ההחלטה של הרמטכ"ל -הרצי הלוי – להדיח את תא"ל עופר וינטר הוא מצד אחד חרפה ומצד שני הזדמנות. אנשים גדולים שהציבור מעריך והאוליגרכיה דוחה, מגלים חלופות שונות עבור תרומתם הפוטנציאלית לטובת הציבור.
שוחחתי בעבר עם האלוף יצחק בריק, שסיפר על גדולתו של עופר וינטר, שנחשב לסוס דוהר בצורה האיכותית ביותר. משם כבר יצאה הקביעה ש"אם עופר וינטר היה מפקד אוגדת עזה לא היה מתרחש אירועי ה-7.10". אני לא יודע לומר האם בריק צודק בכל דבריו אבל אין ספק שעצם הצבתו של עופר וינטר במקום הנכון ובזמן הנכון היתה משנה את גודל האסון.
הציונות הדתית, למרות המספרים הבלתי פרופורציונליים שלה ביחס לציבור הכללי בכל הקשור לחללי המערכה מאז תחילת התמרון ברצועת עזה וכמות הלוחמים, לא גרם לשינוי היחס אל אותו הציבור. עדיין אחד הציבורים היותר מושמצים בחברה הישראלית הוא ציבור חובשי הכיפות.
את היחס המעליב כלפי הציבור של הציונות הדתית ככל הנראה לא יהיה קל לשנות, אבל אולי קיימת אפשרות לשינוי ביחס אל המפלגה ש"זוכה" לחצאי אמיתות, עיוותים ושקרים כמעט יום יומיים. הגורם לכך שלמרות התרומה האדירה של הציבור, הפוליטיקאים שלו מקבלים בוז וקלון מציבורים שונים, היא אולי כי הם לא מייצגים את כלל הציבור של הציונות הדתית או משום שחסר במפלגה אנשים שמייצגים את הציבור הלוחם של הציונות הדתית.
לצורך הדוגמא, עם כל הרצון לראות את יו"ר המפלגה בצלאל סמוטריץ כשר ביטחון, משום שלא גדל במערכת ויכול לאזן את מחוללי הקונספציה, מהבחינה הציבורית והתקשורתית זה נתפס כדבר מגוחך. אבל באפשרות הבאה, בהינתן שוינטר מצטרף למפלגה, התעקשות על הצבתו של מי שמוערך מאד בעיני המחנה הלאומי, מהבחינה הביטחונית, הדבר נראה כריאלי ואף כמתבקש.
מפלגת "הציונות הדתית" שמזוהה מאד עם הרפורמה המתבקשת במערכת המשפט, מקבל על כך את הקרדיט, אבל עם האנשים הנכונים בתוך המפלגה יש אפשרות ליצור הזדהות אף עם הרפורמה המתבקשת במערכת הביטחון, בדיוק כפי שקרה בעבר במפלגת "ימינה" כשעמד בראשה נפתלי בנט ומתן כהנא שמוערכים ביחס לתרומתם הצבאית.
מצחיק לדבר על הדברים הללו כאילו אין מלחמה עכשיו ברצועת עזה או כאילו יש תאריך לבחירות, ובכל זאת, ההחלטה של הרמטכ"ל לומר לוינטר "אתה משוחרר מצה"ל", פותחת הזדמנויות פוליטיות חדשות, שמגזר הציונות הדתית ונבחריו צריכים לקחת אותו בשתי ידיים.
הכותב הוא כתב רדיו דרום ותושב שדרות