הארת לי פנים. כשניסית לעבור לכיסא שאלתי אותך לאן אתה הולך, אמרת לי הביתה. אמרתי שאי אפשר, אמרת אפשר. דיברת ברור ולעניין. ישבנו יחד, שתינו קפה, ואלה היו רגעי הצלילות האחרונים שלך".
עוד ספדה: "היית איש שקט וצנוע, לא חיפשת תשומת לב, אבל הנוכחות שלך הייתה עמוקה ומרגיעה. עשית טוב בשקט ובצנעה, וכמו שחיית כך גם במותך הצלת חיים בזכות האיברים שלך. תמיד האמנת בתמימות עמוקה שמה שקורה הוא לטובה. גם אחרי שנפצעת אמרת שזה מה שה' רוצה וקיבלת את זה באהבה. היית אח, בן, אבא ובעל מסור ואוהב".
אבא של חגית, רעייתו של עשהאל, ספד: "עשהאל, עד כה הורגלנו בגלות שהשמש זרחה והשוחט שחט. לא עוד. יש לנו צבא, יש לנו גיבורים, ואתה נמנה עליהם. קם דור חדש של גיבורים, מלאי עוצמות ורוח, שמוסרים את נפשם עבור עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל. עשהאל, אתה מאותן נשמות טהורות שכל כולן כלל ישראל וחיבור לנצח ישראל. התנדבת לעבוד בכלים ההנדסיים כדי לפרק את תשתיות האויב. היה לך ברור שזה מה שצריך לעשות. הנשמה הגדולה שלך, האכפתיות והחיבור לנצח ישראל הובילו אותך לקום, להתנדב ולעשות מעשה. כל דבר עשית בצניעות ובשקט".
הרב אריה הורוביץ' אמר: "עשהאל, איש של מעשים. אמר מעט ועשה הרבה. חז"ל מלמדים אותנו שגדול תלמוד שמביא לידי מעשה. אתה איש של מעשים, מחובר באופן פשוט לסוד הדברים. כך בוודאי פעלת בכל זירות הלחימה שבהן היית. כאיש מעשה עשית ככל שביכולתך לקבל את הייסורים באהבה. חייכת בכל זמן שניתן, ולימדת אותנו שיעור באהבת ה' ובאהבת ישראל. משפחה יקרה, יהי רצון שהקב"ה ישלח לכם כוח להרבות חיים, ולנו ישלח כוח ללמוד מעשהאל ולעשות באהבה".
עשהאל הותיר אחריו את רעייתו חגית וחמשה ילדים - תמר, שי, אילה, גלעד ונגה. מניין הנופלים מקרב תושבי מועצת בנימין מאז תחילת המלחמה עומד על 60. הוא נפטר שבועיים לפני יום הולדתו ה-39.
בילדותו נפצע באורח קשה בפיגוע בישיבת חיצים באיתמר בשנת 2002, פיגוע שבו נרצחו שלושה בני נוער. במהלך המלחמה האחרונה שירת במילואים במסגרת יחידות יוצאי הנח"ל החרדי, תחילה במשימות ביטחון ביהודה ושומרון ובהמשך ביחידת אוריה שפעלה בעומק רצועת עזה בפירוק תשתיות טרור.
עשהאל, שבחייו האזרחיים ניהל מוסך, נודע בקרב מכריו כאדם צנוע ואציל נפש, שסייע לכל דורש לפי יכולתו. לאחר שנפצע בקרב, נאבק במשך חודשים על חייו ועל שיקומו - עד לפטירתו.