קל להבחין בגיבורים בחזית, שבדומה לכהן הגדול ביום הכיפורים, מסכנים את חייהם ושלומם על מנת להגן עלינו.
אך בחלוף חצי שנה מפרוץ המלחמה, עלינו לזכור שבכולנו טמונה היכולת להיות גיבורים מסוגים שונים, ושכולנו רשאים להיכנס ל"קודש הקודשים", כדי למלא את אותן משימות "נחותות", לכאורה, המבטאות בפועל תמיכה באחר ומעצימה אותו
אהרן קיבל רשימת הוראות: פעם בשנה, ביום הכיפורים, היה עליו להיכנס לקודש הקודשים – אך רק לאחר קיום טקס היטהרות וכפרה נרחב, שבזכותו התאפשר לו מפגש קצר עם השכינה במעון קודשה. בשום נסיבות אחרות לא הותרה כניסתו של הכהן הגדול לקודש הקודשים, אף אדם אחר לא היה רשאי להתלוות אליו לשם (ויקרא ט"ז: י"ז) והיה חשש גדול, על פי התורה (ויקרא ט"ז: ב) כי סטייה כלשהי מכללי הטקס, המכונים "עבודת יום הכיפורים", עשויה להביא למותו של הכהן הגדול (ראו את פירוש רש"י על פסוק זה וכן במסכת יומא דף י"ט ע"ב). הייתה זו אחריות כבדה וקדושה לשמש ככהן גדול ביום הכיפורים, ומילוי התפקיד הצריך זהירות רבה.
והנה, לפני חודשים ספורים בלבד, בעת שביקרתי את כמה מתלמידי אור תורה סטון שגויסו למילואים בדרום הארץ, הזכירה לי שיחה עם אחד מתלמידינו הגיבורים הלכה נוספת הקשורה בקודש הקודשים. התלמיד האמור הוצב סמוך לקיבוץ בארי לצורך תיקון טנקים – יכולת שאותה רכש במהלך שנות שירותו הסדיר. הוא הודה בפניי שהדבר אכזב אותו במידת-מה. רבים מחבריו ומבני גילו נלחמו בחזית, ואילו הוא נותר מאחור לבצע משימה, שעל אף שדרשה כוח פיזי ומיומנות טכנית, נחשבה פחות חשובה מהלחימה עצמה.
סיפרתי לאותו תלמיד שלמרות שעל פניו מצהירה התורה שעבודת יום הכיפורים היא המקרה היחיד שבו מותר להיכנס לקודש הקודשים, התוספתא בכלים (א: י"א) מציינת שמותר היה לכהנים להיכנס לקודש הקודשים בכל עת לצורך ביצוע עבודות תחזוקה. הם לא היו צריכים להקריב לשם כך קורבן נוסף כלשהו או להזות דם, הם פשוט נכנסו פנימה, אל קודש הקודשים.
עובדי תחזוקה אלה מלפני אלפי שנים הזכירו לי את התלמיד שלנו, שבדומה לאותם כהנים, הוטלה עליו משימה שנדמתה בעיניו כנחותה וכחסרת משמעות וריגוש ביחס למה שזכו אחרים. עודדתי אותו לראות במלאכתו הנוכחית כנשיאה באחריות דומה. נכון שהתלמיד המסוים הזה איננו לוחם בחזית, אך תפקידו – לוודא שהטנקים פועלים כראוי – איננו פחות חשוב.
למעשה, לאורך החודשים האחרונים, עם ישראל היה עד למגוון משימות חיוניות גם בעורף: צוותים רפואיים שעבדו משמרות נוספות כדי להבטיח את תפקודם המלא של בתי החולים; חברי קהילה שהכינו אוכל למשפחות של חיילים פצועים או של משרתי מילואים; מתנדבים שטיפלו בילדים שפונו מבתיהם למרכז הארץ או שזה עתה התייתמו, ועוד.
קל להבחין בגיבורים בחזית, שבדומה לכהן הגדול ביום הכיפורים, מסכנים את חייהם ושלומם על מנת להגן עלינו. אך בחלוף חצי שנה מפרוץ המלחמה, עלינו לזכור שבכולנו טמונה היכולת להיות גיבורים מסוגים שונים, ושכולנו רשאים להיכנס ל"קודש הקודשים", כדי למלא את אותן משימות "נחותות" לכאורה, המבטאות תמיכה באחר ומעצימה אותו.
את כל העבודה שנעשית ברקע ומאחורי הקלעים ומאפשרת למשפחותינו, לקהילותינו ולמדינתנו לשגשג יש לבצע בגאווה ולנצור בלבנו. מדובר בעוד דרך אחת מני רבות ומגוונות לעבוד את הקב"ה ולמצוא את המקום השמור לנו בקודש הקודשים.
הכותב הוא נשיא וראש מוסדות 'אור תורה סטון'