אלו ימים של מורכבות במישור הפרטי ואף במישור הלאומי. הימשכות ודשדוש המלחמה, על מחיריה, והימצאות חטופינו בידי האוייב, מתאגרת את האפשרות לשמוח באופן מלא ביום העצמאות.
יתרה מכך, הימים האחרונים מחדדים בפנינו כמה ישראל תלויה ביטחונית בארה"ב, נתונה ללחץ בינלאומי מאסיבי כנגד כל פעולה שלה, ואף נאלצת להיכנע לדרישות מופרכות של מדינות העולם לסייע לאויב בזמן מלחמה. אם כך עלינו לשאול: האם עדיין יש מקום לחגוג עצמאות? היכן אותה עצמאות זוהרת מבעד לכל המציאות הזו?
חז"ל בקביעתם ההלכתית בחנוכה לימדו אותנו שיעור חשוב והיסטורי. איננו חוגגים בחנוכה את נס פך השמן, אלא על כך שזכינו בעצמאות מהיוונים, למשך "יתר על מאתיים שנה" כפי שכתב הרמב"ם בהלכותיו, עד חורבן הבית השני. מיותר לציין שעצמאות זו לא נשארה עד ימינו. היא החזיקה קצת יותר ממאתיים שנה, כאמור. מה נותר ממנה במהלך הגלות? מה הצדיק את המשך חגיגות החנוכה בכל שנה ושנה? גבורת הרוח שפיעמה בנו, הופעת כוחו של עם ישראל.
לא זאת ועוד, אלא שגם במהלך אותם מאתיים שנים של עצמאות כביכול, כוללים חז"ל מעשים נוראיים נגד עם ישראל, בהם: ינאי המלך שהוציא להורג את חכמי ישראל, ואת הורדוס שרצח את בית חשמונאי ואת כל חכמי הסנהדרין, והקים מקדשים לעבודה זרה בארץ ישראל. שניהם כלולים בימים שלאחר נס החנוכה, שאנו מודים עליהם קרוב ל-2,200 שנה, זאת למרות שהורדוס היה עושה דברו של השלטון הרומי.
עצמאותנו במדינת ישראל שמה סוף לגלות ארוכת השנים מאז חורבן הבית השני, ולכן מחייבת אותנו להודות לה' ולשמוח על כך. כי גם החיים תחת השלטון הזר הטוב ביותר - הם גרועים מחיים בשלטון יהודי, אפילו מהזן הגרוע ביותר. בין מבחינה לאומית, בין מבחינה פרקטית ובין מבחינה רוחנית. הנהגת ה' היא מורכבת מאד, ועלינו להודות ולשמוח בטוב ה' אשר גאלנו, לצד הכאב וסטירת הלחי שלא ציפינו להם, ושבאו לעורר אותנו לעלות קומה נוספת במישור הלאומי.
לכן, עם כל הבעיות, המלחמה שגובה מחירים יום יום, וגם הימצאותם של החטופים בעזה, אל לנו לשכוח שבזמן הגלות – זו הייתה שגרה בעינינו. לאחר שנים רבות בהם היינו נתונים למשיסה ולמרדף הגויים - עלינו להודות על כך שזכינו למדינה עצמאית, שגם אם מנהיגיה בוחרים להיכנע לדרישות של מדינות אחרות וללחצים בינלאומיים – זה נתון לבחירתנו, ואינו מבטל את עצמאותנו.
מסיבה זו, קבעה הרבנות הראשית יחד עם כל רבני ישראל, ללבוש בגדי חג ביום העצמאות, לומר הלל בברכה, ולהתפלל תפילה חגיגית בבתי הכנסת. ביום העצמאות צריך לברך "שהחיינו וקיימנו והגיענו" ליום המשמח הזה, כפי שמברכים בכל החגים, על אף הקושי והכאב. זהו לא היום לעסוק בו בדברים מעציבים, כגון אזכרות וכדומה, כמו שאין לעסוק בכך בחגים אחרים. אדרבה, עם כל הבעיות והקשיים - חשוב לשמוח על יום זה ולא לשכוח מה היה לנו לפני שזכינו לעצמאות. ובעזרת ה', נשמיד את אויבינו, נחזיר את חטופינו ונחגוג שוב מתוך עוצמה ושמחה שלמה.
הכותב הוא ראש המכון התורני של ישיבת אור וישועה בחיפה ומשרת במילואים בחטיבת גולני