התנהלותו של נשיא ארה"ב ג'ו ביידן כלפי ישראל, חושפת את התהליכים המסוכנים שעוברים על ארצו – לפחות כלפי ישראל.
אני עוד זוכר את הימים הרחוקים, והפחות רחוקים, שכל מדינאי אמריקני שביקש להתמנות לנשיא ארה"ב או להישאר בתפקיד, חיזר במרץ אחרי הקול היהודי – ולצורך כך השמיע הצהרות תמיכה גורפות בישראל, גם כאלו שלא ממש תאמו את תפיסת עולמו הבסיסית.
המציאות היום שונה לגמרי. ביידן 'נכנס חזיתית' בנתניהו, בין היתר, בגלל החיזור שלו אחרי הקול המוסלמי. לפני יובל שנים, בתקופת המשאים ומתנים על הסכמי הפרדת הכוחות אחרי מלחמת יום הכיפורים, טען שר החוץ האמריקני הנרי קיסינג'ר, שלישראל אין מדיניות חוץ, יש לה רק מדיניות פנים. רוצה לומר: כל ההחלטות המדיניות שלה מוכתבות משיקולים פוליטיים פנימיים. אם קיסינג'ר צדק, הדברים מתאימים במיוחד להתנהלותו של נשיא ארה"ב ג'ו ביידן, ולמדיניות שהוא מנהל נגד ישראל בשבועות האחרונים.
אז מה השתנה? לאו דווקא התחזקות האוכלוסייה המוסלמית. בנושא הזה אין שינויים משמעותיים. לא היה איזשהו 'מהפך' שבו הקהילה המוסלמית הפכו להיות יותר חזקה מהיהודית.
השינוי המרכזי, מסביר ל'מצב הרוח' שמואל רוזנר, עמית בכיר במכון למדיניות העם היהודי ופרשן 'כאן 11', הוא בכוח שקיבלה האוכלוסייה המוסלמית בעיקר במדינת מפתח, כמו מישיגן. הקהילה המוסלמית במישיגן גדלה הרבה מאד בשנים האחרונות. יש שם כיום קבוצה ערבית, מוסלמית, יחסית אקטיביסטית, שיכולה להזיז קולות מצד לצד. נניח שרק מאה אלף איש, מספר זניח במימדים אמריקנים, יחליטו לא להצביע בכלל, לא לביידן ולא לטראמפ - ביידן מפסיד את מישיגן.
ובמציאות שבו פער הקולות כל כך קטן, אם ביידן יפסיד את מישיגן, הוא יפסיד את הבחירות לנשיאות. "ב-2016 טראמפ ניצח בפער קטן", אומר רוזנר. "בחירות 2020 הוכרעו בכמה מדינות בכמה עשרות אלפי קולות. לכן ביידן מוכרח לקחת אותם בחשבון – והדבר משפיע על העמדות שלו כלפי ישראל. במצב של בחירות צמודות, הנשיא חייב להתחשב במישיגן - כלומר, להתחשב בעולם הערבי".
שינוי משמעותי נוסף הוא בנושא התרומות למפלגה הדמוקרטית. לאורך שנים רבות, הפוליטיקאים האמריקנים היו תלויים בציבור היהודי לא בגלל גודלו אלא בגלל היכולת הכלכלית שלו, ובגלל היותו האליטה האינטלקטואלית שהשפיעה על השיח הציבורי. הציבור היהודי היה קהילה שתורמת למטרות פוליטיות, והמפלגה הדמוקרטית נשלטה בכסף של תורמים יהודים עד כדי שליש או מחצית מהיקף התרומות. כתוצאה מכך תורמים יהודים השפיעו על המפלגה הדמוקרטית.
כאן חל השינוי הגדול: חשיבות התורמים ירדה, כי המועמדים למדו את שיטת גיוס הכספים מתורמים קטנים באמצעות הרשתות החברתיות. מי שעשה את השינוי המשמעותי היה אובמה. הקמפיינים לגיוס תרומות הפכו לקמפיינים המוניים והחלישו את כוחן של התרומות.
והסיבה השלישית: הציבור היהודי בסופו של דבר לא מרגיש שיש לו אלטרנטיבה. לא יהיה מצב שרוב היהודים יעזבו את ביידן למען טראמפ. לפני כחמש שנים יצא לי לעמוד על כך מקרוב, בסיור שערכתי עם ארגון 'גשר' עם נציגי הארגונים היהודיים בארה"ב. פגשנו שם יהדות כועסת, כועסת מאד: כועסת על הנשיא טראמפ, כועסת על מדינת ישראל בגלל שהיא כל כך מחוברת לטראמפ שנוא נפשם, כועסת על מדינת ישראל בגלל נתניהו. אריק גולדשטיין, נשיא הפדרציה היהודית בניו יורק, שתחת חסותה חיים כמיליון יהודים, סיפר כי מדי יום מתקשרים אל משרדי הפדרציה יהודים אמריקאים, שאומרים כי הם מוכנים לתרום לקהילה, בתנאי שהכסף לא יגיע לישראל. הסיבה? התנגדותם ל'כיבוש' הישראלי של הפלשתינים ביהודה ושומרון.
זו נקודה שחשוב להפנים גם בישראל: בקרב חלקים גדולים מיהודי ארה"ב, נושאים כמו 'תיקון עולם', 'זכויות אדם' ו'ליברליזם', מאפילים כיום על הזיקה למדינת ישראל. ובזכות התעמולה השקרית של השמאל והפלשתינים, הם מאמינים באמת ובתמים, כמו שמאמינים חלקים גדולים בשמאל הישראלי, שמדינת ישראל מקיימת כיבוש אכזרי ביו"ש, ובאמת מדכאת את זכויות האדם של הפלשתינים.
בנושא הזה, ביידן מרגיש 'בבית' כשהוא עם הקהילה היהודית: ההתנגדות למדיניות ישראל משותפת לכולם.
הבעיה העיקרית שלנו עם ביידן, היא חוסר ההבנה המוחלט שלו בנוגע למזרח התיכון, שמביאה אותו לבנות תרחישים פנטזיונרים חסרי בסיס, כמו 'חזון שתי המדינות'. כשסגנית נשיא ארה"ב קמלה האריס מסוגלת להגיד לרשת ABC ש"הבהרנו לישראל במספר רב של שיחות שמבצע נרחב ברפיח יהיה טעות ענקית. למדתי את המפות - אין לאנשים האלה (הפלשתינים ברפיח) לאן ללכת", אני בספק עד כמה היא באמת מבינה במפות, ואם באמת יש לה מושג איפה נמצאת רפיח. אם שר החוץ האמריקני בלינקן מפעיל לחץ על נתניהו להחזיר את העזתים לצפון "כדי לקדם את המשא ומתן" – זה מוכיח שהאיש הזה חי על הירח, בדיוק כמו אחד מקודמיו, ג'ון קרי.
"לאמריקנים באופן כללי יש קושי מנטלי גדול להבין את המזרח התיכון להבין את ישראל", מסביר שמואל רוזנר. "כשאתה חי במעצמה, מרווח הטעות שלך יותר גדול. אפשר לנקוט במדיניות של ניסוי ותעיה. אתה יכול לנסות ומקסימום טעית. במדינה קטנה זה לא אפשרי. לכן הם לא מסוגלים להבין אותנו. האמריקנים אף פעם לא חוששים שישמידו אותם. אי אפשר להשמיד את ארה"ב, היא גדולה וחזקה מדי. אנחנו חיים מתוך חרדה אמיתית שישמידו אותנו, ולכן השיקולים שלנו חייבים להיות שונים. זה פער שקשה לגשר עליו".
לו לפחות היינו יכולים להיות בטוחים, שבחירתו של טראמפ תבטיח שינוי משמעותי כלפי ישראל. יותר ויותר רמזים מראים שטראמפ של 2024 לא יהיה טראמפ של 2016 מבחינת יחסו לישראל כנשיא. הידידות עם נתניהו כבר איננה אותה ידידות, האהדה לישראל איננה באותה דרגת חמימות כבעבר. בעצם, אין הרבה הבדלים בינו לבין ביידן: שני נשיאים אמריקנים אוהדי ישראל בליבם, שלא מבינים את המציאות במזרח תיכון, וחיים בפנטזיות.
אחרי הבחירות הקרובות בארה"ב תעמוד ישראל בפני מציאות שמי שלא ייבחר – יהיה רע. התקווה היחידה לגבי טראמפ היא החבורה הסובבת אותו, אנשים דוגמת השגריר לשעבר דיוויד פרידמן, שהם קצת יותר סימפטים מבחינתנו.
הטור המלא מתפרסם השבת במדור 'חמוש במקלדת' בשבועון 'מצב הרוח'