כן או לא רפיח, זו לא השאלה. ולא רק בגלל שצה"ל כבר החל לפעול ברפיח, אלא מכיוון שפעולה צבאית, גם אם תצליח, לא תספיק – לא להחזרת החטופים ולא למיטוט שלטון חמאס.
ללא הסכם, לא יחזרו חטופים. ללא הסכם לכניסת שלטון לא ג׳יהאדיסטי, חמאס יוסיף לשלוט ברצועת עזה. זו לא תחזית, זה כבר קורה ולכן צה"ל נאלץ לפעול שוב בצפון הרצועה ובמרכזה.
גם כן או לא נלחם לבד בציפורניים, זו לא השאלה. ולא רק בגלל שציפורניים ובידוד לא יעזרו לנו מול הטילים של איראן וחזבאללה, כפי שלמדנו מליל התקיפה מאיראן – מתקפה שהצריכה, בנוסף למענה צה"לי, גם מעורבות של חילות האוויר של ארה"ב, בריטניה וירדן, אלא גם מכיוון שמלחמה היא אף פעם לא מטרה בפני עצמה.
מדינאים דגולים במהלך ההיסטוריה אשר הובילו את אומותיהם לנצחון, לא נלחמו לבדם ולא נלחמו ללא חזון אסטרטגי. להיפך. הם נבחנו ביכולתם לקשור בריתות ולקדם את מטרותיהם המדיניות באמצעות שילוב של אמצעים, צבאיים ומדיניים.
כך, וינסטון צ׳רצ׳יל, לא הסתפק בקריאה המפורסמת לעמו להלחם עד חורמה בנאצים, אלא כבר ב-1941 (ארבע שנים לפני תום מלחמת העולם השניה) הוא קידם ביחד עם נציגי מדינות הברית, את "הצהרת ארמון סינט ג׳יימס", ואחריה, ביחד עם נשיא ארצות הברית רוזוולט, את "המגילה האטלנטית". בהצהרות מכוננות אלה, שהיו הבסיס לנצחון מדינות הברית על מדינות הציר (גרמניה, איטליה ויפן), סוכמו העקרונות לפעולה משותפת: המדינות יסייעו האחת לשניה במלחמה כמידת יכולתן.
לא יעצרו לפני שהאיום מצד מדינות הציר יוסר, הן מחויבות לשלום על בסיס שיתוף פעולה חופשי בין עמים שבמסגרתו כל המדינות יזכו לבטחון כלכלי וחברתי ולא יעשו שינויים טריטוריאליים שאינם תואמים את רצון העמים הנוגעים בדבר (כולל עמי מדינות הציר), וכי הן שואפות להבטיח לעמים מימוש של שאיפותיהם לעצמאות, לפירוז, ולשגשוג כלכלי.
השילוב של נכונות להלחם עד הנצחון, כריתת בריתות והבטחת עצמאות ושגשוג גם לאויבים הם אלו שאיפשרו לא רק את הנצחון המלא של מדינות הברית על מדינות הציר, אלא גם את הפיכתן של מדינות הציר לעצמאיות, שוחרות שלום ומשגשגות. כך הובטחו הצמיחה והבטחון של עמי אירופה עד ימינו אלו, כמעט שמונים שנה לאחר תום המלחמה.
הדוגמא השניה היא הקמת מדינת ישראל. אנו עומדים עתה ערב ה׳ באייר, יום העצמאות של מדינת ישראל. ראוי שנזכור בעת הזו כי הקמת מדינת ישראל הובטחה על ידי שילוב של נכונות להקרבה בשדה הקרב עם התנהלות מדינאית ואסטרטגית של ראשי היישוב.
גם היום, עתידה של ישראל כמדינה בטוחה ומשגשגת טמון ביכולתם של מנהיגיה לקדם חזון אסטרטגי ולכרות בריתות – ברית בטחון אזורית. כבר עתה מונחת על השולחן עסקה אסטרטגית הכוללת סיום המלחמה בכל החזיתות, השבת החטופים וחזרת העקורים לבתיהם, נורמליזציה עם סעודיה, תוכנית לשלטון זמני ולשיקום רצועת עזה בהובלת המדינות המתונות, סימון אופק ברור לעצמאות מדינית פלסטינית, וצעדים לדה-מיליטריזציה ולרפורמות בעזה.
הסירוב של ממשלת ישראל לאמץ תוכנית זו, והכישלון שלה, שנמשך כבר שבעה חודשים, להציע תוכנית מדינית כלשהי, מובילים את ישראל לתבוסה מוחלטת: ישראל מבודדת בזירה הבינלאומית, לרבות חסימת משלוחי נשק וצווי מניעה של בית הדין הבינלאומי בהאג, חמאס חוזר לשלוט ברצועה, חזבאללה מחריף מידי יום את התקפותיו בצפון, הדיווחים של מיליציות בעיראק על תקיפת ישראל הופכים תכופים יותר, ואיראן במרחק נגיעה מפצצה גרעינית.
האינטרס הישראלי ברור. אבל ברור גם שדרוש לחץ ציבורי כדי שממשלת ישראל תבחר בתרחיש הזה. זה תלוי בכולנו ועכשיו זה הזמן.
ד"ר רונית לוין-שנור ופרופ׳ דפנה יואל הן חברות סגל באוניברסיטת תל אביב, ממקימות "פורום היום שאחרי המלחמה"