מה נשתנה הפסח הזה? לכאורה לא הרבה. גם השנה נשב כולנו סביב לשולחן ונקרא בהגדה, נשיר את שירי החג ונספר את סיפור יציאת מצרים, מעבדות לחירות.
גם השנה השולחן יהיה ערוך למופת, מעוצב על פי מיטב יכולותיה המופלאות של הילה, הצלחות יעוטרו בפרחי האביב, העזרים השונים יהיו תואמים ויפים ושמות היושבים סביב לשולחן ייכתבו על אגוז או על מצה, או בדרך מקורית אחרת ויסמנו לכל אחת ואחד מאתנו איפה בדיוק עלינו לתפוס את מקומנו סביב לשולחן החגיגי. לכאורה הכל דומה, תואם את המסורת המשפחתית שתמיד חוגגת את החג הזה בסימן האביב והחירות והכבוד לדת ולמסורת ובעיקר בסימן של אחדות משפחתית, כולנו ביחד, הרבה בני משפחה מלוכדים ואוהבים מאוד לחגוג ולהיות, כולנו עם כולנו.
אבל כמובן, זה יהיה פסח שונה לחלוטין. כיסא אחד יהיה חסר, סט אחד של צלחות חגיגיות כבר איננו נחוץ, כוס יין אחת תהיה מיותרת, שם אחד לא יהיה שם השנה. נוני.
ולכן, זה אמור להיות ליל הסדר הנורא ביותר שיכולנו אי פעם לדמיין לעצמנו. הכואב ביותר, העצוב ביותר. ההכנות, הבישולים, הנקיונות, הסידורים החגיגיים, קניית המתנות לחג, הכל יהיה כל כך אחר, כל כך שונה מכל דבר שאי פעם התכוננו אליו. הכל יהיה בסימן מה שאין, מי שאיננו, מי שחסר לנו כל כך, בכל רגע, בכל שעות היממה, כשאנחנו ערים או כשאנחנו מנסים לישון בלילות הטרופים. ירון שלנו, נוני, איננו ולעולם לא יהיה אתנו שוב. נפל בקרב. גיבור. הציל כל כך הרבה אנשים, במותו ציווה להם את החיים. גם ציווה אותם לחגוג את חג הפסח הזה. ואנחנו כאן, מתכוננים לחג הפסח הראשון בלעדיו ולא יודעים את נפשנו, ולא יודעים האם ואיך נחגוג. ואיך אפשר בכלל.
אבל, כמו שעשינו בערב השבת הראשונה בלעדיו, במהלך השבעה, כשערכנו שולחן חגיגי וישבנו סביבו כשלושים איש שבורי לב ובירכנו ביחד על היין ועל החלה. כמו שציינו את יום הולדתו בחנוכה, בלעדיו. כמו שהדלקנו נרות חנוכה ושרנו את שירי החג. כמו שחגגנו ימי הולדת אחרים במשפחה וגם שמחות אחרות. כמו שאנחנו קמים בכל בוקר עם ההחלטה הנחושה להסתכל קדימה ולבנות מחדש, לא לוותר. כך גם בפסח הזה, אנחנו נחגוג. נקרא בהגדה. נתפלל לחזרת כל החטופות והחטופים ונשיר לכבודם. נאכל את האוכל המדהים שבשלני המשפחה שלנו, הידועים בכשרונם, יכינו (אודה, שאני לא בין בעלי הכישרון האלה למרבה הצער), נקנח במיטב הקינוחים.
כי אנחנו, כולנו, נחושים להמשיך קדימה. לא רק להנציח את נוני שלנו, את אופיו המיוחד, את חייו המאושרים ואת סיפור גבורתו. אנחנו מאוד רוצים ללמוד ממנו לטרוף את החיים, את האושר שבהם, את היופי שבדברים הפשוטים, את השמחה מההישגים הקטנים, את ההנאה הצרופה משיר טוב, ממוזיקה יפה, מכוס יין או פחית בירה קרה, מלהיות ביחד עם האנשים שאתה אוהב להיות איתם. אנחנו התחייבנו בפני עצמנו להיות שוב משפחה מאושרת, שיודעת לחגוג את החיים היפים בדיוק כמו שנוני חי אותם, עד הסוף, בנחישות, באהבה, בשמחה אמיתית, בנתינה אינסופית, בפשטות ובהתלהבות גדולה. אנחנו נלמד לחיות את החיים כמו שהוא חי אותם בדרכו המיוחדת כל כך.
ולכן, בלילה המיוחד הזה נהיה כולנו מסובין ביחד, בשביל נוני, לכבודו ולזכרו. ואחרי שנזיל אולי דמעה או שתיים, ואחרי שנאכל את מטעמי החג, ואחרי שנשיר ונשתה את ארבע הכוסות, נוסיף עוד כוס אחת מיוחדת לכבודך נוני אהוב ליבנו, הגיבור של כולנו. כי אתה תזרח לנצח, אתה תהיה תמיד היהלום המשגע שלנו.
חג שמח לכל בית ישראל, חג חירות שמח גם לך נוני באשר אתה נמצא!