יום זיכרון שכזה טרם ידענו. יום זיכרון בעיצומה של מלחמה. השנה, כולנו, יותר מתמיד, מרגישים משפחת שכול אחת גדולה.
אין אחד שלא מכיר מישהו, ברמת קירבה כזו או אחרת שנפל. כולנו יחד מאוחדים, מחבקים זה את זה ונותנים כח זה לזה. יום הזיכרון השנה תובע מאיתנו להיות כלל ישראליים יותר מכל שנה, לזכור את כולם - נשים, גברים וטף, שמסרו את נפשם על קדושת העם והארץ.
איננו מבחינים בין דתיים לחילונים, בין שמאל לימין, כולנו מרכינים ראש, מתאחדים וזוכרים. הגיבורים הללו - החיילים, השוטרים והאזרחים - לחמו בגבורה ובאומץ בָרשעה, בָברבריות, בָשנאה לעם ישראל ולתורתו. בכל הגזרות נלחמו הגיבורים, אם ביו"ש, אם בעזה, בלבנון ובכל מקום אחר.
ביום הקדוש הזה, בכל מדינת ישראל ואצל כל יהודי העולם יורד הדגל לחצי התורן. כולנו מוחים דמעה ומחבקים חזק חזק את כל משפחות הנופלים. אך רוחנו איתנה. רוחנו אינה בחצי התורן. אנחנו, כל העם, גיבורים וחזקים יחד - באחדות ובאהבה. הדור הצעיר הוא בלתי ניתן לעצירה ומלא כוחות גבורה ותעצומות נפש. הלוחמים הללו נלחמים כמו אריות בכל רגע, רוצים להילחם, רוצים לכבוש עד רפיח והלאה, ועם ישראל מרגיש זאת ומקבל מהם לא רק ביטחון אלא כוחות ואמונה בצדקת הדרך.
אותה סיסמא כי "במותם ציוו לנו את החיים" מוחשית כיום מאי פעם. ולא רק הציווי לחיים הותירו לנו, אלא את גבורת החיים, את האמונה והגאווה בדרכנו, במלחמתנו והחתירה לניצחון שלנו. ציוו לנו חיים של ניצחון ורוממות רוח לאומית.
אך לצד זאת, משהו בהנהגה שלנו מרגיש אחרת. אנו חשים את ההיפך מהמנהיגים – אותם אלו שהיו אמורים להיות המובילים והפכו להיות מובלים בידי אחרים. אם מסתכלים היסטורית על מנהיגי ישראל ניתן לראות את גבורת המנהיגים באופן מובהק. מבן-גוריון שהקים את המדינה למרות ההפצרות והאיומים כלפי ישראל אם תוקם, למרות האמברגו האמריקאי שהוטל עלינו גם אז. הוא שידע לעמוד מול החלטות בינלאומיות ולומר בשלוות נפש עצומה: "או"ם שמום".
דרך מנחם בגין שידע להשיב בנחרצות לקנצלר גרמניה אשר העז לחלוק עליו בפעולותיו הביטחוניות בארץ. כך גולדה מאיר שאמרה כי "לא חשוב מה יאמרו הגויים – חשוב מה יעשו היהודים" והיריעה עוד רחבה. נשאלת השאלה העומדת לפנינו: היכן גבורת מנהיגינו? היכן האמונה בצדקת הדרך? היכן נוכל להבטיח לנופלים הרבים ומשפחותיהם כי מותן באמת לא היה לשווא? כיצד נחייה בניצחון אמיתי כמו שהלוחמים והנופלים היו רוצים בו ונלחמו עליו כל נפשם?
על כן צריך לומר באופן ברור שלא נשמע לשני פנים- יש בנו את העוצמות והכוחות לחיות ולנצח כאריות. יש בציבור כולו את הרצון והדחף לחיות בגאון ובעצמאות אמיתית. בעודנו כואבים את נפילת גיבורנו אנו קוראים לנבחרי הציבור שלנו לראות את הנופלים ולשאוב מהם את הכוחות, את הגבורה ואת שאר הרוח כדי לפעול כטוב ליהודים ולמען ביטחונם וחייהם, כדי להבטיח את הניצחון עבורם כך שלא איבדו אותם לריק. זוהי מלחמת הרוח יתר על היותה מלחמה בגוף. זוהי מלחמה על הגישה, על שינוי תפיסת הלוחמה הישראלית והחתירה אל ניצחון מוחש ובלתי ניתן לערעור. מיום הזיכרון הזה עלינו לעלות שלב בסולם הגאווה היהודית והאמונה בצדקת דרכנו. אל לנו להיכנע לתכתיבים בינלאומיים וללחצים כלפינו. אל לנו להפסיק את המלאכה אותה התחילו לוחמינו הקדושים ונפלו למענה. עלינו להשלים את מטרות המלחמה ולשמור על עם ישראל בגופו ובחייו אך בעיקר ברוחו ובגאוותו.
המלאכה היא רק בתחילתה. יש לנו עבודה רבה לפנינו – גם רצועת עזה וגם בלבנון. אין לנו ברירה כי אם לחיות על חרבנו בעת הזו. זו עבודה סיזיפית ורחבה. אך מי שהחליט שהוא רוצה לשים 'סטופר' עד להשגת המטרה – עליו להתבגר ולהבין שהמציאות אינה עובדת ב"כאן ועכשיו". כמו חולה בבית חולים, את השעון שמים בצד גם אם הטיפול זמן רב עד לסיום השיקום, כך גם כאן - צריך לשים את השעון בצד ולהילחם בגבורה עד להשגת היעדים במלואם.
אוי למי שחושב שאת כל החוליים הרעים של 20 השנים האחרונות אנחנו נתקן ביום אחד. מחשבה ילדותית שכזו תוליך את הציבור שולל ולמפח נפש גדול. אדם מבוגר ומפוקח בראשו מבין שזו עבודה ותהליך ארוך שלא נגמר במכה ניצחת אחת. אנו נקראים כולנו להיאזר בסבלנות ומתינות, לחשוב בבגרות על התהליך השורשי בו אנו נמצאים ועל הזמן הנדרש להשגת התיקון הנדרש.
ומאידך, עלינו להבין במלחמה הזו כי ללא שינוי המחשבה ואימוץ הלוחמנות אל קרבנו, לא נוכל לעולם להביס את אויבנו ולשמור על עמנו מכל משמר. אם נישאר בתפיסה ביטחונית רופסת ולא נחתור להשמיד את אויבנו כליל – הם יעשו זאת לנו, במקודם או במאוחר. אם לא נשתנה להיות אריות טורפים – איך נסתכל למשפחות השכולות בעיניים? איך נעז להספיד את חללינו? איך נישיר מבט אל לוחמנו האמיצים אותם אנו שולחים לקרב למעננו, למען ביטחוננו? אנו חייבים להתעורר ולנצח. זו ההנצחה הראויה והיחידה למען כל אלו, מקום המדינה ועד עתה, שנפלו בדרך אל הניצחון שלנו.
הכותב הוא ראש המועצה המקומית בית אל