באולפן הפודקאסטים של ערוץ 7 מתארח חגי לובר, אביו של יהונתן הי"ד שנפל בקרבות ברצועת עזה, לשיחה על טרור יהודי, אם יש או אין, על בנו שנפל ברצועת עזה והמסרים שהקרין ומובילים את חגי עד היום, ועל המפלגה שהוא עמל בימים אלה להקמתה.
את דבריו פותח חגי לובר בתחושה הטובה המלווה את הימים הללו בעקבות מהלכי הניצחון בשדה הקרב, ההצלחות הכלכליות וחיזוק מעמדה של ישראל, וזאת בעיקר לעומת ימי ראשית המלחמה ובוודאי פרוץ המלחמה שלווו בתחושה קשה של חוסר אונים וכישלון. כיום התחושה הלאומית היא תחושה של ניצחון, עוצמה והצלחה, תחושה שאכפת לנו זה מזה. "יש לנו הרבה על מה להיות גאים אחרי מה שעברנו".
התחושה הזו מתחזקת אל מול המערכה באיראן, מלחמה שתכליתה התגייסותה של ישראל לעזרתו של עם אחר, העם האיראני המדוכא. "המטוסים שלנו נותנים רווחה לעולם", הוא אומר כאות לאור לגויים שעם ישראל מיישם בעת הזו.
מכאן ממשיך לובר ומספר על הכאב האישי והמשפחתי עקב נפילת בנו יהונתן "איש של אלוקים", כלשונו. הוא מספר את סיפורו של יהונתן, הילד השישי במשפחה, ילד חולמני ואוהב אלוקים באופן שקשה להסביר. חגי מספר מעט מתוך אותה אהבת אלוקים שהייתה בבנו, החיבור המיוחד לעולם החסידות. "ילד עדין, אהב את ארץ ישראל ולכן הלך ליצהר כי בונים ועושים, הוא הלך לצבא כי צריך להגן על עם ישראל".
הקשר המיוחד הזה של יהונתן עם הקב"ה הביא אותו גם לתחושה קשה של צער בפתיחת המלחמה, על הסתרת הפנים שבה מצוי עם ישראל ועל המאבקים הפנימיים בתוך עם ישראל שקדמו לפרוץ המלחמה.
בהתרגשות רבה מספר חגי על אירוע הברית לבנו של יהונתן, הבן שנולד לאחר נפילתו, מעמד שבו חגי החליף את בנו בברכות הברית. "זה היה לא אנושי. אני לא יודע איך עשיתי את זה", הוא מספר וממשיך אל הרגע בו נקבע שמו של התינוק 'אמציה', שם שיהונתן רצה בו והסיבות המיוחדות שמאחוריו בהן גם התפילה שהקב"ה יאמץ אותנו אל ליבו לאחר תקופה קשה של קרע פנימי בעם ישראל.
לאחר שהוא מספר על יום אחד בו עצר שוטר את בנו יהונתן וההסבר שלו לכך היה "כי הוא לא בא לי טוב בעין"... מתייחס לובר לפוסט שפרסם באחרונה בעקבות האירועים שהוגדרו בתקשורת כ"אלימות המתנחלים". חגי קובע את המובן מאליו, שהיהודים ביהודה ושומרון מתמודדים עם שאיפת ההרג חסר ההבחנה של הערבים שהם התוקפן האכזרי בחסות ובעידוד הרש"פ, אך מנגד ברור שתקיפת חפים מפשע היא "פשע נאלח, עוול ועיוות מוסרי, וצריך להגיד את זה בלי קשר לכמויות".
לשאלה אם יש דבר כזה טרור יהודי, משיב חגי לובר ואומר כי קיימת אלימות של יהודים כלפי ערבים חפים מפשע והכניסה להגדרות מתעתעת. "אם מישהו קורא לדבר הזה טרור, אז הוא צריך למצוא מילה אחרת, קשה יותר, לטרור הערבי. אני לא מתווכח על מונחים, אבל אי אפשר לקחת את אותה מילה ולשים אותה על פגיעה מחפים מפשע של מתיישבים יהודים ועל הטרור הערבי בן מאה השנים".
בעיניו של לובר יש לגנות ולהוקיע מעשה בלתי מוסרי בשל היותו מעשה בלתי מוסרי וללא כל קשר לנזק הנובע ממנו. "המשפטים המתנצלים של 'כן, אבל' הם אותם משפטים של סרבני הגיוס, מבלי להשוות, הם אומרים 'נכון שקראנו שלא להתגייס, אבל וכו'". לובר אינו מקבל את הטענה לפיה יש לחשוד בכל אירוע שכזה כעלילת דם על רקע בירורים של אירועים קודמים שהתגלו כעלילה חסרת בסיס. הוא משווה את הדברים לטענות להטרדה מינית כלפי אישיות כזו או אחרת, אירועים בהם האינסטינקט הראשוני הוא לחשוב שמדובר בעלילה ורצון לצופף שורות כל עוד לא הוכח באופן וודאי שאכן בעל הסמכות גרם לאותה הטרדה או פגיעה. לדבריו, כחברה מוסרית עלינו לפתוח בגינוי העקרוני מהותי למעשה הבלתי מוסרי.
פוסט נוסף שפרסם חגי לובר וזכה לתהודה רבה עסק בביקורתו כלפי נפתלי בנט ותרבות החרמות המבקשת להדיר את בנימין נתניהו מהממשלה הבאה. לובר רואה את האחדות בעם כערך שעליו מסר בנו את נפשו, ומול אותה אחדות נמצאת תרבות החרמות משמאל לימין ומהימין שמגדיר את עצמו מימין לימין כלפי הימין. בעיניו קבלת דין הבוחר היא כבוד לבוחרים ולא רק לנבחר, ומשום כך יש למצוא את הדרך לחבור למי שהרוב היחסי בעם בחר בו ומעוניין לראות אותו כמנהיג, כך הדבר בין אם מדובר בנתניהו, לפיד, יאיר גולן או המפלגות החרדיות. בשם תפיסה זו ביקר לובר את נפתלי בנט על אמירתו לפי לא יישב בממשלה תחת בנימין נתניהו וזאת לאחר שיח והכרזות על אחדות בעם.
לובר מספר על מפלגה חדשה שעל הקמתה הוא עובד עם מספר חברים ומטרתה תהיה להוות לשון מאזניים שתכריח את שתי המפלגות הגדולות לשבת יחד, "ואם לא, ללכת לבחירות, כי מה שיהרוס אותנו זה עוד ממשלת 'על מלא' או ממשלת שינוי. אנחנו צריכים עוד ארבע או שמונה שנים של שיתוף פעולה".
במפלגה יהיו "אנשים בעלי פרופיל ציבורי גבוה", הוא אומר ולהערכתו היא צפויה לזכות לתמיכת רבים שממתינים לקריאה פוליטית שכזו לאחדות. כיום, הוא אומר, כל סוגיה שעולה לדיון גורמת להתייצבות על פי מדד פוליטי ופוזיציה פוליטית, ואת המציאות הזו, כך הוא מקווה, מפלגתו תבקש לשנות.