בתחילת מזמור קכו בתהלים נאמר: "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת. בְּשׁוּב ד' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן – הָיִינוּ כְּחֹלְמִים". מה פירוש הביטוי: "הָיִינוּ כְּחֹלְמִים"?
רבי אברהם אבן עזרא פירש שהתרחשות הגאולה היא כחלום. זוהי חוויה כה נפלאה ומיוחדת, שלא ניתן להשוותה כלל למראות שאנו רואים בהקִיץ אלא רק לחלום נפלא.
באופן אחר פירש הרד"ק בשם אביו: כשתתרחש הגאולה תהיה השמחה כה גדולה, שכל הגלות הנוראה כולה שעברנו תהיה בעינינו "כחלום יעוף".
רבי מנחם המאירי סובר כי ה"חלום" מכוון לציפייה לגאולה: כה גדולה השתוקקותנו לגאולה במשך שנות הגלות, עד שאנו חולמים עליה כל הזמן, מצפים להתגשמותה ואיננו מתייאשים ממנה.
על רקע המציאות שלנו, למדנו פשט חדש בביטוי: "הָיִינוּ כְּחֹלְמִים". נתאר לעצמנו מורה המעביר שיעור בכיתה ורואה לפניו תלמיד היושב ו"חולם" – עיניו פקוחות, הוא כלל אינו ישן, אך בכל זאת "חולם". אם תשאל אותו מה היה בשיעור הוא לא ידע דבר, שכן לא שמע אף מילה מהשיעור בעת ש"חלם". הוא היה עסוק או מוטרד מדבר־מה, ועל כן היה מנותק לחלוטין מהנעשה בשיעור.
בדרך דומה ניתן להבין את הביטוי: "הָיִינוּ כְּחֹלְמִים". במקום לראות את ההתרחשות הגדולה באמיתותה, במקום לחוש את גודל האירועים שזכינו להם, אנו שקועים בבעיות ובקשיים ומנותקים מהמציאות בגודלה האמיתי. איננו רואים את המאורע האדיר שהתרחש עם תקומתה של מדינת ישראל. אחרי אלפיים שנה של גלות נוראה שכללה גזירות ורדיפות, צרות וייסורים, שחיטות ופוגרומים ונהרי נחלי דם – השיב ד' את שיבת ציון, ואנחנו – "היינו כחולמים" – שקועים בבעיות ובקשיים שלנו, בצרות ובסיבוכים שלנו, ואיננו שמים לב לגודל המאורע. אנו "מתבשלים במיץ של עצמנו", כפי שנהוג לומר, ומנותקים מהמציאות הגדולה באמיתותה.
היינו כחולמים. כל השנים חלמנו על שיבת ציון, בכל הגלות הארוכה לא התייאשנו מן הגאולה, חלמנו עליה. לא התייאשנו ממנה אף במצבים הקשים ביותר. חלמנו על מדינה יהודית, חלמנו על ממשלה יהודית, חלמנו על צבא יהודי. וכשזכינו והגענו לכל אלה – היינו כחולמים, כאותו תלמיד. שקענו בבעיות הקטנות או הגדולות, בצרות הפיזיות או הרוחניות, מבלי לראות, מבלי לחוש את האירועים הגדולים באמיתותם.
יום העצמאות צריך לעורר אותנו מהחלום, לרומם אותנו מעל לשגרה. יש בו, ביום הזה, כדי להעלות אותנו מעל הבעיות היומיומיות הקשות ולשחרר אותנו מהסיבוכים בהם אנו נתונים, כדי שנכיר את מה שאירע באמת, ונבין את משמעותה האמיתית של תקומת ישראל; כך שנבחין כי התגשם לעינינו: "בְּשׁוּב ד' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן".
התעוררות זו חשובה במיוחד כיום, כאשר רוב הציבור במדינת ישראל נולד במציאות של מדינה, והיא עבורו עובדה קיימת, כאילו אף פעם לא היה אחרת. רוב האנשים החיים כיום במדינה לא חשים בפועל כל שינוי, וחיים באותה מציאות מאז שזוכרים את עצמם. אך יחד עם זאת, הם רואים ככולנו, את הבעיות המרובות, הקשיים הגדולים והסיבוכים. עלינו להתרומם ביום העצמאות מעל לכל הבעיות, כך שנוכל להיפגש עם האור הגדול שמאיר מעצם תקומתה של מדינת ישראל.
אין לשכוח שמדובר בתהליך ושגאולתם של ישראל באה "קמעא־קמעא". כל עוד התהליך בעיצומו – אור וחושך משמשים בערבוביה, ואמנם החושך מעיק ומכאיב, אך צריך לדעת שזהו רק חלק מהתהליך. ואין ספק שתהליך זה, בסופו של דבר, יגיע לשלמותו. כל עוד לא הושלם התהליך, עלולות להיות בו ירידות, עיכובים וסיבוכים, אבל אין ולא יכולה להיות בשום פנים נסיגה מוחלטת ממנו.
ברגע שתהליך הגאולה התחיל, הוא בוודאי יושלם, ועל כן אסור בשום פנים להיחלש. אין להירתע אף ממצבים קשים, בין אם הם בחומר או ברוח, וודאי שאין מקום לייאוש כלל. ללא אמונה אפשר להגיע לכלל ייאוש. אבל מי שמאמין שאנו חיים בעידן של: "בְּשׁוּב ד' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן", מי שמבין שכל מה שאירע בדורנו איננו מקרה – בטוח ללא כל ספק שהתהליך שהחל במאה השנים האחרונות ובא לידי ביטוי מיוחד עם קום המדינה – יימשך ואף יושלם!
לכולנו יש לומר – צריך להפסיק לחלום! יש להביט בעיניים פקוחות, ופירוש הדבר – בעיניים של אמונה – "כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ד' צִיּוֹן" (ישעיהו נב, ח). בעיניים של אמונה רואים, פשוטו כמשמעו, שכל מה שאירע איננו מקרי. מדובר בתוכנית א־לוהית, שהחלה עם שובו של עם ישראל לארץ, הקמת המדינה, קיבוץ גלויות, שיבת ארץ ישראל לידינו, ועד להתמוטטות מסך הברזל ברוסיה ועלייתם של יהודי אתיופיה. כל אלה שייכים לתוכנית הא־לוהית של גאולת ישראל, שייעדה הוא הגאולה השלימה, המהווה מפתח לגאולת האנושות כולה, לגאולת הבריאה כולה.
קיים הבדל עצום אם מסתכלים בראייה אנושית מצומצמת הרואה רק את הרגע, רק את העכשיו, או שמסתכלים בראייה אמונית רחבה, ראייה שלמה, רחבה ומקיפה. הרגע והעכשיו – חולפים, ומנגד ישנו נצח, ישנה תוכנית א־לוהית. ישנם דברים שאין ודאי מהם: "כִּי בָחַר ד' בְּצִיּוֹן, אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ" (שם קלב, יג), "כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָ־הּ, יִשְׂרָאֵל לִסְגֻלָּתוֹ" (שם קלה, ד) – אלו הם ודאי שבוודאי, אין שום ספק בכך!
מתוך כך אין ספק ש"לֹא יִטֹּשׁ ד' עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹב" (שם צד, יד). אין מקום לאף ייאוש גם כשהמצב קשה, גם כשנמצאים במצב שאנו זועקים ממעמקי לב: "ד' הוֹשִׁיעָה!" (שם כ, י) – אנחנו מקדימים ואומרים: "כִּי לֹא יִטֹּשׁ ד' עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹב". רק מתוך אמונה איתנה וודאית אנחנו מתפללים: ריבונו של עולם – "ד' הוֹשִׁיעָה"!
מתוך אמונת־אמת זו נחגוג את: "זֶה הַיּוֹם עָשָׂה ד'", ונסייע בהגברת השמחה. נחזק את האמונה שעם ישראל בוודאי יתגבר על כל המציאות הקשה שהוא נתון בה, וימשיך להתקדם ולצעוד לקראת גאולתו השלמה, במהרה בימינו!