שמות הדמויות שירכיבו את הגוף הבוחר כבר ידועים ברובם, ומחשבי הטבלאות כבר עובדים במרץ.
הציונות הדתית כמהה לרב ראשי נושא כיפה סרוגה. הרב הציוני-דתי האחרון היה ר' אברום (אברהם) שפירא, ראש ישיבת מרכז הרב.
השיטה: ה'דיל' שנרקם בין ש"ס למפלגת הציונות הדתית, רב ספרדי מטעמה של ש"ס, הרב יהודה דרעי או הרב דוד יוסף, ורב אשכנזי מטעמה של הציונות הדתית. הרב מאיר כהנא יתמודד ככל הנראה מול הרב משה חיים לאו.
בשבועות האחרונים יש שמנסים לפתוח מחדש את החלטת ועדת רבני הציונות הדתית. הסיבה, טוענים, היא שדחיית הבחירות לרבנות הראשית גרמה מכמה סיבות להקטנת סיכויו של הרב כהנא מול המועמד החרדי. עוד טוענים כמה מהרבנים שכיהנו בוועדה כי דחייה של שנה בבחירות, הבחירות המקומיות וגם המלחמה שינו את המציאות. מנגד, לפני כחודש כתב הרב אליקים לבנון שלדעתו אין לשנות את החלטת הועדה.
כמה מילים על ה'דיל' המדובר: הבחירות לרבנות הן כידוע חשאיות. אנשי הגוף הבוחר, מרביתם רבנים ואנשי ציבור, כולם אנשים עצמאיים, מיעוטם הקטן פוליטיקאים או ממונים מטעם שר הדתות. כמה מוזר, שלא לומר מכאיב והזוי, הרעיון שהפוליטיקאים, במקרה דנן שר האוצר וראש מפלגת ש"ס, הם מי שלכאורה יקבעו לשמונים רבנים חשובים מה להטיל בקלפי.
קטונתי, אך אי אפשר שלא לתמוה בהקשר הזה גם על ועדת הרבנים שכונסה כדי לבחור את מועמד הציונות הדתית, כאילו הרבנים המכהנים בגוף הבוחר הם סוג של מריונטות. האם לא חשבו להתייעץ לפחות עם אנשי הציונות הדתית מקרב הגוף הבוחר? מניין המחשבה כי ראוי ואפשר להנחית על אנשים בעלי דעה בעבור מי עליהם להצביע?
זו אולי דעה לא פופולרית, אבל האמת חשובה מכול: בעולם מתוקן לא בוחרים רב ראשי על פי סוג החוטים המרכיבים את הכיפה שעל ראשו וגם לא על פי השירות הצבאי שעשה, אלא על פי גדלות תורנית, שהיא המדד הראשון והחשוב במעלה לפני כל דבר אחר.
הרב קוק התלבש כחרדי ודיבר כחרדי, וכך גם בנו הרצי"ה וגם רב אברום. הרב שלמה גורן היה רב צבאי, אבל לפני כן היה למדן וענק בתורה, חד בדרא. ועוד, בעולם מתוקן רבנים אינם צריכים לעבור בין חברי הגוף הבוחר כדי לבקש מהם שיבחרו בהם. הקהילה הוא שפונה אל הרב שיכהן בה ולא להפך; הרוצה את הרב יבוא אליו.
המדד הבא הוא היכולת למלא את התפקיד, לעמוד בראש הרבנות הראשית, שתפקידה לחזק בפועל את מערכות הדת במדינה, לחזק את מערכי הכשרות, הנישואין, הגיור ובתי הדין, להפיץ תורה ואמונה בעם ישראל, לפסוק בהלכות ציבור, וכשצריך, וצריך לא מעט, גם לנהל מלחמות ומאבקים כדי לעמוד על המשמר על אופייה היהודי של המדינה.
בעת הזו יש צורך גם במועמד שמקובל על כמה שיותר מחלקי הציבור, ולא רק על הציבור החילוני. הציבור החרדי הוא חלק מכובד עד רוב של שומרי המצוות בארץ, וחשוב מאוד שהרב הראשי יהיה מקובל גם עליהם כדי שהם ישתפו איתו פעולה ככל האפשר. זה אפילו חיוני. בכאב רב יש לומר את האמת: השיח הציבורי המגזרי שונה ומלא קטלוגים לא רלוונטיים של מועמדים לפי צבע כיפה או אורך השירות הצבאי, שיוך לישיבה כזו או אחרת ועוד שפע פרמטרים שהם בערך הכול חוץ מהעיקר.
לא נלאה כאן בנתונים, אך עיון ברשימת חברי הגוף הבוחר, כפי מה שידוע כעת, מצביע על 'דיל' שמזכיר גבינה עמוסת חורים. בהקשר של הראשון לציון, בש"ס משחקים מול שער ריק למדי, שכן המועמד מטעמם ינצח. הציונות הדתית היא שבעיקר זקוקה ל'דיל' הזה, ובעיקר לתפילות שיצליח: החרדים כאמור יכולים להתנער ממנו די בקלות כי הם לא באמת זקוקים לו, מה גם שהזרם החרדי-אשכנזי מראש אינו מחויב לשום דיל, והוא בטח לא יפעל למען מועמדים שאינם מקובלים גם עליו.
הרבנים המכהנים בגוף הבוחר רובם ככולם חרדים ספרדים או ליטאים. כך גם זהות רוב הדיינים, ראשי המועצות הדתיות וכמובן נציגי שר הדתות. בראשי הרשויות גם שלושה חרדים לפחות. גם הרבנים הנספרים כדתיים-לאומיים, רבים מהם מזוהים כשמרנים המתחזקים קשר עם הציבור החרדי שבעריהם, וודאי אינם כאלה שיגידו להם למי להצביע והם פשוט יעשו כך, בדיוק כמו שכל אחד מקוראי טור זה היה מצביע מאחורי פרגוד חשאי על פי צו מצפונו ולא על פי מה שמאן דהוא מצפה ממנו לעשות.
ימים יגידו, אך מי שבטוח שאפשר להנחית על הגוף הבוחר מועמדים שחבריו אינם חפצים בהם על פי דיל פוליטי כזה או אחר, עלול בהחלט גם להיות מופתע.
המאמר יפורסם השבת בשבועון 'עולם קטן'