אתה אשם! – האמנם?

"אתה אשם" זועקים מפגיני שמאל ברחובות תל אביב. "אתה אשם" עם תמונת נתניהו, נפרשת בשלטי ענק בצידי הכבישים הראשיים.

בסרטון תעמולה שלא מבייש את שיטות השטאזי הגרמני, מייחסים מובילי מחאות קפלן לנתניהו את האשמה על המחדלים הנוראים המיוחסים לראשי זרועות הביטחון בטענה שהם אמנם טעו, אך הוא לא פעל למנוע אותם.

היה כאן אסון נורא בשבעה באוקטובר והאצבע המאשימה מופנית לאדם אחד, ראש הממשלה נתניהו. לא רק מהשמאל. גם בימין נשמעות אמירות על חלקו של נתניהו בקונספציה שהביאה למחדל הנורא. מה שמעלה את הצורך לעסוק בקונספציה הזו ולברר את עמדת החברה הישראלית כלפיה בשעת אמת.

בואו נודה, עליית נתניהו לשלטון לאחר רצח ראש הממשלה רבין ז"ל, בלמה את המשך יישומו של הסכם אוסלו.

השמאל, מאוכזב מדחיית הרשות הפלסטינית והעומד בראשה את ההצעה הנדיבה של ברק ואחר כך של אולמרט כראשי הממשלה, והחליף אותה בשטף טרור כלפי החברה בישראל, חדל מלדבר על הסכם השלום, למעט מיעוט שבמיעוט בקצה השמאלי של מנעד החברה הישראלית.

הימין לעומתו, נוסף להצהרות ה'אמרנו לכם', הקצין את התנגדותו לרעיון שתי מדינות לשני עמים. נתניהו ניווט את הספינה באופן שהימין והשמאל ומדינות העולם יכלו לחיות עמו בשלום. הוא הצהיר על ההסכמה לרעיון של שתי מדינות לשני עמים, ומנגד דחק את הרשות להתנגד לכך בהתנייתו להכרה במדינה יהודית.

משלב זה נתניהו החליף את המו"מ לשלום בניהול הסכסוך, כך שגם הימין וגם השמאל יכלו לצאת ממנו עם חצי תאוותם בידם. זאת בעצם תחילת התהוותה של הקונספציה. הקונספציה המדינית. הימין אהב את החלת המצור על עזה ואת עצירת המשא ומתן לשלום עם הפלסטינים, לאחר שהגירוש של יהודים מחבל עזה, הביא לטרור כלפי יישובי ישראל הסמוכים לגדר והשמאל בדאגת היתר שלו לגורל הפלסטינים, התנחם בהבטחת כניסת פלסטינים לעבודה בישראל, לצד בנייה ופיתוח של עזה, לאור חזון 'סינגפור' של פרס.

ברם, אלו ואלו אהבו את חיי הרווחה והשגשוג של החברה בישראל, בין מבצע צבאי אחד למשנהו למיגור הטרור. יישובי העוטף זכו לתיעדוף כלכלי וחברתי שהתבטא בהקמת ישובים חדשים סמוכי גדר בתנאים מעולים, בפריחה ושגשוג בערים, בקיבוצים ובישובים הקהילתיים ובהגדלה משמעותית של מספר התושבים בהם.

אלו ואלו חיו בשלום עם העברת מזוודות הכסף של קטאר יחד עם שאר המדינות שסייעו לפלסטינים ברצועת עזה ושחררו את ישראל מהאחריות עליהם. ישראל הייתה פנויה בשני עשורים אלה בניהול חברה משגשגת מבחינה מדינית וכלכלית. זה היה טוב ונוח לכל אזרחי ישראל שתפסו את המקומות הראשונים במדד האושר ותחושת הביטחון. על פניו, המדינה יכלה להמשיך להתקיים במתכונת זו שנים רבות, ובלבד שצבא ההגנה לישראל יעמוד על משמרתו.

ברם, המטה הכללי של צה"ל היה שבוי אף הוא בקונספציה זו ואפשר לרוחות זרות להיכנס לצבא, להסית אותו ממשימתו ולהרחיב את הקונספציה אל דרג מקבלי ההחלטות. הצבא ראה עצמו פטור מהיערכות מלחמתית להגנה על גבולות המדינה ואזרחיה.

התעשייה הצבאית התמקדה בפיתוח אמצעי הגנה. תעשיית פיתוח התחמושת נסגרה ונסמכה על ייבוא תחמושת מארה"ב. היחידות הטכנולוגיות שקדו על פיתוח אמצעים טכנולוגיים לזיהוי איומים מבחוץ ואפשרו דילול כוחות על הגדר ושירות הביטחון הכללי החליף את שיטת איסוף המודיעין מאנשי מודיעין בשטח לאיסוף מודיעין טכנולוגי. במתכונת קונספטואלית זו, צה"ל קיצר זמן שירות ללוחמים סדירים, קיצץ משמעותית ימי אימון למילואימניקים ושחרר ממילואים לוחמים בהיקפים גדולים. גם יחידות השריון והתותחנים נראו בעיניהם מיותרים עם היתרון האווירי של חיל האוויר, כך שגם בהם נעשה צמצום ברכש, בהצטיידות ובמספר הלוחמים.

על פי שיטתם, הצבא יניח פרחים בקנה הטנקים ויתפנה לדברים שהוא אוהב לעשות. לשקוד על ניסוח ביטויי ממלכתיות בקד האתי של צה"ל. לעסוק בענייני מגדר, באיכות הסביבה, להכשיר את הקצונה הבכירה ברוח הפרוגרס, ואפילו בפוליטיקה צה"לית המדירה חלקים מהחברה הישראלית בדרג הבכיר. למעשה, המלחמה היחידה אותה ניהל הצבא היא בהדתה ובמה שהם מכנים: 'השתלטות הציבור הדתי והמתנחלים על צה"ל' ובממשלה שהם הזרוע הביצועית שלה.

ערב מלחמת 'חרבות ברזל', לימד אותנו מטכ"ל הצבא והרמטכ"ל העומד בראשו כי יש פריבילגיות בשירות הצבאי למי שנראה וחושב בצלמם ודמותם. לאלו המשרתים ביחידות העלית כחיל האוויר, אמ"ן והתקשוב, לרבות 8200, שמורה הזכות להפסיק את 'התנדבותם' לשרת תחת ממשלה שאינה חושבת ופועלת לשביעות רוחם והס מלקרוא לזה 'סרבנות', כשהשעות הראשונות הקשות של המלחמה, הראו סרבנות מעשית מהי.

אז מה אפשר ללמוד מזה על הקונספציה והאשמים בה?

ראשית, שכל מי שטוען נגד הקונספציה המדינית נגוע בצביעות פוליטית, היונקת את כוחה מתרבות השקר הפושה בחברה הישראלית. עם הידיעה שהפלסטינים אינם רוצים פחות ממדינה מן הנהר ועד הים ועם הרצון לחיות חיי רווחה נורמליים במדינה, הקונספציה התאימה לכל התושבים היהודים והערבים בארץ ככפפה ליד.

שנית, שכל מי שמנסה לראות בקונספציה המדינית של נתניהו כגורם הבלעדי לאסון ומנקה את ראשי זרועות הביטחון מאחריותם הישירה למחדלים שהכשירו את הצלחת הטבח ע"י חמאס, חושף ערוותו ברבים, ברדיפה האובססיבית שלו את נתניהו ואת הרצון בהדחתו בכל מניע אפשרי, למעט (או שמא לרבות) ייחוס חלקו של נתניהו בסיבוב כדור הארץ סביב עצמו לצד הקפתו את השמש.

צבועים- רואים לכם!