פורים מתקרב ועדיין ניצבת ועומדת שאלת הפער בין תחושת השמחה המאפיינת את החג בכל שנה לבין המתח והקושי האופפים את החברה הישראלית מאז פרצה המלחמה בדרום, לבד מהשכול שנמצא בכל מקום.
על ההתמודדות הזו שוחחנו עם יו"ר עמותת סאנשיין לחיזוק הקשר בין ישראל ליהדות התפוצות, בת גלים שער, אמו של גיל-עד הי"ד, אחד משלושת הנערים שנחטפו ונרצחו, העוסקת בהעצמה חברתית ובחוסן אישי.
"פורים מזמן לנו חשיבה על מקומה של השמחה בחיים שלנו", היא אומרת ומזכירה את עצמת הביטוי המוכר 'עין במר בוכה ולב שמח' הלקוח מהפיוט 'עוקד והנעקד', כביטוי לשילוב הנדרש מכולנו בתקופה זו ונצרך עוד יותר דווקא בימי פורים.
על אף הקושי, אומרת בת גלים, "הנפש יודעת להכיל מורכבות. עד המלחמה היו מעט אנשים כמוני שנדרשו לשלב שמחה ועצב ועכשיו לצערי המעגל התרחב. אנחנו פוגשים יותר ויותר אנשים שצריכים ללמוד לנהל את הדבר בו זמנית, ומדהים לגלות שאנחנו מסוגלים לעשות את זה. לא רק לנהל גם עצב וגם שמחה, זה לצד זה, אלא ממש בו זמנית. לדוגמא, כשחיתנו בת או כשנולד נכד מגיעים לשיאים של שמחה וגם שיעים של כאב וזה קורה באותו זמן בדיוק. מסתבר שיש לנו יכולת להכיל את המורכבות הזו".
באשר לחג הפורים המתקרב אומרת בת גלים כי גם בו יהיה עלינו להשתדל לחגוג ככל האפשר, אם כי "בצורה רגישה ועדינה יותר. יש הבדל בין הציבור לבין הפרט, איך מתנהלים בציבור ואיך מתנהלים בבית. יש משפחות שמאוד קשה להם התמודדות. זה תהליך שעוברים אותו לאט לאט, אי אפשר לצפות שאנשים שחווים אבדן יעברו מיד למקומות של שמחה. אלו דברים תהליכיים, אבל כציבור אנחנו בוחרים בחיים. האויבים שלנו רוצים לראות אותנו עצובים ולא מתפקדים, וחלק מהניסיון לייצר שגרה גם אם לא רגילה, כפי שאנחנו רואים שאנשים יוצאים להופעות, נובע מהרצון לבחור בחיים ולהיות במצב של שמחה וכשמגיע חג פורים אנחנו נדרשים להיות במקום השמח הזה, אבל השנה אנחנו נדרשים להיות יותר בוגרים, להבין שהשמחה הזו היא לא הוללות ובריחה מהמציאות, אלא שהחיים קיבלו משמעות הרבה יותר עמוקה".
התחושות, הא אומרת, אישיות לכל אדם ואדם ולא ניתן לצפות למתווה אחיד של התמודדות. "לא נהיה שיפוטיים וכל משפחה עם מה שהיא מסוגלת", אומרת בת גלים ומזכירה את דברי השולחן ערוך שאין להתאבל בפומבי בפורים, אך בביתו יעשה אדם כיכולתו, עדות נוספת לצורך בהבנת יכולת ההכלה של כל אדם וכל משפחה על פי מצבה. "ההלכה מבינה את הקושי של מי שאיבדו את יקיריהם להתנהל כבשגרה. יש כאן תהליכים עמוקים וכעם אנחנו צריכים לקיים את חג הפורים ואת האירועים. זה לא יקרה כמו בכל שנה, כמו שאנחנו רואים גם באירועים את הכיסאות הריקים לחטופים ולחיילים".
להערכתה של בת גלים אכן הנראות הפומבית תהיה אחרת, אך לא נכון יהיה לבטל את האירועים. על עצמה היא מעידה כי לא בכל שנה היא מצליחה לשלב בין השניים. "בתוכי אני נושאת כאב עצום. יש שנים שהצלחתי יותר ויש שפחות", היא אומרת ומציינת את ביאורו של השפת אמת על דברי המהר"ל לפיהם אין שמחה אלא בדבר השלם, והגדיר השפת אמת את המונח שלם כהשלמה, השלמה עם המציאות. "מאוד קשה להשלים אעם המציאות. ברור שהייתי רוצה את בני לידי. לקח לי זמן, אבל אחרי תקופה לומדים להשלים עם המציאות עם כאב עמוק ואז מתאפשרת גם השמחה הזו".
מעגלי ההתמודדות עם השילוב בין עצב לשמחה מתרחבים והולכים כאשר גם המקורבים, החברים והשכנים שוקלים בזהירות מה ואיך נכון להראות בפומבי כחלק מהשמחה מול עיניו של מי שחווה את השכול והצער. גם בכך רואה בת גלים ערך בפני עצמו של חברה שהתבגרה והפכה רגישה וקשובה יותר למצוקתו של הזולת. משיחותיה עם בני נוער היא רואה כיצד גם בגילאים צעירים כבר ניתן לזהות הבנה למורכבות החיים ולעומק שהמורכבות הזו דורשת. "לא בחרנו בזה, אבל זה מקדם אותנו כחברה".