סיפור מגילת אסתר, מביא אותנו למחוזות מרתקים. וההתרחשויות המרכזיות הן עוצמתיות עד כדי כך שהפרטים הקטנים נדחקים לזווית בפינה, ואנו מדלגים על חלקם.
אני מבקש להפנות זרקור אל משפט שמתקבל אצלנו כפשוטו. ואין אנו מעמיקים בו. פשוט עוברים הלאה.
ובכן, במרכז המגילה עומד אותו מסמך מלכותי של השמדת היהודים, שהמן – מהיושבים בשורה הראשונה של שרי המלך- קיבל מהמלך תמורת לא מעט כסף. ובהמשך, כשמתהפך הגלגל, ואסתר המלכה ! מבקשת את ביטולו, אומר לה המלך : זה בלתי אפשרי. "כי כתב אשר נכתב בשם המלך, ונחתום בטבעת המלך אין להשיב".
אמירה מאוד מוזרה. הרי מי המלך שהכתיב את המסמך, ומי המלך שחתם עליו בטבעתו המלכותית לאשרור הכתוב? – ברור. זה אתה עצמך המלך אחשוורוש. והאומנם הפה שאישר לא יכול לבטל? קל לנו, בנסיבות המציאות שאנו מכירים, לראות את התמונה.
המלך הכל יכול בפרס, רוצה לקרוע את המסמך הנורא שרק עתה ירד לתכניו ולהשלכותיו, אך מבט קצר לשמאלו (הימין היה תפוס בדמותה המלכותית של אסתר אהובתו) נתקל במבטו הרושף של היועץ המשפטי: אינך יכול, אין לך הסמכה לכך. המלך הנדהם האדים כולו. לרגע שקל – אולי- להתיז את ראשו של היועץ הקובע בנחרצות שהמלך מוגבל, ואינו כל יכול. אבל, הכותרות הצפויות בעיתוני המחתרות גרמו לו להיאנח ולשקוע חסר אונים בכיסאו המרופד. והרי זה טמטום מוחלט שהמלך לא יכול לשקול שוב את הדברים. ואדרבה, למנוע את הטעות הגדולה ואת התוצאה הנוראה הצפויה.
אז, תגיד לי יועצי היקר, איך אני יוצא מהפלונטר הזה? זה הרי ממש טיפשי שאינני יכול לשנות את דעתי. שלא לדבר על מקומי בהיסטוריה שיוכתם בשושלות מלכי פרס ומדי. ושפיכות הדמים תירשם על חשבוני.
התייעצות מהירה של חבורת המשפטנים העלתה את הפתרון: אל תבטל, זה אסור. אבל אתה יכול לגזור החלטה אחרת, שתעקר את זאת הראשונה. זוכר, כשקבעת שכולם ישתו בסעודה תה עם מלח? אז הוספנו שתי מנות סוכר שנטרל את המלח. גם פה, תוציא צו חדש שיאפשר ליהודים להילחם נגד התוקפנות של האנטישמים.
המלך הזדעק. איזה היגיון יש בזה. קודם נתנו לאנטישמים יד חופשית נגד היהודים. עכשיו היהודים, שהם גיבורים, יוכלו להשיב מלחמה שערה., עם חרבות אמתיות, חרבות ברזל. ואז יהיה מרחץ דמים ממשי. והממלכה תפסיד פי שניים. תהיה מלחמת אזרחים. איזו שטות זאת!
היועצים חייכו. נכון, מלכנו החכם. וזה הרי בדיוק מה שאנחנו רוצים. הקזת דם בריאה ומחסלת אלמנטים שליליים. גופות יתגלגלו ברחובות. וההמון יבין היטב את מעמדו ואת מקומו. היהודים הם מיעוט והאיום שיתגלה, ימריץ את שבע ועשרים ומאה המדינות לקום, להתארגן ולחסל את הזרים הללו, על מעשיהם המשונים. היועצת המיוחדת לענייני נשים, הוסיפה בקריצה: כך נוכל להיפטר גם מהיהודייה שכישפה את המלך
וככתוב בתרגום באידיש: א מנטש טרכט, אונד גוט לאכט. ובתרגום לפרסית: הבן אדם מתאמץ ובונה תסריטים מתוחכמים והיושב בשמים ישחק למו. המהפך היה ברור ושלם. דווקא היהודים ניצחו ושחררו את העולם מגדודי אנטישמים. מה שמגדיל את משמעותו של נס ההצלה והמהפך.
וכך התחילו שנות פריחה בממלכה. מרדכי ואסתר שלטו ללא עוררין והמלך למד את מקומו. שרידי האנטישמים שלא נהרגו בקרבות שפרצו, ירדו למחתרת ונעלמו והשלום הפנימי והשלווה הובילו את ממלכת פרס לעידן אחר.
עד שנולדו האייתולות הרצחניות. ממלכת פרס נעלמה והחל עידן השיבה לתוהו ובוהו בממלכה האירנית החדשה. אבל זה כבר סיפור אחר, בגלגול עולמי חדש.. אולי, בעצם, גלגל חוזר הוא בעולם.