יו"ר יד ושם, דני דיין, משוחח עם ערוץ 7 על ציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה שאינו דומה לשנים קודמות.
"אנחנו נכנסים השנה ליום השואה באופן אחר מכל שנה קודמת. אנחנו נכנסים ליום השואה כחברה ישראלית וכעם יהודי בטראומה", אומר דיין.
הוא מוסיף כי להערכתו הדבר יבוא לידי ביטוי אשר תישמע מחר (שני) הצפירה וכל אחד מאיתנו יתייחד עם עצמו עם זכר השואה בהרכנת ראש ומחשבה פנימית. "אין לי ספק שיהיו הרבה סוגי מחשבות מגוונות, כגיוונה של החברה הישראלית, על הקשר בין מה שקרה לפני חצי שנה לבין מה שקרה לפני שמונים שנה".
למחשבות הללו אין "פתרון בית ספר", כלשונו של דיין, וכל אחד מאיתנו ייקח את המחשבות לכיוונו הוא. על עצם רעיון ההשוואה בין שני האירועים אומר דיין כי ההיסטוריונים לימדו אותו כי ניתן להשוות בין כל שני אירועים היסטוריים ובלבד שייקבע לא רק מה דומה אלא גם מה שונה.
"אין ספק שיש דמיון. אצל כולנו באותה שבת כששמענו דיווחים על אימהות שסותמות פיותיהם של תינוקות כדי שלא יבכו ויתגלו על ידי הרוצחים, האסוציאציות היו ברורות. הרוע הוא אותו רוע והכוונה היא אותה כוונה. אם היו יכולים להרוג את כולנו בוודאי היו הורגים את כולנו", אומר דיין ומיד מוסיף: "אבל יש גם הרבה הבדלים והם גוברים על הדמיון. אנחנו חיים במדינה עצמאית, צה"ל הגיע, חברי כיתות הכוננות המשטרה והצבא שהגיעו לקיבוצים לשדרות ואופקים הם לא מרדכי אנילביץ' ופבל פרנקל בגטו ורשה, זה אותו אומץ ואותה גבורה אבל המטרה הייתה אחרת. אנילביץ' ופרנקל לחמו כדי למות בכבוד. כאן לחמו כדי להדוף את האויב ולגבות ממנו מחיר, להציל חיים. שם כל שיכולנו לעשות היה להתחנן בפני האמריקאים שיפציצו את פסי הרכבת לאושוויץ. כאן אנחנו מפציצים את פסי הרכבת לאושוויץ, במירכאות".
דיין מספר ששמע היום תושב בארי ניצול שואה שאמר כי מהרגע הראשון היה ברור לו שמדובר בשני אירועים שונים, אך גם לדברים הללו הוא מוסיף ואומר שכל אדם מגיב בצורה אחרת ומן הסתם היו שחשו אחרת.
"ביוני 2022 היה ב'יד ושם' הנשיא ביידן. הייתה לי דקה להיות אתו לבד כשליוויתי אותו מהלימוזינה ועד לאוהל יזכור, שם חיכו נשיא המדינה וראש הממשלה. אמרתי לו שמדינת ישראל לא הוקמה בעקבות השואה אלא למרות השואה, ואי אפשר להבין את החברה הישראלית בלי להבין את ההשפעה שיש לשואה עלינו. היא נמצאת כל הזמן במקום כלשהו בראש שלנו".
בהתייחס לאנטישמיות הגואה בקמפוסים בארה"ב בוחר דיין להשתמש בביטוי 'תהליך סרטני ממאיר' שאם לא ייעצר בשלב הראשון שהיה עוד בתקופתו כקונסול נגיע לשלבי ההמשך שהתרחשו לאחר השבעה באוקטובר, אך מהר מאוד הגענו לשלב השלישי השלב האלים. זה קרה מהר מכפי שחשב דיין שהזהיר את ראשי האוניברסיטאות מהמשך ההתדרדרות עד לשלב הסופני, כהגדרתו, עבור האוניברסיטאות עצמן.
לדבריו, בניגוד לתדמית הרומנטית לפיה כל מאבק סטודנטים מקדם דבר טוב לעולם, גם אם מוקדם מכפי שנדמה, המציאות הא שהקביעה הזו רחוקה מהמציאות. "שריפת ספרי היהודים בגרמניה שלפני המלחמה נעשתה בידי סטודנטים ופרופסורים. על נשיאת אוניברסיטת קולומביה לחדול מלהתנהג כשוטרת תנועה שמכוונת את המחאות, את המשטרה ואת העלולים להיפגע לכאן או לכאן ולהתנהל כמנהיגה מוסרית שבראש ובראשונה תוציא מסדר היום את השיח על השמדתה של ישראל. כיום המציאות היא שמותר לדבר על השמדת ישראל כשיח לגיטימי בניגוד לשיח נגד נשים, להט"בים או מגזרים אחרים שהשיח נגדם אסור ובצדק. לאחר ששיח השמדתה של ישראל ייצא מהקמפוסים ניתן יהיה אולי להתחיל בתהליך של הבראתך המוסדות הללו".
בהתייחס לנושא שנבחר השנה ליום הזיכרון, זכרן של הקהילות שאינן עוד, מציין דיין כי הנושא נבחר הרבה לפני השבעה באוקטובר וקיבל משמעות נוספת לאחריו. הכוונה הייתה להתמקד בקהילות היהודיות באירופה ובצפון אפריקה והנושא קיבל כעת משמעות נוספת.
דיין מזכיר את האמירה לפיה השואה אינה מעשה רצח אחד של שישה מיליון אלא שישה מעשי רצח של עוד יהודי ועוד יהודי, אמירה שמשמעה הא הדגש שיש לתת לאדם הבודד ואישיותו, ואולם במכלול זה של השמדה חסרה דמותה של הקהילה היהודית היו למעלה מ-5000 כאלה שהושמדו, ומדובר במארג חיים שקיים רק בעם היהודי וכולל מגוון ערכים ייחודי של חינוך, מסורת כמיהה לציון ועוד.
"חובתנו לזכור אותן ובמהלך השנה נחנוך פרויקט שאפתני מאוד ב'יד ושם', מופע אור קולי מדהים בעיניי על חיי הקהילה, הערכים שעמדו במרכזה, נחגוג שם את חיי הקהילה היהודית ובשאר 'יד ושם' נבכה את חורבנה", הוא מסכם.