כחודש אחרי שמחת תורה התשפ"ד, בשלהי חודש מרחשוון, פרסם אסף פרי בפייסבוק פוסט שביטא תחושה של רבים בימי תחילת המלחמה והפך לוויראלי, וכך כתב: "המורה לתנ"ך הוא בעצם לוחם בקומנדו, והגננת היא בכלל קצינת מודיעין.
אף אחד לא ידע שהשכן ההייטקיסט המפונפן הוא מ"פ בשריון, ולא שם לב שהקבלן עם הכובע המצחיק שבונה את הבית ממול הוא טייס קרב. שעורכת הדין המחויטת מהדירה למעלה טוחנת משמרות בתור קמב"צית באוגדה, והמוכר החביב מהמכולת הוא צלף, שכרגע שוכב על איזה גג חצי הרוס בעזה.
"אומרים שמנהלת הסניף הקשוחה של הבנק היא סגנית מפקדת גדוד בפיקוד העורף במלונות בים המלח, ונהג האוטובוס החייכן מפקד על סוללת תותחים בצפון, והמעצבת פנים המתוקתקת היא פראמדיקית באיו"ש.
"האגדה מספרת שהסטודנט החנון לפיזיקה הוא בכלל מהשייטת, שעושה מבצעים דמיוניים, אף אחד לא יודע איפה. או שהוא בכלל במטכ"ל.
"הם נראים בני אדם מן היישוב, עם בגדים רגילים, עבודה רגילה וחיים רגילים. אבל זה הכול סיפור כיסוי. כי כשפתאום צריך, אז הם פותחים איזה ארון נסתר, מגירה עלומה, או ארגז מתחת למיטה, ומוציאים את גלימת הקסם של המילואים ויוצאים להציל את העולם. אנחנו נראים רגיל, אבל באמת באמת – אנחנו מדינה של גיבורי על".
לפוסט המדובר צורפה התמונה האייקונית של הסרת החולצה המכופתרת של דמות העיתונאי הממושקף קלארק קנט, מי שמתגלה למעשה כסופרמן, איש הפלדה בעל כוחות העל.
על הקשר בין גיבור העל הדמיוני והיהודים נכתב רבות: "הקומיקס של איש הפלדה, שבכלל כונה בתחילה 'גיבור המדוכאים' נכתב על ידי ג'רי סיגל ואויר על ידי ג'ו שוסטר, שניהם יהודים, ופורסם לראשונה באפריל 1938. הדמות נוצרה במקור על רקע השפל הגדול, והביאה לעולם את הגיבור שנלחם בעוולות השונות" ("סופרמן היה נימול?": ספר חדש הוכיח – גיבור העל הוא יהודי, חנן גרינווד, מתוך "ישראל היום" 29.6.2021). אבל זה לא כל הסיפור על סופרמן והיהודים.
סופרמן היה יהודי?
מתברר שלדמות סופרמן הדמיוני יש גם הקשר ספציפי למאבק באנטישמיות העולמית: "היוצר של סופרמן, ג'רי סיגל, כתב אוטוביוגרפיה שאבדה ומעולם לא פורסמה. ב־2011 היא נמצאה, וכיום היא נמצאת במחלקת הספרים הנדירים באוניברסיטת קולומביה (כמה סמלי...).
באוצר הבלום הזה כותב סיגל שהמניע שהביא אותו לכתוב את סופרמן היה העלייה המדאיגה באנטישמיות טרם מלחמת העולם השנייה. הוא סיפר שרצה ליצור דמות חזקה שתדבר על סובלנות והגנה על הזולת – דוגמת הגולם מפראג שהיה דמות בלתי מנוצחת שהגנה על היהודים" (ישראל היום, שם).
כלומר, כעשור לפני הקמת המדינה היהודית, זוג יוצרים יהודיים באמריקה יצרו קומיקס על הצורך בגיבור על שיציל את היהודים! וזה אכן קרה. לא בעזרת גיבור על דמיוני לבוש בצבעי כחול־אדום אלא בהקמת המדינה היהודית, ובה גיבורי על לבושי מדי זית.
על בסיס הפוסט של אסף פרי, כתב עמרי גליקמן עם חברי להקתו – התקווה 6 – שיר מרגש:
"אז המורה לתנך בגבעתי, המורה ללשון מודיעין, השכן מלמעלה קבלן עבודות אבל חודש כבר במילואים... דורון הוא בעל חנות צעצועים עכשיו הוא מ"פ בשריון, ועמדי שלנו כפרה שלרוב מזמר בקיסריה לוחם הנדסה מתאושש בגבורה אחרי שנפצע בלב עזה.
"נכון כולם נראים פה רגילים אבל, אנחנו עם של גיבורי על, בכל אחד תמיד מסתתר חייל, מוכן להציל את העולם.
"הנהג אוטובוס של דן, זה שתמיד עומד בזמן, הוא עכשיו מפקד סוללת תותחנים בדרום ליד ניר עם, ויש סטודנט בטכניון, באמצע תואר ראשון, הוא סרן במיל' בעוצבת הגליל כבר חודש בגבול הצפון...
"יש לכולם ארון נסתר, או ארגז גדול מאובזר, יש בו סט של מדים וגלימת מילואים מוכנות תמיד לאתגר...
"וזה לא משנה אם באמצע החיים או באמצע משחק כדורגל, כולם יעזבו את הכול בשנייה אם יקרא להם הדגל, פה זה לא יקום מקביל לא מציאות של מארוול, זה הסיפור שלנו – עם ישראל".
אוזר ישראל בגבורה
הפוסט והשיר הזה זרקו אותי בבת אחת ליום העצמאות הרביעי של מדינת ישראל, תשי"ב (1952). בשנה ההיא, פורסם בעיתון "הצופה", מאמר של הרב צבי יהודה קוק זצ"ל שנקרא "לתוקף קדושתו של יום עצמאותנו", (תוכן דברים שנאמרו ביום העצמאות ד' אייר תשי"א בישיבה המרכזית). במאמר הזה מברר הרב צבי יהודה את תוקפו הרוחני של יום העצמאות ומבאר את משמעותו הרוחנית וההיסטורית.
בתוך דבריו מחדש הרב צבי יהודה את משמעות הנס שהתרחש ביום הכרזת העצמאות. וכך הסביר את הדברים תלמידו, הרב חיים דרוקמן זצ"ל: "הגבורה שהתגלתה בשדה הקרב החלה בעצם הכרזת העצמאות. המצב היה שמדינות ערב איימו לחסל אותנו אם רק נעז להכריז על הקמת המדינה; אמריקה שתמכה בהכרזת המדינה (בהצבעה באו"ם) הודיעה שאין זה העיתוי הנכון; גם בתוך היישוב עצמו התעוררו חילוקי דעות בנושא, בסופו של דבר ההחלטה על הכרזת העצמאות של מדינת ישראל עברה ברוב של שני קולות בלבד! הרי זה עצמו נס משמים! ולמרות הכול – הוכרזה עצמאותנו וקמה מדינת ישראל, דבר זה עצמו הינו גילוי גבורה מאין כמוהו...
"מסבירים התוספות במקום (ד"ה: 'מתיב') שהכוונה לנס של 'רוח גבורה ודעת להילחם'. כלומר, כשבמצב הנדרש יש לו לאדם 'רוח גבורה ודעת להילחם' – זהו נס ממרומים שהאדם מוצא את הדרכים לפעול בצורה הנכונה ולהינצל מהסכנה. כך קרה לדוד, ובוודאי כך קרה גם לנו. כדוד שעמד מול גולית, כך גם הכרזת העצמאות מול כל העולם כולו. הכול היה בחסדי שמים, ממקור 'אוזר ישראל בגבורה", שנמשך והתגלה גם בשדה הקרב". (הרב חיים דרוקמן זצ"ל, "קמעא קמעא" עמ' 227–228).
שורש כל הניסים
ובמילים הללו כתב הרב צבי יהודה: "אומץ הגבורה ועוז הרוח הזה של אנשי ציבוריותנו, אשר נתכנסו ביום ה' באייר בבית־המשכיות בתל־אביב והודיעו אל מרחבי העולם כולו וממשלותיו, כי יש מדינת ישראל... – אחד הוא עם רוח הגבורה הנשגבה של גיבורי צבאותינו קדושינו...
"אומץ הגבורה הזה, במסירות הנפש ובהתמסרות הרוח, אשר הפיח בתוכנו אלוהי אבותינו קורא הדורות דורותינו, הוא הנהו יסודם ושרשם של כל הניסים והנפלאות אשר בהתגלותו זאת עלינו בהגיעו אותנו אל זמננו זה ואל קיומנו זה...
"מבואר כי 'רוח הגבורה והדעת' המתגלה באדם, להתגבר על כוחות המשחיתים ומתנגדים לקיומו, הוא נס המופיע ממרומים, בכוח החשיפה הרוחנית העליונה והפנימית...
"רוח הגבורה הזה נמשך ממקור הנשמה של כנסת ישראל כולה וממרומי מעמקיה, מאת הנותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה..." (הרב צבי יהודה קוק זצ"ל, לנתיבות ישראל ח"א עמ' קפג, עמ' רמח–רמט מהדורת בית אל).
חידושו של הרב צבי יהודה הוא שהנס הגדול בהקמת המדינה היה נס גילוי רוח הגבורה של מנהיגי המדינה. האומץ ללכת נגד הזרם ונגד הלחצים הבינלאומיים, לא להתכופף ולא להתנצל, לזקוף את הקומה הלאומית מחדש – זהו נס גלוי. ניסי הגבורה במלחמות ישראל הם חלק מאותה רוח אדירה שהתגלתה אז ביום הקמת המדינה. נס הרגע שבו מעטה החולין יורד וגבורת העל של הנשמה היהודית פורצת החוצה בעוצמה; בימים ההם בזמן הזה. ולתפארת מדינת ישראל! "נכון כולם נראים פה רגילים אבל, אנחנו עם של גיבורי על, בכל אחד תמיד מסתתר חייל, מוכן להציל את העולם".