האסימון שהתגלה בסינון עפר מהר הבית
האסימון שהתגלה בסינון עפר מהר הביתיצחק דבירה

בפרויקט סינון העפר מהר הבית נתגלה לפני יותר מעשור אסימון חרס קטן שעליו טביעת חותם שבה מופיע קנקן יין מאזור רודוס וסביבו אותיות ביוונית.

בשל דמיונו לפריט אחר שנתגלה בסמוך להר הבית ושעליו מופיעה כתובת בארמית - אשר התפרש על ידי החוקרים כאסימון שנרכש על ידי עולי הרגל שבאמצעו קיבלו נסכים להקרבת קורבנות - החוקרים בוחנים את האפשרות שגם לפריט זה היה שימוש דומה, אם כי הכיתוב על אסימון זה הוא ביוונית.

כפי שכבר נעשה בעבר, אף שטרם בשל המחקר אודות הפריט, הוחלט לפרסם אותו לטובת הקהילה המדעית והציבור הרחב במטרה להיעזר בחוכמת ההמונים לפענוחו של הפריט.

מי אתה דוּלֶס?

בספטמבר 2011, במהלך מיון שברי חרסים שנאספו מעבודת הסינון של פרויקט סינון העפר מהר הבית, הארכיאולוג גל זגדון, שהיה הממונה על העבודה במתקן הסינון, שם לב לפיסת חרס בעלת צורה בלתי שגרתית.

במבט מקרוב נראה היה שלא מדובר בשבר של כלי חרס אלא בגוש חרס שעליו מופיעה טביעת חותם. כמו כן, לא היה מדובר בפריט המוכר לארכיאולוגים כבולה רגילה (פיסת טין שחתמה מסמכים או פרטי אחסון): נראה היה שגב הפריט צבוט ולמעשה מדובר בסוג של אסימון, מעין קופון, שהוחזק ביד ולא נקשר לחפץ כלשהו.

בטביעת החותם המופיעה על האסימון ישנו דגם של קנקן יין (אמפורה) מסגנון המוכר לנו מן המחצית השנייה של המאה הראשונה לפני הספירה (כמאה שנה לפני חורבן בית המקדש השני). חמש אותיות יווניות מתנוססות סביב צדי הקנקן, וכן אות נוספת שלא השתמרה היטב בטביעה.

הקריאה של הכתובת נעשתה בעזרתה האדיבה של פרופ' לאה די-סגני, מומחית לחקר כתובות ביוונית, ולפיה יש לקרוא את הכתובת בכיוון סיבובי כך: ΔΟΥ-ΛΟ[Υ] ("דוּלוּ"). DOULOU היא צורת שייכות של השם דוּלֶס, שפירושו עבד. דולס היה שם נפוץ באזור מקדוניה, קיליקיה ואזור הים השחור, אזורים שבהם התיישבו יהודים רבים כבר מהתקופה ההלניסטית.

חותמות הנסכים שבמקדש

אסימון זה זהה בצורתו לאסימון חרס אחר שנתגלה בחפירות רשות העתיקות בתעלת הניקוז מימי בית המקדש השני באזור קשת רובינסון (בקצה הדרומי של הכותל המערבי). שם הופיעה בטביעה כתובת בארמית, ובה האותיות העבריות : "דכא/ליה".

הפרשנות הראשונה שניתנה הייתה שמדובר במילים בארמית שפירושם "טהור לה'", אך לאחר מכן הציע חוקר התלמוד מהאוניברסיטה העברית, פרופ' שלמה נאה, כי מדובר בעניין אחר, ככל הנראה מעין צופן של ראשי תיבות שנועד למנוע שימוש חוזר באסימון. במשנה במסכת שקלים (ה: ד) מסופר שעולי הרגל למקדש בירושלים לא היו חייבים להביא את הנסכים (יין, שמן, סולת וכד') עבור הקורבנות שלהם מהבית, אלא יכלו לרכוש אותם כשהם מגיעים להר הבית. תחילה הם היו ניגשים לממונה על החותמות ומשלמים כסף עבור הנסכים המבוקשים, ובתמורה מקבלים 'חותם' שבמקרה הנדון הכוונה היא לפיסת חרס עם טביעת חותם. עם האסימון הזה היו פונים לממונה על הנסכים ומקבלים את הרכיבים לנסכים.

המשנה מוסיפה שעל מנת למנוע רמאויות היו רושמים את שם היום על החותם, ובתלמוד הירושלמי (שקלים ה' הלכה ג' גמרא) מצויין שהיו רושמים גם את שם השבוע ושם החודש. בעקבות זאת הציע פרופ' נאה שהכיתוב על האסימון מתעלת הניקוז מציין ראשי תיבות של שם הקרבן ("דכ" – דכר (הצורה הארמית של זכר שמובנה אייל זכר); "א" – יום א'; ו"ליה" – למשמרת יהויריב (השבועות נקראו על שם משמרות הכהנים). לאחר מכן, חוקרים אחרים (פרופ' זאב ספראי וד"ר אבי שויקה) העלו קושיות בנוגע לפרשנות זו והציעו פרשנויות משלהם.

האסימון שנתגלה בתעלת הניקוז מתחת לשער רובינסון שפך אור חדש על השאלה לגבי האסימון בעל הכתובת היוונית מסינון העפר מהר הבית. שכן, המשנה המדוברת בדיון אודות האסימון הארמי עוסקת בנסכים, ואילו על האסימון היווני מופיע דגם של קנקן יין. יתכן גם שאסימון זה נועד עבור באי המקדש דוברי היוונית, או עבור עולי הרגל מיהדות התפוצות. יש לציין גם שבמשנה ישנה עדות לכיתוב ביוונית במקדש עצמו ומסופר שהקופות בלשכת השקלים היו מסומנות באותיות יווניות (שקלים ג: ב).

תופעת האסימונים באזור הר הבית

לאחרונה פרסם הארכיאולוג ד"ר יואב פרחי תוצאות של מחקר מקיף בנוגע למספר אסימוני חרס שנתגלו בירושלים, ביניהם שני האסימונים שנזכרו לעיל, אסימון נוסף מסינון העפר מהר הבית שהטביעה עליו אינה ברורה וכן אסימון אחר שנתגלה בשנת 1970 בחפירות הרובע היהודי על ידי פרופ' נחמן אביגד.

על זה האחרון מופיע דגם של הגביע שמופיע גם על מטבעות השקלים ומיוחס במחקר לאחד מכלי המקדש. ד"ר פרחי ערך בדיקות נוספות באסימון עם הכיתוב ביוונית, כולל בדיקת מרקם הטין, שהצביעה על דמיון לאסימון מהרובע היהודי שגם הוא מתוארך למחצית השנייה של המאה הראשונה לפני הספירה.

יש לציין כי טביעות חותם על גושי טין מהתקופה הרומית הקדומה (שלהי ימי הבית השני) הינן ממצא נדיר בישראל, ואילו אסימוני חרס עם טביעות חותם שצידה האחורי חרוט אינם מוכרים כלל מתקופה זו. כל ארבעת האסימונים נתגלו באזור הר הבית או בקרבתו, וככל הנראה היו קשורים לפעילות במקדש בדרך כלשהי. סגנונם שונה לחלוטין מזה של אסימונים אחרים המוכרים מהעולם הרומי.

שאלות רבות עדיין נותרו ללא פתרון. מי השתמש באסימונים הללו? מי הנפיק אותם? כיצד השתמשו בהם? מה משמעותו של קנקן היין על האסימון מעפר הר הבית? מי הוא דוּלֶס? האם מדובר בשם של תורם למקדש? האם המילה עבד היא תואר למשרת בקודש, דהיינו לכהן? האם האות האחרונה בכתובת שרק חלק קטן ממנה השתמר היא אכן אופסילון? האם ישנם אפשרויות קריאה נוספות לכתובת זו?

מזה כעשרים שנה מתקיים בירושלים מיזם ארכיאולוגי שבו מסונן עפר שהוצא מהר הבית בשנת 1999, במסגרת עבודות חפירה בלתי חוקיות שנערכו על ידי הפלג הצפוני של התנועה האיסלמית בישראל. מאות טונות של עפר רווי בממצאים ארכיאולוגיים הוצאו מהר הבית ונשפכו בנחל קדרון הסמוך. את המיזם הקימו הארכיאולוגים ד"ר גבריאל ברקאי ויצחק דבירה (צויג) מאוניברסיטת בר-אילן, ומטרתו להציל את ממצאים שנותרו בשפכי העפר ולערוך בהם מחקר מעמיק שישפוך אור נוסף על תולדותיו של הר הבית. הסינון מתקיים במתכונת חינוכית-תיירותית והשתתפו בו עד כה יותר מ-250,000 איש, שבעזרתם עלו עד כה כחצי מיליון ממצאים שזמנם מהתקופות הפרהיסטוריות ועד ימינו, ובעיקר למן ימי הבית הראשון ואילך.

הפרויקט מתקיים בחסותו המדעית של המכון לארכיאולוגיה באוניברסיטת בר-אילן, ובמימון של תורמים פרטיים באמצעות הקרן לקידום הארכיאולוגיה בישראל. אתר הסינון פועל מאז 2019 במתחם מצפה המשואות בהר הצופים בסיוע של הקרן לפיתוח קהילתי יהודי ברכס הר הזיתים, ולפני כן (ובזמן מציאת האסימון) התקיים בגן לאומי עמק צורים, במימון ובתפעול של עמותת אלע"ד ובסיוע רשות הטבע והגנים.