יום הגעגוע הלאומי

בשלהי חודש אב בשנה שעברה, זמן לא רב לפני שהחיים של כולנו כאן התהפכו ללא הכר, נפל הלוחם הלל נחמיה אופן. בן 20 היה בנופלו.

לפני זמן קצר פגשתי את אביו, ידידי היקר, בעז, והוא העביר לי מכתב קטן שכתב הלל לחבר שלו. את המכתב הלל נתן לו לכבוד גיוסו (של אותו חבר) כמכתב פרידה, והוא אמר לו שישמור את המכתב סגור, ויפתח אותו בעת משבר.

לאחר כמה חודשים התבשר אותו חבר על מותו של הלל, וכמובן נכנס למשבר גדול מכך, ואז הוא נזכר באותו מכתב והחליט לפתוח אותו. את המכתב הוא הביא להורים של הלל טרי טרי, בימי השבעה.

הערב, פתחתי בעצמי לראשונה את המכתב ומיד הרגשתי שיש בו מסר גדול לכולנו, ליום הזיכרון התשפ"ד. וכך כתב הלל:

"קֶשֶׁר – זֶה מָה שֶׁמְּחַבֵּר בֵּינֵינוּ כְּשֶׁאֲנַחְנוּ נִפְגָּשִׁים.

גַּעְגּוּעַ – זֶה מָה שֶׁמְּחַבֵּר בֵּינֵינוּ כְּשֶׁאֲנַחְנוּ נִפְרָדִים.

קֶשֶׁר יָכוֹל לְהִפָּרֵם עִם הַזְּמַן, אֶת הַגַּעֲגוּעַ גַּם הַמָּוֶת לֹא יָכוֹל לְנַצֵּחַ.

גַּם אִם נִרְצֶה מְאוֹד, שׁוּם כּוֹחַ בְּעוֹלָם לֹא יָכוֹל לְהַבְטִיחַ לָנוּ שֶׁנִּשְׁמֹר עַל קֶשֶׁר בְּעוֹד עָשׂוֹר.

אֲבָל כָּאן וְעַכְשָׁו, אֲנִי מוּכָן לְהַצְהִיר, שֶׁאֲנִי מִתְגַּעְגֵּעַ.

וּכְמוֹ שֶׁאָמַרְתָּ, אִם אֲנִי מִתְגַּעְגֵּעַ אֵלֶיךָ, אֲנִי יָכוֹל לִהְיוֹת בָּטוּחַ שֶׁגַּם אַתָּה מִתְגַּעְגֵּעַ אֵלַי".

יום הזיכרון, כך נדמה לי, הוא יום הגעגוע הלאומי. היום בו כל אחד ואחת מאיתנו, וכולנו יחד, מתגעגעים אל הגיבורים, היקרים לנו. אך אולי עמוק מכך – אנו מתגעגעים דרכם גם אל מה שיקר לנו – במדינה, ובחיים בכלל.

ואת הגעגוע הזה – גם המוות לא יכול לנצח.

לזכרו של רב"ט הלל נחמיה אופן הי"ד