הרב דב ליאור, מגדולי רבני הציונות הדתית,גולל אמש (ראשון) במשך שעה ארוכה את סיפור ההצלה שלו מציפורני הנאצים.
"היות והיום יום הזיכרון לשואה, אספר מה שעברתי, שהוא טיפה בים לעומת מי שעברו בתאי הגזים. ראיתי את גודל ההשגחה למשפחה שלנו עד שהגעתי הלום, וכמובן עיקר השאלה שצריכים לשאול: מה אנחנו למדים מכך שהתחוללה שואה", פתח הרב ליאור.
הוא הוסיף וסיפר "אנחנו גרנו בעיירה ירוסלב, כעשרת אלפים יהודים, ואותנו גירשו ביום י"ד בתשרי, כשלושה שבועות אחרי שפלשו הנאצים. הם התחילו להתנכל ליהודים. למשפחה שלנו מצד אמי היו שתי פרות חולבות בחווה חקלאית. היינו מוכרים את החלב ואבי היה מביא את החלב לעיר - מכך הייתה פרנסה. אור ליום י"ד תשרי באו שלוש מוניות של הגסטפו, ציוו לצאת מהבתים והובילו אותנו ברגל. זה היה הגבול בין השטח הכבוש של גרמניה לשטח הכבוש של רוסיה".
"עברנו את הנהר ואני זוכר שאבי ע"ה הרכיב אותי על הכתף שלו וזה היה כמה ימים אחרי יום כיפור. לא הבנתי מה שמדברים, אבל אחי הגדול סיפר לי שאבא שלי ואותו יהודי שדיברו, על מה הם דיברו בזמן שהגרמנים הובילו אותנו אל הנהר? על ההבדלים בין אמיץ כוח ואתה כוננת - בין נוסח ספרד לנוסח אשכנז. אבא שלי הרכיב אותי על הכתף ואחר כך אחי הגדול. עברנו את הנהר והתגלגלנו להגיע לעיר המחוז - לבוב, שם היה לנו קרובי משפחה", סיכם.