מדוע אנחנו מתעכבים בהכרעת המלחמה? התרגלנו עד היום שבכל מלחמה שהייתה לישראל, המלחמה הייתה קצרה אמנם קשה וכואבת אך ההכרעה הייתה מהירה, כשההכרעה מהירה אין זמן ללחץ בינלאומי, האויב מוכרע במהירות, והעולם מקבל כעובדה את מה שכבר נעשה.
לעומת זאת במלחמת התשה הנמשכת זמן רב, הלחץ הבינלאומי הולך ומתגבר, ולאויב החפץ במלחמה, יהיו יתרונות. ובנוסף, קשה למדינה ריבונית להחזיק מלחמה לאורך זמן הן מבחינה כלכלית, וחברתית, ועוד ובפרט במצבנו כיום שתושבי הצפון הסמוכים לגבול כבר חודשים רבים מחוץ לבתיהם. כמה שההכרעה תהיה יותר מהירה, הניצחון יהיה יותר ברור.
והנה אנו נמצאים בעיצומה של מלחמה שנמשכת ונמשכת, ולא ברור מה תכליתה? קשה להבין מדוע אין הכרעה? מדוע צריכים לשמוע במשך חודשיים שנכנסים לרפיח, וכוחות הצבא עדיין לא כבשו את רפיח? מדוע צריך הצהרות לתקשורת של ראש הממשלה מה צריך לעשות, והוא לא מבצע את הדברים שעליהם הוא מדבר, בפועל? אם הוא חושב שנכון לכבוש את רפיח, מי מונע זאת ממנו?
אפשר ללכת בכיוון אחר, ולקבל את מה שמציע השמאל, לקבל את דרישות החמאס תמורת שחרור חטופים כמה שהם יסכימו לתת, שהרי הם לא מתכוונים לשחרר את כולם, כי ירצו תמיד להשאיר חטופים אצלם לבטח את בכירי החמאס, שהרי כל מטרת חטיפת היהודים במתקפת שמחת תורה, הייתה כדי להכריח את ישראל להיכנע ולאפשר לחמאס להישאר בשלטון. לקבל את כל דרישות המחבלים לנסיגת כל כוחות צה"ל מעזה, והפסקת המלחמה, ולשחרור רוצחים רבים מהכלא בישראל. אכן נרוויח שישוחררו חלק מהחטופים, אך במקביל יווצר סיכון גדול למדינת ישראל, שלא היה כמותו, ותהיה מוטיבציה לאויבי ישראל עוד יותר להרוג יהודים ולחטוף אותם, כיוון שהם גילו את 'השיטה' איך להכניע את ישראל.
ובאשר לטענה הנשמעת, שכעת נתרכז רק בעסקה למען החזרת החטופים, ונעזוב את המלחמה, ובעתיד נוכל לחזור למלחמת חורמה בעזה. זה פתרון לא כל כך מעשי, כיוון שקודם כל, חלק מהחטופים לצערינו הרב עדיין יישארו בעזה, כי החמאס אינו מעוניין לשחרר אותם. ובנוסף, אחרי שיהיה הסכם עם ערבויות בינלאומיות איך מדינת ישראל תוכל להפר אותו? אם כיום בגלל לחץ אמריקאי אנו מעניקים באופן הזוי סיוע הומניטרי למחבלי החמאס ולאוכלוסיית האויב בעזה המאפשר לו על ידי כך להמשיך את המלחמה נגדנו, איך נוכל בעתיד להתחיל מלחמה בלא גיבוי בינלאומי?
הרי שיש לפנינו שתי אפשרויות, או עסקת חטופים וסיום המלחמה, או המשך המלחמה להשמדת החמאס.
אם כן, לא מובן למה אין הכרעה לאיזה כיוון הולכים? אם המטרה באמת לנצח ולהשמיד את שלטון חמאס כפי שהממשלה מצהירה, מדוע נותנים לערבים לחזור לצפון חבל עזה? האם אין מטרה לשנות מציאות בחבל עזה לדורות? מדוע לא מקימים ממשל צבאי בצפון חבל עזה, ומשמרים את ההישגים של המלחמה. בלי להיכנס כאן לוויכוח המהותי של מי הארץ? שהרי אם זו ארץ שלנו, מדוע לא להחזיר את היישובים היהודים לחבל עזה? לדוגמה, החזרת היישובים היהודים, ניסנית, דוגית ואלי סיני לצפון חבל עזה, היא תמונת ניצחון ברורה ביותר. זה שינוי מציאות שאויבינו מבינים. אם יהיה ממשל צבאי של ישראל בעזה, המצב הביטחוני בעזה יהיה כמו ביהודה ושומרון. נכון זה לא מושלם, אך זה רחוק מאד מהסיכונים הגדולים שהיו לנו מעזה. ביהודה ושומרון עם ישראל נמצא ונוכח, וצה"ל שולט. כך צריך להיות בדיוק בחבל עזה.
ואם מגמת הממשלה לתקוף ברפיח, מה מעכב ממתקפה זו, האם אנו צריכים להיכנע למוסר הנוצרי המזויף, ולדאוג לאוכלוסיית האויב, האם הם עצמם לא האויב שלנו?
מדוע ברור שצריך לדאוג לאוכלוסיית האויב ברפיח? וכי הם אינם היו שותפים בטבח? מי הם מחבלי החמאס, האם הם לא הבעלים והבנים של אוכלוסייה זו? האם לא היו אזרחים שהיו שותפים בחטיפת היהודים באותה שבת בישובי העוטף? האם אזרחים אלו לא שמחו על המתקפה והטבח? צריך להיכנס לרפיח ונניח שיהרגו שם בתחילת המתקפה אזרחים רבים, הרי שאר האוכלוסייה כולם יברחו, ונתחיל לראות תמונת ניצחון. צריך לזכור מדובר באויב, הסבל שלהם הוא הניצחון שלנו, התבוסה שלהם, היא הניצחון של עם ישראל, הרחמים כאן הם השקר והסילוף של המוסר. בתחילת המלחמה אמרו רבים, 'או אנחנו או הם', ואחד מאנשי התקשורת אמר: 'או שנשמיד או שנושמד', לא השתנה דבר. המציאות אותה מציאות, אסור לרחם על האויב, לא על חייליו ולא על האוכלוסייה שלו.
ואם העולם יצעק, שיצעק. נלמד אותו מהו המוסר האמיתי, שאת שלטון הרשע בעזה צריך להכחיד, ולהשמיד, ולא לתת לו להתקיים.
כשיהיה ניצחון ברור על האויב ועל האוכלוסייה שלו, כן וודאי על אוכלוסיית האויב שהם חלק בלתי נפרד מהמלחמה, ואם קשה להם עם המלחמה, שהם בעצמם ימחקו את החמאס מעזה, אז יהיה ברור לעולם שישראל עמדה על שלה, שאם פוגעים בישראל, ישראל גם היא יודעת לא להבחין בין מחבלים לבין האוכלוסייה, ועל פגיעה לא מידתית, כך גם ישראל תפגע באויביה. זה גם המוסר האמיתי, וזה גם הדבר שמרתיע ביותר.
אם אין כח להנהגה הנוכחית (רה"מ, שר הביטחון והרמטכ"ל) להוביל את המלחמה, אנא שיתכבדו לפנות את המקום ולתת למנהיגים נחושים וראויים יותר להיות המובילים את המלחמה עד לניצחון.
בע"ה שהקב"ה יתן כח לעם ישראל לנצח את אויביו ולהביא שקט וביטחון לארץ לדורי דורות.