חילי טרופר, המחנה הממלכתי
חילי טרופר, המחנה הממלכתיצילום: ערוץ 7

המחאה האלימה אמש עלולה לפרק את ישראל.

היא ביטוי נוסף לרוח הרעה שהחלה מנשבת כאן וניתן למצוא אותה גם בשפתו של אחד מראשי המחאה שקבע, שגנץ ואייזנקוט אחראים למותם בייסורים של החטופים והחטופות ואז תקף באופן אישי ונמוך את אייזנקוט, שאיבד את בנו תוך כדי מלחמה.

שכל אחד יחשוב כיצד הוא היה מגיב, אם התקפה כזו על אב שכול היתה מגיעה מצד אחר של המפה הפוליטית. האם הייתם שותקים? האם זו האלטרנטיבה שאתם מציעים לחברה הישראלית?

מי שרוצים להעמיד אלטרנטיבה להנהגת המדינה, לא יכולים להיות תמונת מראה שלה.

יועץ אסטרטגי מוכר אף מגדיר את הדרך שמתעקשת לשמור עלינו כאן ביחד כ"ממלכתיות רעילה".

הוא בעצם טוען שמול הרעל מצד אחד, צריך להגיב בהתזת רעל מצד שני. זה אכן מבטיח שתווצר כאן מערבולת איומה של רעל שיתכן ותהרוג את כולנו. ממלכתיות זה לא.

יש שטוענים שמי שלא תוקף בבוטות את יריביו, הוא בעצם חלש ונרפה או שהוא מתנהל מתוך פחד. בעולם של השונאים מי שלא שונא, הוא בהכרח חסר עמוד שדרה. הרי לא יכול להיות שזו פשוט עמדתו.

כמה מגוחך המדד לכוח או אומץ על פי מי שתוקף מגעיל יותר ונמוך יותר.

לפיד הושלך על פרש; מפגין נכנס מתחת למכת"זצילום: דוברות המשטרה

אני לא מרגיש חלש או מפוחד. נדמה לי שעמדתי בחיי מול מספיק מחבלים במרחק של הלבן בעיניים, ולהבדיל, התמודדתי עם כמה קשיים ואתגרים בחיים, כדי שלא יישאר בי פחד עבור יריבים פוליטיים. נדמה לי שעברתי כמה דברים בחיים בכלל, ובשדה הפוליטי בפרט, כדי שאדע שלא מדובר בחולשה.

זו פשוט לא דרכי. ככה בהיר, פשוט ולגמרי חזק ובטוח. אני לא שונא. אני לא מתיז רעל ואני משתדל שלא לגדף את מי שחושב אחרת ממני.

להוות אלטרנטיבה משמעותה להציע משהו אחר לחברה הישראלית. זה יהיה עצוב מאוד אם האלטרנטיבה תהיה לא יותר מחיקוי דהוי או תמונת מראה של הצעת הרעל שמוצעת בחלקים מהצד הפוליטי היריב.

נשבר הלב על הלוחמים שמחרפים את נפשם בעזה, ואם מתעדכנים בחדשות, שומעים שהעם ששלח אותם שוב נקרע מבפנים.

אם איננו רוצים שהמדינה שלנו תטבע בשפת ביבים, באלימות ובים של שנאה, אז ראוי לעמוד מול מי שמטביע אותנו, בלי קשר למחנה ממנו הוא מגיע. שנאה היא שנאה. אלימות היא אלימות.

למחלוקות ולמחאה יש כמובן מקום אבל לאפשרות של שנאה ופילוג אין הרבה קונים בחברה הישראלית. האפשרות להציף את הרחובות בשנאה אל מול השנאה שזורמת בחלק מהאוחזים בשלטון, היא אפשרות רעה מאוד.

הכאבים עצומים וגם הזעם מצטבר. יש סיבות רבות לכעוס, אבל אין סיבה לחזור לשפה ולהתנהלות שהיו כאן עד ה-7 באוקטובר. רוב העם, לא משנה מה עמדותיו הפוליטיות, לא רוצה לחזור לשם. לא מוכן לאפשר שוב לקיצונים לנהל את החברה הישראלית. הם כבר שברו אותנו מבפנים. עכשיו אנחנו רוצים לקום. ביחד.