אתמול בשעה ארבע באו לקחת אותו. את הבן שלי, מ"פ שריון במילואים. הם לקחו אותו להילחם שוב בעזה.
הם לקחו ואנחנו נָתַנּוּ.
נָתַנּוּ בחשש, נתנו בזהירות, נתנו בשתיקה, נתנו וליבנו החסיר פעימה. נתנו, ובאוויר ריחף הפחד הזה, הלא מדובר. אבל נָתַנּוּ.
נתנו כי המשימה עוד לא הושלמה. כי חייבים לחסל את האיום והאימה פעם אחת ולתמיד. כי חייבים להילחם בעת הזאת. למרות ואולי בגלל הפחד. כי מפחד הדפיקה ההיא בדלת. מפחד אמהות ורעיות שכולות, ואבות בוכים ויתומים ואחים וחברים מתגעגעים, מפחד השכול.
ניסינו הכל. מכרנו ביטחון וערכים בתמורה לשקט. ניסינו הסכמים עם רוצחי ילדים. לחצנו ידיים, חייכנו אליהם בשיניים חשוקות. קיבלנו פרסי נובל לשלום. והכלנו, כל כך הכלנו.
אפילו שיקרנו לעצמינו שאיפוק זה כוח ורק אם ניתן, נקנה שקט ושיקרנו לעצמינו במצח נחושה שאויבינו כמונו והם רק רוצים אדמה ופרנסה וחיים שלווים. הם כמונו האויבים שלנו. הם הגיוניים. קצת שקט זה מה שביקשנו לנו וההתגוננו עד מוות.
חשבנו שעם חומות נוכל לו לפחד הזה. פחד משכול. פחד מכאב. ובנינו כיפת ברזל וחץ ושיכלולים בנינו גדרות חכמות וכבישים עוקפים.
הצבנו את בנותינו המופלאות לצפות פני אויב (בנותינו ההרוגות, החטופות, האנוסות) ובנינו אשליה של שקט וביטחון.
כי לא רצינו לתת את היקר מכל וטעינו. כל כך טעינו והפעם נשבענו לא עוד ואנחנו מוכנים לתת ומוכנים לסכן ומוכנים לבכות ומוכנים להתגעגע.
כדי לחסל את הרע, כדי להילחם בו עד חורמה. כדי לזרוע פחד בליבם. כי כל עוד מסוגלים הרוצחים לרוצץ את גולגולתו של ילד רועה צאן בן 14, הם לא מפחדים.
כל עוד הם מסוגלים לאנוס את בנותינו, לירות ברחובותינו, לדרוס, לדקור, ולירות, הם לא חוששים.
אז אנחנו חייבים, מוכרחים, וכך נעשה. נלחם בהם. עד חורמה. עד הקרבה. עד הסוף. עד סופם.
שומעים מנהיגים? שומע קבינט? שומע בנימין נתניהו?
זו שעה היסטורית השעה הזו. היא לא תחזור. השמידו בצפון, השמידו בדרום, השמידו במזרח. אל תהססו. אל תתחשבו במחיר המיידי. עכשיו תורינו. עכשיו תורכם. היו נחושים כפי שבנינו נחושים. אל תשקלו את ה'האם', תשקלו אך ורק את ה'איך'. הילחמו בהם. חסלו אותם. פגעו בהם. הסירו את האיום מרחובותינו.
אל תצייתו למעצמות עולמיות שההיסטוריה מלמדת שהם עשו הרבה יותר על הרבה פחות. היו אמיצים. אל תפסיקו את המלחמה. העצימו אותה. בעיצומו של החג, הם באו לקחת ואנחנו נתנו, שמנו ידיים על ראשו וברכנו את הברכה העתיקה, יברך וישמרך. ויאר, וישא.
ולא ברכנו, לך לשלום. דרשנו, לך למלחמה. לך והשמד אויבינו. רדוף אותם והשיגם ושחרר חטופינו ואז, רק אז. נתהלך כולנו בארצות החיים. אמן.