מדינה הרמפרודית

זה כמעט שבעה חודשים שמדינתנו שרויה במלחמה קשה מנשוא המערערת את עצם קיומה וכל שכן את עצמאותה, ולכן עוד יותר את עתידה.

את שהתרחש אתמול מחייב אותנו רבנים להאיר את עיני הצבור מתוך נקודת ראות תורנית אמונית. אין ספק שיהיה אשר יהיה מה שנאמר, חסרי האמונה מתוך עיוות מוחם ייאשימו אותנו בעיסוק פוליטי. אבל מה לעשות, אם כראות עיניהם, כל התנ"ך אינו אלא עיסוק פוליטי אחד גדול: קורח ראש המפלגה הקומוניסטית, זמרי יו"ר מר"ץ דאז, מרגלים יו"ר השמאל דאז כפי שתיאר אותם יפה הפילוסוף לוינס, וכהנה רבות. אז נתעלם כאן מכל המתלוננים הנצחיים הללו, ונדון בענייני השעה, שבעיני איש מאמין כולם מזמינים אותנו תמיד להסתכלות רוחנית אמונית.

במה שאכתוב אין כל רצון לפרסום, והייתי מעדיף לאין ערוך להתבודד עם סוגייה תלמודית או עיון מטאפיזי כלשהו על פני הבחישה בבוץ המוסרי והערכי המאפיין את השעה, אבל שאיפתי תישאר רק לסייע לכל מי שיראה בדבריי אופן להאיר את עיניו ולו במעט.

ובכן, הזדמן לי כבר לכתוב שכל המלחמה הזו באה בעקבות ההרס הרוחני העמוק שהתגלה תוך התפרצות בריונית של חלקי העם שכבר זמן רב איבדו כל קשר עם זהותם היהודית וקרעו – וממשיכים לקרוע – את העם, וסיכנו לא רק את קיום מדינתנו אלא עוד יותר את מהותה וזהותה הרוחנית. למול מצב נוראי זה, שכדוגמתו לא ראינו מאז ערב חרבן בית שני, לא נשאר להקב"ה כל דרך אלא לאחד את כולנו אבל ביד קשה, במלחמה.

אבל אופיו היפה, הנשגב ואף הנפלא שבחלקים גדולים של עמנו בא לידי ביטוי במסירות הנפש העילאית של חיילינו. ובאמת ביום שמחת תורה, לנוכח האסון והפוגרום הנוראי ממשלת ישראל חשבה שאבדה תקוותנו ומדינתנו הגיעה לסופה, אותם החיילים הנפלאים הפיחו מחדש תקווה שאין כדוגמתה במנהיגות האומללה של המדינה ועוד יותר במנהיגות האומללה וחסרת האחריות של רוב הפיקוד הבכיר של צה"ל.

אבל ככל שהגבורה הנפלאה התעצמה, אותו פיקוד בכיר הבחין שמי שנותן את הביטוי העיקרי לגבורה זו הם הציונים הדתיים או המסורתיים, קרי הצבור הקשור לתורה ולאמונה. ומיד התמלא פיקוד זה, ביחד עם כל העולם הפוליטי, התקשורתי, האקדמי ועוד העוינים לזהות היהודית ועוד יותר למגמות ימניות, חלחלה ממש, כי מעתה זכויות עצומות עומדות לרשות הצבור הזה שמאז קום המדינה – וגם כבר לפני כן - אמור היה להיות משועבד לאידיאולוגיות שמאלניות ואף בולשביקיות, ולשרת בנאמנות ובשתיקה את 'אדוני הארץ', את אותן 'אליטות' שעזבו – אם להשתמש בלשון נביאינו - את מקור חייהם לחצוב להן בורות נשברים של נכריות אשר לא יכילו המים העליונים של קדושה.

מתוך כך התגלתה המגמה האלוהית הברורה ומטרת המלחמה הנוכחית, ואחת היא: להחזיר לעמנו את מהותו הפנימית, להיות עם קדוש לה', קרי, עם שכל מה שהוא פועל בעולם הוא הבאת הטוב האלוהי לעולם כולו מתוך דוגמא אישית של התנהגות שאין לה אח ורע בעולם כולו. אבל אין הכוונה הדוגמא האהובה על השמאל הישראלי, לפיה אנו אמורים להיות יותר 'מוסריים', קרי להקריב את עצמנו כדי להיראות יפה במיטב המסורת והחינוך הנוצרי החולני, אלא להיות חלוצי ביעור הרע העולמי ובכל דרך המזדמנת, אף הקשה והקשוחה ביותר אם יידרש. לדגל הזה התייצבו מאות אלפי מילואימניקים ב-7 באוקטובר ללא כל חשבון לצד כל הצבא הסדיר.

אבל 'סכנה רוחנית ערכית' זו הבהילה את כל השמאל הישראלי החולה אנוש, ועוד יותר את העושה דברו, המטכ"ל. ומה היה על האחרון לעשות לאחר כשלונו הצורב של 7 באוקטובר? להתפטר, כמו שהיה קורה בכל מדינה מתוקנת, והרמטכ"ל בראש. אבל כדרכו של כל מי שפשע ומנסה להצדיק פשעו, הפיקוד הבכיר הבחין בסכנה שיוחלף במי שיביא מה שהקב"ה רוצה, קרי, החלפתו במנהיגות ראויה יותר, נאמנה יותר לזהות יהודית ולארץ אבותינו, ומתברר שהוא מוכן לכל דבר שיאפשר לו להמשיך לקבע את מרותו גם בעתיד.

אבל מה לעשות כאשר ההעם כבר התפכח ואינו מוכן להמשיך בדרך נלוזה זו הנוגדת את מהותו וערכיו הנצחיים? אז נמצאה בימים האחרונים נוסחה גואלת: הוא יסתלק אט אט, אך לא לפני שיבטיח שהבאים במקומו ימשיכו את דרכו התבוסתנית, המשועבדת למדינות זרות, ובראשן ארה"ב. ושר הבטחון המוסת כבר זמן רב על ידי שונאי ביבי, משתף פעולה עם מגמות הרסניות וחסרות כל יושר מינימלי, והוא ממנה מפקדים בהתאם. אין זה אלא מרד צבאי העטוף בגלימה דמוקרטית שקופה.

אבל איך להסתיר את העויינות להיבטים האמונים והדתיים אחרי שהחיילים שהצילו את המדינה מונים כ"כ הרבה מאמינים ומסורתיים? ובכן, על ידי מינויים של חובשי כיפה שיישארו נאמנים לקונצפציה, ומי שבעל נטיות ימניות, אף אם הוא גיבור כתא"ל בר כליפא לדוגמא, ממנים אותו כראש אכ"א, קרי, בתפקיד אדמיניסטרטיבי, שככל הנראה מתוך חוש איזשהו הומור מיוחד הולם את כישוריו המלחמתיים, וכך מסרסים באלגנטיות את היכולות הצבאיות שלו ומטהרים את המגמות הפסולות, והכל מלווה בריח מאד לא נעים של גזענות. זה מה שלא הצליח להבין יוסי יהושע, או שלא העז להביע.

כמובן כך קונים את רוב הצבור הציוני דתי, שבטיפשותו הכרונית ובממלכתיותו הבלתי מסויגת, הגובלת באלילות ממש, מתפאר באלוף 'מגדרי' חדש עם כיפה, ועוד בוגר 'עלי', מבלי להבין שאם האלוף דוד זיני ותא"ל עופר וינטר הקודמים לבלוט במעמד ובנסיון, נדחקו הצידה למרות תרומתם הצבאית האדירה לצה"ל, אין זה אלא באשר הם מייצגים את כל אלה הלוחמים בשביל עם ישראל עטורי כיפה שאינה מבטא רק התנהגות דתית פרטית גרידא, אלא היא ביטוי להשקפת עולם חודרת כל מתוך תורה ואמונה, ולכן הם הופכים לבלתי נסבלים בעיני הרצ"י ושות'. הרב קוק מהתפך בקברו למראה התנהגות נין אחותו.

ועם ישראל ברובו המוחץ מוצא את עצמו כלוא במציאות הרמפרודית זו, לא רק בתחום הצבא, אלא בכל תחומי חיינו המדיניים, בהן רוב המנהיגות בצה"ל, בתקשורת, באקדמיה ועוד, המנוגדת לרחשי העם בכל מכל כל, והמנהיגות הפוליטית ה'ימנית' מצידה, המומחית בהפגנת חוסר אונים תמיד לנגד הרע, מנוגדת לו! מתוך כבוד ונאמנות לכל מנהיגות ישראלית שכדוגמתה לא זכינו כבר אלפיים שנה, הוא מוצא את עצמו משותק וסובל, כי אם הוא יודע להיאבק נגד אויבי עמנו, הוא לא השכיל עדיין להיאבק נגד אחיו הפוגעים בזהותו ובערכיו המקודשים.

לכן, מן הראוי אם אין אנו רוצים שהמטרה העיקרית של המלחמה לא תלך לאבדון, שהרוב המוחץ של העם יבין ויפנים שמאבק למען היקר החשוב והמקודש, אינו התנגדות לאחדות, אלא הוא הבסיס המחויב ליצירת אחדות אמיתית ואיתנה, ויתבע את המגיע לו ביושר ובצדק.

הכותב הוא ראש ישיבת ההסדר "אור וישועה" בחיפה