השבת, בנוסף לפרשת "שמיני", נקרא גם את "פרשת החודש". חודש ניסן הוא החודש בו למעשה נולד הזמן בעולם היהודי: "החודש הזה לכם ראש חודשים ראשון הוא לכם לחודשי השנה".
מהו זמן? זמן הוא היכולת שלנו לסמן תהליך. כאשר ישנו זמן אנו מציינים נקודה מסוימת המשמשת כנקודת התחלה וממנה ניתן להתקדם הלאה, זמן הוא היכולת לסמן תנועה והתקדמות.
בחלקים נרחבים של העולם הקדום לא היה קיים מושג הזמן. האדם האלילי חי במעגליות חיים סתמית: לידה, עבודה, מוות, וחוזר חלילה. האדם הקדמון הבחין אמנם במעבר בין עונות השנה, אולם ספירת שנים וציון פתיחה של שלב חדש – לא היו במודעות האנושית. בעולם האלילי אין לאן להתקדם, אין תהליך. האדם שבוי במעגל סיזיפי נצחי ללא אפשרות פריצה; או במילים אחרות: עבדות. זו מציאות נפשית של ייאוש שרואה את החיים כמבוי סתום, וממילא מביאה לפסימיות.
לעומת זאת, החירות אותה רכש עם ישראל ביציאת מצרים היא יכולת התחדשות נפשית ופריצת מעגל הזמן. במילים אחרות: אופטימיות ופרספקטיבה; היכולת להבחין כיצד ההיסטוריה איננה מעגלית אלא נעה ומתקדמת בתהליך.
בזמן הנתון בו אנו מצויים כעת ניתן להיכנס לתחושת מבוי סתום: המלחמה בדרום מדשדשת; מצב מאיים בצפון ובגזרות אחרות; מתחים חברתיים, ואיומים כלכליים ובינלאומיים מתרגשים עלינו. אולם ניתן גם להביט על הזמן אחרת: מדינת ישראל התעוררה מן התרדמה שהייתה שרויה בה; האיום בדרום הוסר ברובו; החברה הישראלית מוכנה לאין ערוך טוב יותר לקראת המלחמה בגזרות האחרות; הכלכלה איתנה בניגוד לכל התחזיות הפסימיות; פעולות גבורה ואחדות פורחות תחת כל עץ רענן; השמאל הקיצוני נדחק הצידה; וישנו תרחיש סביר שהמלחמה תתגלגל לחיזוק מעמדה הבינלאומי של ישראל כבעלת ברית של האסלאם הסוני.
ימים יגידו כיצד תתפתח המערכה, אולם דבר אחד בטוח – הימים יגידו לטובה.