
יחסי ישראל ארה"ב במשבר לנוכח הכרזותיו של נשיא ארה"ב ודרישותיו סביב המערכה בדרום. החוקרת רות פינס פלדמן, עמיתת מחקר בכירה במכון משגב מומחית ליחסי ישראל ארה"ב, מתייחסת בראיון לערוץ 7 למשבר הנוכחי והשלכותיו.
"ניסיון העבר מלמד שישראל וארה"ב היו במצבים דומים כבר בעבר", אומרת פינס פלדמן ומציעה לכולנו להבין "שאנחנו חלק מזירה בינלאומית ומולנו מעצמת-על עם אינטרסים משלה שמנסה למשוך את ישראל לאינטרסים בינלאומיים אלו". האינטרסים האמריקאים, היא מדגישה, לא תמיד תואמים את האינטרסים הישראלים.
על האינטרסים הללו היא מרחיבה: "כרגע ארה"ב רוצה לראות את ישראל חלק מקואליצייה רחבה של מדינות ערב שמציגות חזית אחת אחידה אל מול איראן ואת נרמול היחסים בין ישראל וסעודיה", כשהמטרה בסוף של הממשל האמריקאי, בעיניה, "היא לבסס שקט אזורי גם על ידי הקמת מדינה פלשתינית, וגם על ידי עמידה מאוחדת אל מול ׳ציר ההתנגדות׳ שבראשו עומדת איראן, וכך לבסס את כוחה הבינלאומי כמעצמת-על".
"ביום שני סליבן נתן הצהרה ארוכה וענה על שאלות העיתונאים האמריקאים, בה פרס את המשנה האמריקאית לגבי איך ארה"ב רואה את מצב העניינים במלחמה בעזה. ארה"ב רואה את סיום המלחמה במציאות של שתי מדינות לשני עמים. בעיניהם רק זה מה שיבטיח את קיומה של ישראל כחזקה יהודית ודמוקרטית. לשם הם חותרים".
עוד מוסיפה פינס פלדמן ומציינת כי בעיני הממשל האמריקאי "לא צריך לתת לזירת המלחמה להשפיע על החזון הכולל שלהם, שבו הם רואים את ביטחונה של ישראל בטווח הארוך תלויה באינטגרציה אזורית ובשותפות עם מדינות האזור".
מנגד ניצבת התפיסה הישראלית שלא רואה בחזון האמריקאי תרחיש ריאלי, היא אומרת, ואנחנו שואלים אם האמריקאים מוצאים בינם לבין עצמם מענה לסיכון הביטחוני קיומי שכרוך במדינה פלשתינית ביהודה ושומרון. "הם חושבים שמנגנוני הביטחון הפלסטינים והרש"פ הם גורם שאפשר לעבוד אתו על מנת למגר את האיום הזה. כאן ישראל עומדת על רגליים אחריות ואומרת שזה לא יקרה ומזכירה שביו"ש יש כמות מאוד משמעותית של גורמי טרור, שיוצאים משם הרבה פיגועים, שמנגנוני הביטחון הפלסטינים לא מונעים אותם".
על הדברים האלה אנחנו מוסיפים ושואלים את פינס פלדמן אם אכן ההגדרה האמריקאית להתנהלות הפלשתינית היא רק אי מניעת טרור, כאשר בפועל הרש"פ מעודדת טרור במימון משכורות למחבלים ובני משפחותיהם, בהסתה במערכת החינוך והתקשורת, בקריאת כיכרות על שם רוצחים ועוד. על כך היא משיבה ואומרת כי "הפתרון של האמריקאים לכך הוא רשות פלשתינית משופרת, כזו שעברה תהליכים פנימיים שיוציאו את עידוד הטרור וההסתה. זה בעיניהם יעד שאפשר לממש, אבל זו המחלוקת עם ישראל. לממשל ביידן תפיסה שונה מזו של ממשלת ישראל ומכאן נובעים הפערים בין שתי המדינות. המטרה היא אותה מטרה של השגת שלום אזורי, אבל להבין מי הכוחות הפועלים ומי יכול להוות שחקן אזורי לגיטימי – על זה יושבת המחלוקת בין ישראל לארה"ב".
מכאן עוברת השיחה עם פינס פלדמן לשאלת האיום האמריקאי להפעלת אמברגו נשק במידה וישראל תפעל ברפיח, ולטעמה מאז נאמרו דברים ברוח זו מפיו של ביידן, הוא מחפש ומוצא דרכים לרדת מהעץ לנוכח הביקורת שספג בארה"ב פנימה, כולל במפלגתו שלו. לכך מצטרפת גם ההבנה שהתמיכה היהודית בביידן צפויה להיפגע קשות במידה ואכן יממש את איומו, וכוחם של התורמים האמריקאים גדול לאין ערוך מהקולות המוסלמים אותם ביקש לפייס.
בשל כך, היא אומרת, בחר הנשיא האמריקאי לצמצם את האיום ולהגדיר אותו ככזה שנוגע אך ורק לפצצות מסוג מסוים, כאלה המכונות חודרות בונקרים, שלא יינתנו לישראל לטובת פעולה בלב רפיח. אזורים אחרים ברפיח אינם כלולים במגבלת הנשק ונשק אחר גם הוא לא כלול במגבלה זו, ובכך מבקש כאמור ביידן לרדת מעץ האיום עליו טיפס כאשר הוא מדגיש שאין לו כל כוונה לפגוע במשלוחי הנשק שהובטחו כבר לישראל.
עוד שאלנו את פינס פלדמן אודות הדיווחים לפיהם הממשל האמריקאי מציע מידע על סינוו'אר בתמורה לכך שישראל תימנע מכניסה לרפיח. האם משמעות הדבר היא שבידי ארה"ב מידע קרדינאלי עבור הלחימה הישראלית והיא מונעת את המידע משותפתה וידידתה המקיזה את דם חייליה ברצועת עזה בשל כך?
פינס פלדמן משוכנעת ש"זו לא הייתה הכוונה, אלא שארה"ב אומרת שהם כל כך לא רוצים שתיכנסו לרפיח, ולכן הם יהיו מוכנים לבצע מהלך מודיעיני משלהם, כזה שעד כה נמנעו מלבצע אותו, כדי להשיג מידע ובלבד שצה"ל לא יכנס לרפיח. כלומר שעדיין אין להם ולא היה להם המידע הזה, כי לא יכול להיות שארה"ב תסתיר את המידע הזה", היא אומרת ומוסיפה את הערכתה לפיה האמירה האמריקאית היא שאם ישראל יצאה למלחמה על מנת להגיע להישגים מסוימים, הרי שהיא תפעל לסייע להשגת המטרות הללו בדרך אחרת.
מנגד, על האפשרות לפיה קיים מידע אמריקאי על מקומו של סינוו'אר והמידע הזה נשמר ולא מועבר לישראל, היא מתקשה לחשוב. "האופציה השניה, שיש להם את המידע והם לא העבירו אותו, זה דבר שלא יעלה על הדעת". לשאלתנו מדוע היא מתקשה להאמין לאפשרות שכזו, משיבה פינס פלדמן ואומרת: "כי במאקרו יש לישראל וארה"ב את אותה מטרת על. הם אומרים שוב ושוב שהם רוצים לראות את סינוואר מובס ואת חמאס מפורק ואת החטופים חוזרים, בעיקר כשיש גם חטופים אמריקאים. לכן לא סביר שארה"ב תסתיר את המידע הזה".
אם כן, עולות שתי אפשרויות, או שהאמריקאים מונעים מידע קיים, שזהו תרחיש שקשה לה לקבל, או שהם מבטיחים מידע שעדיין לא קיים אצלם והם רק יפעלו להשיגו, מה שמעלה את השאלה מדוע לא פעלו להשיגו עד כה, וגם זאת לא אפשרות מעודדת במיוחד.
לשאלה מדוע לא פעלו להגיע למידע שכזה עד כה משיבה פינס פלדמן ומזכירה כי "לארה"ב יש אינטרסים משלה והיא לא תתאבד עבור ישראל". ברוח זו יש לזכור ש"כרגע אין כוחות אמריקאים ברצועת עזה, כלומר הם לא נלחמים עבורנו. ארה"ב רוצה לסייע לנו אבל במגבלות האינטרסים שלה".
על רקע ניסיון העבר של מאבקי כוחות בין ארה"ב וישראל, אומרת פינס פלדמן כמי שחקרה את המשברים ההיסטוריים בין המדינות כי נראה ש"אנחנו פועלים נכון. היציאה לפעולה צבאית לאחר עסקה שלא עמדה בתנאים שלנו ואחרי האיום של ביידן, זה בדיוק מה שהיינו צריכים לעשות, וגם ההיסטוריה מוכיחה את זה. ככל שישראל נחושה בעמדתה יותר ופועלת כמדינה עצמאית זהו לחץ שהיא יכולה להפעיל גם על מעצמת על". לחץ שכזה, היא אומרת, לא תמיד ניתן להפעלה מצידה של ישראל על ארה"ב, אך במקרה שכזה הדבר אפשרי ואף מוכיח יעילות. בהקשר זה היא מזכירה כי "במלחמת יום כיפור לא עמדנו בלחץ האמריקאי, וכך בסוף ארה"ב מנעה מאיתנו את כיתור הארמיה השלישית, וכך גם הביאה אותנו לויתורים רבים בהסכם השלום שלאחר מכן".