"פתרון לכל מתיישב"

ראש מנהלת תקומה תא"ל במיל' משה אדרי אמר בוועידה הכלכלית של "איגוד הגזברים" שתושבי קיבוצי חבל התקומה, בארי ניר עוז וכפר עזה "יוכלו לחזור לבתיהם רק בעוד שנתיים או שלוש".

היו מי שראו בכך תחזית פסימית, אך מי שליווה את שיקום מפוני גוש קטיף יודע שאם המדינה תטפל בקיבוצים שהותקפו בשמחת תורה בדרך שטיפלה במפוני גוש קטיף, כלומר בדרך התנהלות רגילה של משרדי ממשלה, התחזית של תא"ל אדרי היא אופטימית מאוד.

גירוש מתיישבי גוש קטיף מבתיהם בוצע בחודש אוגוסט 2005, המדינה שהייתה נחושה לבצע את הגירוש במועדו גייסה לשם כך את כל מערכות השלטון, ובתוך מספר חודשים חוקקה חוקים, אימנה את הצבא, והקימה אתרי קראוילות זמניים לקליטת המתיישבים.

המדינה שידעה לבצע את הגירוש כמו מכונה משומנת והבטיחה "פתרון לכל מתיישב" חזרה להיות גוף בירוקרטי מסורבל בכל מה שנגע לשיקומם הפיזי והנפשי של הפרטים, המשפחות והישובים שהוחרבו.

הטיפול הפרטני במפונים בתחומי הרווחה, תעסוקה חינוך כמו גם הקמת ישובי הקבע החדשים התנהלו בעצלתיים, משרדי הממשלה התייחסו לשיקום המפונים כעוד משימה מהמשימות השוטפות של המשרדים, אגף התקציבים במשרדי האוצר קימץ את ידיו והתחשבן על כל שקל שנדרש למשימה, אגף החשב הכללי דקדק על קוצו של כל מכרז, משרד המשפטים מצא "מניעות משפטיות" לכל פתרון שהוצע, ומינהל מקרקעי ישראל הפעיל את הבירוקרטיה הדרקונית שלו לגבי כל הקצאת מגרש שנדרשה, גם משרדי השיכון, תחבורה, חינוך רווחה , חקלאות ועוד לא יצאו מגדרם לסייע למתיישבים שחרב עליהם עולמם, ולסנכרן את העבודה בניהם על מנת להשלים את המשימות במהירות האפשרית.

בחודש פברואר 2009, שלוש וחצי שנים לאחר ביצוע הגירוש הקימה הוועדה לביקורת המדינה בכנסת ועדת חקירה ממלכתית שתבחן את הכשלים בטיפול במפוני גוש קטיף וצפון השומרון, הועדה ביססה את החלטתה על דוחות חמורים בעניין שפרסם מבקר המדינה בשנים 2006, 2007 ו 2009.

בדו"ח הסופי של ועדת החקירה היא תארה את התהליך שעבר על משרדי הממשלה, מההתגייסות הגדולה לביצוע הגירוש ועד להפקרה כמעט מוחלטת של המפונים:

"נראה כי לאחר סיום שלב הדיור הארעי והתרוקנות כל המלונות, באפריל 2006, החלה ירידה הדרגתית, אך משמעותית, ברמת המתח של המערכת הממשלתית בכל הנוגע לטיפול במפונים. תרמה לכך מן הסתם העובדה שהעבודה העיקרית הכרוכה בהקמת האתרים הזמניים, שבה היו מעורבים חלק מהמשרדים, הושלמה. מכל מקום, מכאן ואילך חלה שחיקה נמשכת בהתייחסותם של רוב משרדי הממשלה לנושא כאל משימה לאומית דחופה, ודומה כי הוא הלך והפך, מבחינתם, לעוד משימה רגילה בשגרת יומם. תהליך הדרגתי זה הגיע לשיאו לאחר חתימת הסכם הח"כים, באפריל 2007"

בחודש ספטמבר 2009 , שישה חודשים לאחר שהוקמה, פרסמה ועדת החקירה הממלכתית דו"ח ביניים בו הגדירה סוגיות דחופות לטיפול וקצבה חודשים ספורים למתן פתרון, וזאת עוד בטרם תפרסם את הדו"ח מסכם שלה, בדו"ח הסופי של ועדת החקירה (עמוד 54) נכתב: "המלצתה הראשונה והעיקרית של הוועדה בדוח הביניים נגעה לטיפול במפונים כמשימה לאומית דחופה. הוועדה קבעה, כי התנעה מחדש של תהליך שיקום המפונים דורשת בראש ובראשונה שינוי תפיסתי במשרדי הממשלה, וכי דפוסי פעולה שאפיינו את התהליך בשנים האחרונות, טעונים שינוי.

הוועדה המליצה לחזור ולהעמיד את הטיפול במפונים לאלתר - במעשים ולא רק בהצהרות - בראש סדר העדיפויות הלאומי. הוועדה קבעה כי על המדינה למהר, שכן זהו עניין של זכויות אדם, של הוגנות אנושית בסיסית ושל מוסר יהודי..... לדברי הוועדה, הסמכות והכוח לחולל את השינוי, כמוצהר, מצויים בידי ראש–הממשלה ועליו לפעול. עליו לדאוג לכך ש"רוח המפקד" שאותה ביטא, תחלחל עד לאחרון הפקידים בשירות הציבורי, כך שאיש מהם לא יסבור עוד כי הטיפול במפונים הוא בגדר משימה רגילה נוספת המונחת על שולחנו".

בעקבות מסקנות דו"ח הביניים החליטה הממשלה למנות את בנצי ליברמן, מי שכיהן במשך 10 שנים כראש המועצה אזורית שומרון לעמוד בראש מנהלת סל"ע, המנהלה הייעודית שפעלה במשרד ראש הממשלה לטיפול ושיקום המפונים, בנצי ליברמן ביחד עם אייל גבאי שכיהן אז כמנכ"ל משרד ראש הממשלה העבירו החלטת ממשלה שקבעה ש"הטיפול במפונים היא משימה לאומית שיש לתת לה עדיפות לפני כל משימה אחרת של משרדי הממשלה". המסר שביקשה ועדת החקירה להעביר למשרדי הממשלה התבטא גם בשינוי שמה של "מנהלת סלע" ל"מנהלת תנופה" שלא היה שינוי סמלי אלא בא לידי ביטוי בעבודה היומיומית של המינהלה מול כל משרדי הממשלה, ובמתן תנופה לטיפולם בצרכי המפונים.

זכיתי באותה תקופה להצטרף לצוות המינהלה כעוזרו האישי של בנצי וכאחראי על "תיאום מעקב ובקרה" של עבודת המינהלה על מנת שכל החלטה שתתקבל תגיעה גם לשלב הביצוע, וכל חסם וקושי שיתעורר יובא לשולחנו של מנכ"ל משרד ראש הממשלה במסגרת "ישיבת חסמים" שהתקיימה מידי שבוע אליה הוזמנו מנכ"לים ובכירים אחרים במערכת הממשלתית שהיו אחראים על ביצוע משימות שנתקעו.

בדו"ח הסופי של ועדת החקירה הממלכתית שפורסם ביוני 2010, כמעט חמש שנים לאחר ביצוע "תכנית ההתנתקות" קבעה הועדה באופן חד משמעי "על רקע זה סבורה הוועדה, כי בתמונה הכוללת, המדינה כשלה במהלך השנים במילוי חובתה ובקיום הבטחתה הציבורית לטפל במפוני חבל עזה וצפון השומרון כמשימה לאומית דחופה העומדת בראש סדר העדיפויות הלאומי" הועדה המשיכה וציינה "הגם שבשתי תקופות קצרות יחסית - בין אפריל 2005 לאפריל ,2006 ומאוקטובר 2009 ועד היום - ניכרה התגייסות משמעותית וכללית של משרדי הממשלה לעניין זה (ואף זאת בצד חריגים שאליהם לא חילחל המסר), הרי שביתר השנים - שהן עיקרה של התקופה הרלוונטית - התנהלות הרשות המבצעת לא עמדה בסטנדרטים הנדרשים ממנה נוכח הנסיבות; היא גם לא עמדה ברף שנקבע על–ידי הרטוריקה של ראשי–הממשלה בתקופות הרלוונטיות"

הנסיבות בהן הגיעו תושבי חבל התקומה (עוטף עזה) להפוך לגולים בארצם הן נסיבות קשות בהרבה מהמקרה של מפוני גוש קטיף ואני לא משווה ביניהם, אבל אתגרי המדינה בשיקום התושבים, הקהילות, היישובים והתשתיות בעוטף (וגם בצפון) הם דומים לאתגרים שעמדו בפני המדינה בשיקום הפרטי והקהילתי של מגורשי גוש קטיף ובהקמת הישובים החדשים.

אם הממשלה לא תדע להמשיך ולהגדיר מידי יום את שיקום חבל התקומה כמשימה לאומית שכל משרדי הממשלה חייבים לתת לה קדימות גם לאחר השלמת פתרונות החירום של הדיור הזמני, אם משרד האוצר לא ידע לפתוח את ידו ולפשט את הליכי המכרז וביצוע המשימות, אם משרד המשפטים לא ידע לתת פתרונות במקום להערים קשיים, אם רשות מקרקעי ישראל לא תבין שעל כל שקל שהיא "חוסכת" היא מפסידה פי חמישה, ואם כלל משרדי הממשלה לא ילמדו לעבוד בהרמוניה ולבצע כל אחד את המוטל עליו במועד הנדרש, כנראה שעתידם של תושבי חבל התקומה יהיה דומה לזה של שכינהם מגוש קטיף, והתחזית של תא"ל אדרי לחזור ליישובים בתוך שנתיים או שלוש תהיה בגדר חלום.

הכותב שימש בעבר כעוזר מנכ"ל ומנהל תאום מעקב ובקרה במנהלת תנופה - משרד ראש הממשלה