
ברקע העימות הנוכחי, מטיל את צלו משבר עמוק הרבה יותר, המאיים לפורר את החברה מיסודה. עוד בטרם פרצה המלחמה הנוכחית, אחד מכל חמישה ישראלים חי מתחת לקו העוני.
המספרים הללו רק גדלו, שכן ענף התיירות נפגע קשות ורבים מבעלי העסקים הקטנים פונו או גויסו לשירות מילואים ארוך.
נוסיף לכך גם את השסע החברתי שהולך ומתעצם לנוכח העובדה שחלקים מסוימים באוכלוסייה נושאים בכל נטל הלחימה בעוד שאחרים עושים כל מאמץ כדי להימנע ממתן כתף, ובכך מביאים להחרפת הקיטוב בקרב האזרחים והמחנות הפוליטיים כאחד.
אך לא מדובר במציאות עכשווית בלבד – למעשה, זהו שידור חוזר של נבואת עמוס, מנביאיה המוקדמים של ישראל, שאותה אנו קוראים השבת בהפטרה. עמוס מתאר חברה שבה העשירים ניצלו בשיטתיות את העניים והמחלוקות הפנימיות איימו לפורר את החברה. האם בחלוף אלפי שנים דבר לא השתנה? על מנת להתבונן במשבר הנצחי הזה, יש לבחון את תכליתה הכללית של ההפטרה ומדוע התקבע מנהג זה.
הרב דוד אבודרהם, מראשי הקהילה היהודית בספרד במאה ה-14, כתב כך בספרו הנודע "ספר אבודרהם" על קביעת מסורת הקריאה בהפטרה: "ואחר שגוללין ספר תורה, קורא ההפטרה; וצריך שיהא בה מענין פרשת היום. ולמה מפטירין בנביאים? לפי שגזרו על ישראל שלא יקראו בתורה..." (סדר תפילות השבת, שחרית).
הרב יואל סירקיש, אחד מחכמי התלמוד הגדולים במאה ה-17, מסכים עם דעה זו המובאת ב"ספר אבודרהם" בחיבורו על ה"שולחן ערוך" המכונה הב"ח ("הבית החדש"). הרב יום טוב ליפמן הלר בפירושו מן המאה ה-17 למשנה, ה"תוספות יום טוב", מפתח את הרעיון ומסביר שהגזרה שהובילה למנהג לקרוא בהפטרה נגזרה מבחינה היסטורית בתקופה שבה אירע נס חנוכה.
"טעמא דהפטרות …שאנטיוכס הרשע מלך יון גזר על ישראל שלא יקראו בתורה ברבים. מה עשו ישראל לקחו פרשה א' מנביאים שענינה דומה לענין מ"ש בפרשה של שבת ההיא. ועתה אף שבטלה הגזירה המנהג הזה אינו בטל" (תוספות יום טוב על מגילה ג:ד, ד"ה לכסדרן).
לכן, נועדו ההפטרות להפיח בנו תקווה ונוטות להסתיים בפסוקים על הגאולה. זו גם הסיבה שברכות ההפטרה מתמקדות בגאולה. לפיכך ההפטרות, גם אלה המכילות מסרים קשים ומלאי-יגון כגון ההפטרה הנקראת בתשעה באב, כוללות תמיד גם נימה חיובית ואופטימית.
ועל רקע זה ניגש כעת להפטרת פרשת וישב. הרב יוסף דב סולובייצ'יק ציין בנאום שנשא בשנת 1980 שאופי ההפטרה הזו איננו רגיל, כיוון שאין היא מסתיימת באופן מעודד המנוגד לפסוקים הקודרים שבהם היא נפתחת. כותב הרב בחיבורו "דברי השקפה", שהמילים החותמות כל הפטרה מביעות את הרעיון שלא משנה כמה עגום יהיה מצבנו הנוכחי, יוכל עם ישראל תמיד לשאת עיניו אל עבר עתיד טוב יותר - כולן פרט להפטרה זו.
עמוס, הנמנה על הנביאים המוקדמים, מדבר נכוחה כשהוא מתרעם על הגזל והשחיתות שפשו בממלכת ישראל, עת סחטו העשירים את כספי העניים. הרב סולובייצ'יק מסביר שההפטרה הזו נבחרה כדי להביע את הרעיון שקהילה שמעשיה נגועים בשחיתות, ראויה לענישה ולגינוי. הפסוק שבו פותחת ההפטרה, "עַל-מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק" (עמוס, ב:ו), נבחר על ידי חז"ל להיקרא כאזכור למכירת יוסף המופיעה בפרשתנו (פרקי דר' אליעזר ל"ז). מסביר הרב, שגם כשקראו חז"ל את דברי עמוס בהתייחס ליוסף, הם לא נמנעו מלהתייחס גם למשמעות המילולית של הפסוק. להיפך, הם ביקשו להדגיש רעיון קריטי: ששחיתות לאומית איננה רק שלב חולף בתולדות עמנו. לתחושות הבוז אלה כלפי אלה וכלפי עקרונות הצדק, המביאות אותנו לידי מקרי אלימות בתוכנו פעם אחר פעם, יש שורשים עמוקים בהיסטוריה שלנו, המאותתים לנו על צורך עז בחשבון נפש ובשינוי.
משחר ימינו, עוד בתקופת האחים שמהם יצאו שבטי ישראל, התקיימה איבה פנימית בינינו שהולידה שנאה משוללת-יסוד, גזל ושחיתות המביאים עלינו במו ידינו את מפלתנו וחורבננו. אין זו סיבה לאבד תקווה; ודאי וודאי שאין זו סיבה להמשיך באותם דפוסים נוחים ומוכרים. עלינו לתפוס את השליטה ולקחת סיכון, כפי שעשו המכבים כשהדליקו את המנורה במעט השמן הטהור שהיה בידיהם, וכפי שעושים המכבים בני-זמננו המקריבים ברצון את הכול על שדה הקרב או בעורף, כדי להבטיח שמקור האור שאנו רואים בשמים לא יהיה טילים אלא האנרגיה שמייצרת חברה תכליתית.
"בימים ההם" היה זה הדבר הנכון לעשות, ולא משנה כמה חסר סיכוי נדמה היה שהשמן יספיק ולו ללילה אחד. "ובזמן הזה" מסייע המעשה הזה בהבטחת נצחיותנו כעם. בעזרת הקב"ה על כולנו לעשות את מירב המאמצים לאהוב את רעינו כמונו, להושיט יד לנזקקים ולפעול בענווה. רק כך נוכל להתחיל ולרפא את השסעים שבינינו.
הכותב הוא נשיא וראש מוסדות 'אור תורה סטון'