הפטריוטים

אם לפני שנה הייתי כותב לכם לקראת פורים שגיא הוכמן, הסטנדאפיסט, מקדם קמפיין המונים לשמירת שבת, ושיובל המבולבל רכש דוכן להנחת תפילין לזיכוי הרבים, בטח הייתם צוחקים וחושבים שמדובר בבדיחה טובה לכבוד פורים.

אבל מתברר שכמו תמיד, המציאות עולה על כל דמיון. לפני שבוע גיא הוכמן פרסם סרטון של דקה וחצי שחרך את הרשתות החברתיות, וכך אמר באותו סרטון ויראלי:

"אני אולי לא דתי אבל אני יהודי גאה מאוד. וכולנו זוכרים, וצריך לזכור, את 7.10. שבת הבאה, פרשת זכור; "זכור את אשר עשה לך עמלק", שבת לפני פורים, אני מתכוון לשמור בפעם הראשונה בחיי שבת. לא בשביל הגאולה, בשביל אחדות עם ישראל. בשביל החיילים הגיבורים שלנו בחזית...

"היום, הלב של רוב עם ישראל במקום הנכון. הלבבות כשרים, ואני אומר: אנחנו שומרים שבת... מפסיקים את השיח המפלג ומביאים את רוח שותפות הגורל מהחזית לעורף. מפסיקים לריב. לא 12 ולא 14, לאף אחד אין את האמת אצלו בכיס...

"לשבת אחת מחשיכים את המסכים. לא ניתן לאף אחד לפלג בינינו שוב. כי בשבת רצחו אותנו כי אנחנו יהודים. בשבת נקום ונגיד: אנחנו גאים להיות יהודים. בשביל שכל אויבינו שחשבו אותנו לאיזשהו עם מפורר ידעו – עם הנצח לא יישבר בכזאת קלות. עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה. זרמו איתי. בוא נביא 100 אלף יהודים לשמור שבת פעם ראשונה כמוני. נראה לאויבים שלנו איזה עם אנחנו. בשבת הם קמו לטבוח בנו, בשבת נקום אנחנו ונאמר: אנחנו גאים להיות יהודים. זכור את אשר עשה לך עמלק".

יובל ה(לא) מבולבל

כמעט במקביל לסרטון של הוכמן, יובל שם טוב, הלא הוא כוכב הילדים יובל המבולבל, לא התבלבל ושיתף את עוקביו באינסטגרם ברכישה האחרונה שביצע:

"זכות גדולה נפלה בחלקי לרכוש עמדת הנחת תפילין, לכל מי שמעוניין להתחבר קצת ליהודי שבו. כי מאז שבעה באוקטובר נפל לי האסימון בצורה הכי ברורה מה הסיפור שלי כאן. רוצים להשמיד אותי בגלל שאני יהודי וישראלי, ומכאן יש לי שתי אופציות – או להתכחש למי שאני או להתחזק במי שאני.

"אז אני בוחר להתחזק במי שאני. אז אני בוחר להתחזק ביהדות שלי ובאהבת ישראל שלי. ובעזרת העמדה הזאת, אני זוכה גם לחזק אתכם – אחים יקרים שלי..."

המלחמה הנוכחית הציפה בבת אחת לספרה הציבורית, רעיונות ורגשות שאיבדו מעט מזוהרם בשנים האחרונות; הזהות היהודית והישראלית, הלאומיות והפטריוטיות שבו לככב בראש חוצות. דגלי כחול לבן מתנוססים, שירים לאומיים ותחושת יחד עוטפים את כולנו לאורך חודשי המלחמה הארוכים. אז בואו נדבר לרגע על פטריוטיות.

קו השבר של זמננו

על מושג הפטריוטיות כתב בהרחבה ד"ר גדי טאוב בספרו "ניידים ונייחים": "קו השבר האידיאולוגי המרכזי של זמננו, מה שמחלק את המפה למחנות, כך נדמה, הוא היחס ללאומיות. פוליטיקאים של המחנה המכונה "פופוליסטי" מתארים זאת כמחלוקת בין פטריוטים מזה לבין גלובליסטים מזה.

"אלה לא אידיאולוגיות סדורות, אלא שתי אוריינטציות אידיאולוגיות. הפטריוטים מאמינים במדינות לאום, ורואים את הסדר העולמי כמבוסס על מדינות כאלה, שכל אחת מהן שומרת על עצמאותה ומנהלת את ענייניה במידה רבה על פי דרכה. בעלי השקפה זו נוטים לראות בלאומיות לא רק הכרח בל יגונה, אלא משען הכרחי של החירות, ובסיס שאין לו תחליף לקיומן של דמוקרטיות ליברליות".

לעומת הפטריוטיזם, ניצבת התפיסה הגלובליסטית, וכך הציג אותה טאוב בהמשך דבריו:

"הגלובליסטים רואים בלאומיות סכנה גם כלפי פנים, ביחס למיעוטים בתוך המדינות, וגם כלפי חוץ ביחס למדינות אחרות. בעלי תפיסה זו נוטים להדגיש את תפקיד הלאומיות בהצתת סכסוכים בינלאומיים ומלחמות. הבעיה, לשיטתם, שלאומיות כמו שבטיות נוטה להדגיש שלא לצורך את המבדיל בין בני אדם על חשבון המשותף לכולם. בעלי השקפות כאלו מייחסים חשיבות רבה יותר לחוק הבינלאומי, לאמנות בינלאומיות, ונוטים לתמוך במסגרות על־לאומיות אזוריות או אפילו עולמיות... במוקד השקפת העולם הזו נמצאות זכויות האדם האוניברסליות, לא זכויות האזרח הפרטיקולריות" (ד"ר גדי טאוב, "ניידים ונייחים", עמ' 12–13).

איך שתי התפיסות האלה קשורות לחג הפורים?

הקונספציה הגלובליסטית

נדמה לי שהמלחמה הנוכחית הביאה לקריסה כמעט מוחלטת של הקונספציה היהודית־גלובליסטית. הניסיון הנואל של "לשעברים" למיניהם למצוא חן בעיני אומות העולם במחיר פגיעה קשה במדינה, הוא רק סימפטום של הקריסה הקונספטואלית הזאת. כל מי שקיווה למצוא ידידים בין אומות העולם, מגלה פעם אחר פעם כמה אותם ידידים מתגלים כאויבים מרים ברגע האמת. אבל זה לא כל הסיפור.

חג הפורים הוא הרגע בשנה שבו המאבק בין גלובליסטים ופטריוטים מגיע לשיאו. בדרשה מזעזעת וחריפה בעוצמתה, מסביר ה"חתם סופר" לפני כמאתיים וחמישים שנה, את הרקע לגזירה הנוראה שריחפה מעל היהודים בשושן הבירה ובכל מדינות המלך אחשוורוש. לדבריו, היהודים באותם ימים שכחו את התכלית הלאומית־פטריוטית של היהדות והתמכרו לנוחיותה – החומרית והרוחנית – של היהדות הגלובליסטית:

"והיותם יושבים תחת מלכי פרס ומדי השקט ושאנן, ולא חמדו עוד בארץ ישראל ובדוד מלכם... ודאגו וחרדו אולי יגיע זמן שבעים שנה". לקרוא ולא להאמין! היהודים היושבים בפרס הם יהודים חרדים. מפני מה הם חרדים? מפני הגאולה! הם חרדים מפני הצורך לקום ולעלות לארץ, לעזוב את הכוללים, הישיבות, המעמד המכובד וכל ה"טוב" שהציע הגלובליזם הגלותי.

וכאן מגיעים דברי החתם סופר לשיאם המזעזע: "והעם שבכל העולם נהנו ושמח בסעודתו של אותו רשע שמראה שלא יפרקו עוד בני ישראל מגלותם ויהיו פטורים מלעלות לארץ ישראל ומבית המקדש ממלכות בית דוד..." החתם סופר מחדש בדבריו שלא כל היהודים השתתפו בסעודת אחשוורוש, אך כל היהודים "נהנו" ממשמעותה: "ולא שאכלו כולם, אלא שנהנה כל העולם מסעודה זאת שנעשה על שם שלא יגאלו" (חתם סופר תורת משה, אסתר ב, ה). לקרוא ולא להאמין...

מה הסיפור שלנו

הוכמן, שם טוב ורבים אחרים, הם חלק מגל ההתעוררות היהודית־לאומית אשר לו אנו עדים בחודשים האחרונים. ההתעוררות הזאת איננה אלא ביטוי להתפכחות מקונספציית הקונספציות – הגלובליזם האשלייתי.

הקביעה ההלכתית במשנה ש"כרכין המוקפין מימות יהושע בן נון קורין בט"ו" (מגילה א, א) היא אולי הביטוי המובהק לכך שהמסר הנצחי ממגילת הגלות הוא שגם כאשר היהדות הגלובליסטית בשיאה – איננו שוכחים את המהות והייעוד שלנו כעם – להיות עם חופשי (באמת) בארצנו. ואם חלילה אנו שוכחים – תבוא ההתפכחות האכזרית מן הקונספציה על ידי מי שהגלובליזם הנאור שלנו לא ממש עושה עליו רושם. הם יזכירו לנו שהסיפור שבאמת מעניין אותם הוא אל אקצא. למי שלמד אסלאם ידוע שקדושת אל אקצא היא פיקציה מוסלמית שמטרתה לערער על הזיקה היהודית להר הבית. זה הסיפור שהם מספרים כדי לנגח אותנו. אבל מהו הסיפור שלנו?

הרב קוק תמצת את המסר של חג הפורים בפתגמו לחודש אדר: "המזכירים כרכים ומוקפים מימות יהושע בן נון", אלה שלא מתרשמים מההצלחה הגלובליסטית הזמנית, "לא יוכלו להישאר עבדי אחשוורוש". הם לא יאבדו, גם בשיא הצלחתם, את הזיקה שלהם למקומם; לארצם, למולדתם. ללאומיותם. לייעודם. ליהדותם.

אחד מתלמדי הרב קוק זצ"ל, ר' נפתלי שטרן סיפר: "פעם בשמחת פורים, בשעה שהרב היה בהתרוממות הרוח בשל 'השתיה כדת', עלה על השולחן וקרא בקול רם ובהתלהבות קודש: 'ואיככה אוכל וראיתי באבדן מולדתי' (אסתר ח, ו)". נשיא ארה"ב לשעבר דונלד טראמפ אמר בעבר: "העתיד אינו שייך לגלובליסטים. העתיד שייך לפטריוטים". ואנחנו נוסיף: עתיד המדינה היהודית, אינו שייך לגלובליסטים. העתיד שייך לפטריוטים!

מתוך המאמר שיפורסם בעלון של מכון מאיר