האם זה סביר שראש הממשלה ימציא מלחמה מפוברקת, רק לצורך השרידות הפוליטית שלו? רק בגלל שהוא מוטרד מההפגנות הסוערות הדורשות את פיטוריו?
אני מניח שרובכם חושבים מיידית על בנימין נתניהו והמלחמה הנוכחית בעזה ובצפון, אז א' – לגבי נתניהו זה לא נכון. נתניהו מתמודד עם מציאות ביטחונית קשה שלא הוא אחראי לה, בוודאי לא במישרין. המשך הלחימה בחמאס ובהמשך בחיזבאללה אינו גחמה של נתניהו, אלא צורך ביטחוני אמיתי של מדינת ישראל. ב' - מסתבר שמצב כזה כן התרחש - בדיוק לפני 50 שנה, ערב חג פורים תשל"ד.
יותר מכך: 'פיברוק' המציאות כאילו חידוש המלחמה – בין ישראל וסוריה – עומד בפתח, כמעט הביא באמת לחידוש המלחמה.
זה היה בתקופה שאחרי מלחמת יום הכיפורים. הבחירות לכנסת השמינית נערכו כחודשיים לאחר מלחמת יום הכיפורים, ביומה האחרון של שנת 1973. מפלגת השלטון, המערך, איבדה חמישה מושבים, אך נותרה המפלגה הגדולה ביותר, עם 51 מושבים. רשימת הליכוד, לראשונה תחת המותג הזה, זכתה ב-39 מושבים, התחזקות משמעותית לעומת הישגי כל המפלגות שהרכיבו אותה בבחירות לכנסת השביעית. המפד"ל, שותפה היסטורית לקואליציה עם המערך, איבדה שני מושבים, אך נותרה המפלגה השלישית בגודלה, עם עשרה מושבים.
משוחררי המילואים, ובראשם מפקד מוצב 'בודפשט' במלחמה מוטי אשכנזי, ערכו הפגנה ממושכת מול הכנסת בדרישה להתפטרותם של גולדה מאיר ושר הביטחון משה דיין – הפגנה שסחפו אחריה המונים.
ההמתנה למסקנות ועדת אגרנט, ועדת החקירה שהוקמה בעקבות אותו לחץ ציבורי, היקשתה מאד על ראש הממשלה גולדה מאיר להרכיב ממשלה שתזכה לרוב בכנסת. שר הביטחון משה דיין, מושא האיבה של רוב המפגינים נגד הממשלה, הודיע כי לא יצטרף לממשלה החדשה בראשות גולדה מאיר. כמחליפו נקבע יצחק רבין, רמטכ"ל מלחמת ששת הימים, ששנה לפני כן סיים את כהונתו כשגריר ישראל בארה"ב.
בחזית הגולן התלקחה באותה עת 'מלחמת ההתשה' השניה, הפעם בין ישראל וסוריה (בין ישראל ומצרים כבר נחתם הסכם 'הפרדת כוחות' וצה"ל החל לסגת מהשטח המצרי שכבש ממערב לתעלת סואץ), אבל שני הצדדים הקפידו שחילופי האש לא יגלשו למלחמה בהיקף מלא.
הסורים העלו כוננות בגלל התקשורת הישראלית
בט' באדר תשל"ד, 3 במרס 1974, התכנסה סיעת מפלגת העבודה בכנסת, לאשר את הרכב הממשלה החדשה, שבה היו אמורים לכהן יצחק רבין כשר העבודה, שמעון פרס כשר ההסברה ואהרון יריב כשר התחבורה. הוויכוחים במפלגה היו קשים, וגולדה החליטה 'לחזור לנשיא' ולבקש ממנו שיטיל על מישהו אחר את הרכבת הממשלה.
למחרת, באופן מפתיע, הודיע משה דיין כי הוא מוכן להצטרף לממשלה: הנימוק – מידע מודיעיני על כוונת סוריה לפתוח במלחמה חדשה עם ישראל. במצב חירום כזה, הסביר דיין, הוא אינו יכול לנטוש את תפקידו. גולדה התרצתה, והודיעה כי היא חוזרת בה מהתפטרותה. גם המפד"ל, נוכח סכנת חידוש המלחמה, ויתרה על רוב דרישותיה הקואליציוניות, ובראשם שאלת הסדרת חקיקת 'מיהו יהודי', והצטרפה לממשלת גולדה מאיר.
היתה רק בעיה אחת בסיפור המתיחות בגולן: כל זה לא היה ולא נברא. 'מישהו' המציא את ה'סכנה' המדומיינת הזו. נאמנים דבריו של מי שהכיר את המצב לאשורו אבל לא היה מעורב בנושא מבחינה פוליטית, תא"ל (מיל') שלמה איליה, שכיהן אחרי מלחמת יום הכיפורים כקצין מודיעין אוגדה 36, האוגדה שפעלה ברמת הגולן תחת פיקודו של רפאל איתן (רפול) ז"ל. כך הוא כותב בספרו 'ביד אחת' (עמ' 157):
"...בתחילת חודש מרס 1974, לפתע החלו להופיע בעיתונים הישראלים ידיעות מלוות בכותרות שמנות בעמודים הראשונים על כוננות מוגברת בצבא הסורי, ועל לא פחות מאשר כוונות סוריות לחדש את המלחמה. לכותרות המפחידות הללו לא הייתה כל אחיזה במציאות. קציני המודיעין שעקבו מקרוב אחרי תנועות הצבא הסורי, לא חשו בשום שינוי במערך הצבאי בסוריה או בהכנות כלשהן מצידה לחידוש המלחמה. גם בדיקות מודיעיניות ברמת מקורות הפיקוד והמטכ"ל, לא העלו כל אינדיקציה לתנועה כלשהי של דיוויזיות השריון הסודיות, שעדיין ספרו את אבדותיהן כתוצאה מהמלחמה. למרות זאת, הכותרות האימתניות המבשרות על חידוש הלחימה מצד הסורים, נמשכו בתקשורת הישראלית מדי יום.
"היה זה מצב מוזר. המודיעין – מראש אגף המודיעין ועד לאחרוני קציני השטח ברמת הגולן – לא ראה כל תכונה סורית לחידוש הלחימה, בעוד שבאותו זמן ממש לא חדל גורם נעלם לספק לעיתונאים 'מידע' שהביא לאותן כותרות מאיימות.
"ה'באזז' התקשרותי עשה את שלו. אחד הגורמים המסוכנים במצב בו שני צבאות עומדים האחד מול השני הוא מה שזכה לכינוי הלועזי miscalculation - כלומר מצב בו שני צבאות ניצבים דרוכים האחד מול משנהו - אף אחד לא מעוניין במלחמה, ובכל זאת היא פורצת.
"ואכן, באביב 1974 הדבר כמעט קרה. לאחר ימים רצופים של כותרות מאיימות בתקשורת הישראלית, העלו הסורים את הכוננות בצבאם והעמידו את דיוויזיות השיריון 3 ו-1 בכוננות לתנועה. צה"ל מצידו לא לקח סיכונים.
"אז (כמו היום) רווחה במדינות ערב תפיסה שגויה של התקשורת הישראלית. בהיות העיתונים הסוריים נתונים לשליטה מוחלטת של השלטון, התפיסה הסורית הייתה כי אם בתקשורת הישראלית מדווחים על כוננות צבאית בסוריה - כוננות שלא הייתה קיימת – נראה שהממשלה הישראלית זוממת משהו וצריך להתכונן לכך. בדרך כלל התבררה תפיסה זו כשגויה, אולם הפעם צדקו הסורים, גם אם לא ידעו מדוע.
"העלאת הכוננות בצבא הסורי גרמה לעצבנות רבה בצה"ל, שראשיו כלל לא היו מודעים למניפולציות התקשורתיות של משרד ראש הממשלה. כתוצאה מכך, הועמדה אוגדה 210, שהייתה כבר בהיערכות מנהלתית במחנה פילון ליד ראש פינה, בכוננות לעלייה לרמת הגולן כדי לתגבר את אוגדה 36. המצב עמד בפני פיצוץ, וצה"ל נערך לחידוש המלחמה, אותה כאמור לא רצו הצבאות.
"ההדלפות והדיסאינפורמציה שהביאו לסף המלחמה עשו את שלהם. אותם שרים שהתנגדו להצטרפות לממשלת גולדה שינו את עמדתם, והודיעו כי לאור המצב הביטחוני והחשש לחידוש מיידי של המלחמה בגולן, הם דוחים כל שיקול אחר. ואכן, ב-10 במארס 1974 (ט"ז באדר תשל"ד – ח"ה) הודיעה מאיר לנשיא המדינה כי הצליחה להרכיב ממשלה. המתיחות בגולן נרגעה מייד, אולם לקצינים רבים בצבא, שגם ליבם היה מלא על התנהלות הדרג המדיני, נוספה שכבה עבה נוספת של איבה".
דיין בספרו: "על פני כולם ניכרה דאגה"
עד כאן דבריו של תא"ל (מיל') איליה. ומה אומרים גיבורי המעשה? גולדה מאיר, בספרה 'חיי', מתעלמת לחלוטין מהפרשה. משה דיין בספרו 'אבני דרך' דבק ב'פיברוק': "ידיעות המודיעין היו על החלטה של סוריה לחדש מיד את המלחמה", הוא כותב בספרו (עמ' 735). "גם בכל עת היינו מתייחסים לידיעה כזו ברצינות רבה. עכשיו, לאחר מלחמת יום הכיפורים, היינו כולנו רגישים במיוחד. ראש הממשלה החליטה לקרוא בו בערב לישיבת ממשלה מיוחדת, כדי לדון בדבר. בערב הגיעו ידיעות נוספות וחיזקו את הנאמר.
"ישיבת הממשלה התכנסה בשעה 8.30 בערב וישבה בתור ועדת שרים לענייני ביטחון. נמסרה אינפורמציה והוחלט על הצעדים שיש לנקוט. אולם לא זה העיקר. על פני כולם ניכרה דאגה: הנה תתחדש המלחמה, ואנו – בלי ממשלה, קרועים ושסועים מבפנים. האוייב תוקף מחוץ והפירוד מבית. הרבה שילמה ההיסטוריה היהודית בעד מצבים כאלה.
"חברי הממשלה החליפו פתקים. שרי המפד"ל הסבירו כי מפלגתם לא תצטרף לממשלה אלא אם כן תעשה זאת גם רפ"י.
"בתום הישיבה ביקשתי משמעון פרס להיכנס לחדר סמוך. אמרתי לו שבמצב זה, כשסוריה עומדת לפתוח בהתקפה, עלינו להסכים להצטרף לממשלה; המפד"ל תבוא בעקבותינו וגולדה תקבל את אמון הכנסת. כל החישובים וההרגשות האישיות, המרירות, הטענות ואפילו ההכרה הברורה שלא אוכל להמשיך בתפקידי בסופו של דבר – הכל נדחה ברגע זה הצידה. בשעה זו, אני הוא שהייתי הגורם המעכב את הקמת הממשלה. אל לי לעמוד בסירובי. שמעון הסכים לדברי בכל לבו.
"נכנסנו לגולדה. אמרנו לה, שאם עדיין היא רוצה בנו לחברים בממשלה – אנו מוכנים. גולדה השיבה בחיוב ובהתרגשות רבה: "לא יכולתי לקבל מתנה יפה מזאת". למחרת הצטרפו גם הדתיים. בשבוע שלאחר כך קיבלה הממשלה את אמון הכנסת".
מעניין יותר המשך סיפורו של דיין, בניסיון להגן על ה'פיברוק' שהמציא: "התקפת הסורים לא באה, ואמון העם בממשלה לא גבר..."
אבא אבן: "לא היו אפילו תריסר ישראלים שהאמינו ברצינות שהתרחש איזה 'מצב חירום'"
בניגוד לדיין, אבא אבן, שהיה שר החוץ בממשלתה של גולדה, כותב בציניות רבה בספרו 'פרקי חיים' (עמ' 555): "כאן באה נקודת מפנה דרמטית. בישיבה של מרכז מפלגת העבודה ישב דיין וחיכה לביטויי תמיכה. הללו כמעט לא באו, חוץ מאשר מצד ראש הממשלה עצמה. נאומו של רבין עורר תגובה חיובית. דומה היה שהמפלגה מוכנה בהחלט להעמיד תחת פיקוחו את משרד הבטחון.
בנקודה זו נמסר לדיין על ריכוזי צבא חדשים בחזית הגולן. הללו לא היו מאיימים יותר מכפי הרגיל, אך זאת הפעם עלו דיין ופרס לירושלים ואמרו לגולדה כי נוכח 'שעת החירום הלאומית', שנוצרה עקב המתיחות בחזית הסורית, נמלכו בדעתם. מוכנים יהיו להצטרף לממשלתה של גולדה. ראש הממשלה קיבלה את הבשורה הזאת בהתלהבות שבדבקות. היא מינתה את דיין לכהונת שר הבטחון, את פרס לכהונת שר ההסברה, ולרבין החזירה את התפקיד של שר העבודה.
"אף שקידמנו בברכה את ייצוב שורותינו, נראה היה לרבים מאתנו שתהליך השגתו מפוקפק היה. לא היו אפילו תריסר ישראלים שהאמינו ברצינות שהתרחש איזה 'מצב חירום' שדי בו לתרץ את החלטתם של שני שרים להצטרף לממשלה שאותה פסלו בתוקף כה רב זמן קצר לפני כן...".
גם יצחק רבין, שבמשך יום אחד היה שר הביטחון המיועד ו'איבד' את משרד הביטחון כדי לקבל חודש אח"כ את תפקיד ראש הממשלה (והתמנה בינתיים לשר העבודה), כותב בציניות מופגנת בספרו 'פנקס שירות' (עמ' 412): "...הנימוק, ש(דיין ופרס) פירשו להסכמתם להיכלל בממשלתה של גולדה מאיר, נראה הרבה יותר ממלכתי ומכובד. על אמינותו איני מוסמך להעיד: לאחר ישיבת המרכז, בחמישה במארס, נתכנסה ועדת חוץ ובטחון של הכנסת. נמסר לה דיווח על מידע, המעיד, כי מגמת הסורים היא לחדש את המלחמה. מידע מסוג זה הגיע לפני כן ואחרי כן - ולא נתאמת.
"מאוחר בלילה התכנסה הממשלה. עם נעילת הישיבה הודיעו דיין ופרס לראש הממשלה, כי לרגל ההתפתחות הביטחונית הם מצטרפים לממשלה. גולדה בכתה מרוב אושר..."
למרבה המזל, אחרי 'מלחמת יום הכיפורים' לא פרצה גם 'מלחמת פורים', ולדמעות של גולדה מרוב אושר לא הצטרפו עוד רבבות דמעות של אזרחי ישראל מרוב צער.
הטור מתפרסם השבת במדור 'חמוש במקלדת' בשבועון 'מצב הרוח'