1. מעטים הם רגעי האמת המזוקקים בחייהן של אומות – אותם רגעים קצרים שלתוכם מתנקזת האמת הצרופה שלהן, ובהם נחשפים לעין השמש באורח די נדיר זרמי המעמקים המייצגים את 'האמת הלאומית' האמיתית, הנסתרת, של כל אומה ולשון.
שהרי בימים כתיקנם, מתנהל העולם המדיני במציאות רבודה של נשף מסכות. מדינאים למיניהם, דיפלומטים ושאר אח"מים המייצגים מדינות, מדלגים בקלילות דיפלומטית בין ארמונות נשיאות לנשפי הקוקטיילים. כולם מכבדים את כולם. כולם מכנים את עמיתיהם בתוארי כבוד: הוד מעלתו, אדוני השגריר, כבוד רוממותו ועוד כינויים המתחייבים מן הפרוטוקול הטקסי, וכולם מושתתים על אחיזת עיניים, זיוף וכזב. מציאות רבודה, מדומיינת. והאמת נעדרת.
2. לא פעם הזדמן לי לפגוש אישית מדינאים מן המעלה הראשונה, כולל נשיאי מדינות, ובהם נשיא מצרים המנוח מובארק, ושניים מנשיאי צרפת, פרנסואה מיטראן וז'אק שיראק, ומדינאים רבים אחרים, ישראלים וזרים. במיפגשים הללו נוכחתי שצדק ד"ר יוסף בורג המנוח, שאמר בשנינותו כי "שר צריך להיחשב הפוך מֵהַר: הר, ככל שאתה מקרב אליו הוא הולך נעשה גדול יותר, ענק יותר; ואילו שר, ככל שאתה מתקרב אליו, נעשה קטן יותר".
באותן פגישות למדתי שכשמנהיג מדבר אל העם, אל התקשורת, אל העולם, הוא משמיע לא פעם זמירות אחרות מאלה שבאמת מייצגות את דעותיו ואמונותיו. פעמים רבות המנהיג משמיע לעמו את מה שההמון רוצה לשמוע. כך קל לשבות את ליבם של ההמונים. בין אמירות המנהיג כלפי חוץ, שנועדו לשווק את עצמו או מסר לאומי כלשהו, לבין האמת האישית שלו, רובצת לעיתים תהום.
3. אבל ישנם גם כאמור רגעי מבחן נדירים בחיי אומות, שבהם האמת המזוקקת מתפרצת החוצה. סוד התבונה הטהורה. כך למשל לא תודה אף מדינה, נוצרית או מוסלמית, שיש בה יסודות מסוכנים של שנאה תהומית ליהדות ליהודים. אנטישמיות זה לא פוליטיקלי קורקט. אנטישמיות לכאורה לא בבית ספרן. יש אפילו שיטענו שהן נאבקות בעוז ובחימה במופעי האנטישמיות.
אבל דיבורים לחוד ומעשים לחוד. ברגעי האמת, מתפרצות רוחות הרפאים האפלות ממאורותיהן להבלחות של אמת צלולה. כך זה קורה בתורכיה, במצרים ובחלק ממדינות אירופה. ברגעי אמת אלה קל לזהות את ה'אידיאה פיקס' האמיתית, הבסיסית של אותה אומה. אלא שחשיפות שכאלה הינן כאמור מעטות, קצרות טווח, שעוקפות את עקרון ה'הסתר דבר' השגרתי, המתנהל בחיי השגרה של המדינות.
4. רגעי מבחן כאלה עברו על אומות העולם בסוף השבוע שעבר, בהצבעה בעצרת הכללית של האו"ם, שאישרה ברוב גורף של מדינות – חלקן רחוקות מלהיות דמוקרטיות, ואחרות מתעלמות מצרכי ההמון החי בהן – את יוזמת הרשות הפלשתינית, זו שפעם היתה זו 'ידידתנו' עד שחשפה טלפיה כשטבחה בנו, לשידרוג מעמד הרש"פ ע"י מתן סמכויות ומעמד של מדינה חברה באו"ם. מהלך זה הינו רק כפסע בינו לבין הכרת האו"ם במדינה פלשתינית, על כל הסיכונים המשתמעים מכך לגבי קיומה של ישראל.
לית מאן דפליג, שכל עוד קיימות האמנות הפלשתיניות העוסקות בהשמדה מוחלטת של היישות היהודית, הציונית, בארץ ישראל, אין שום מקום להקמת מדינה ערבית נוספת ל-22 המדינות הערביות, שהשמדת המדינה היהודית האחת והיחידה היא עקרון-על בתפיסת עולמה, וכל השאר נכפפים לו.
אבל את הרוב העולמי זה לא מעניין. 143 מדינות היפנו לנו עורף בעת מלחמה, ותמכו בהכרה במדינת אוייב פלשתינית. ממש סכין בגב. רק 9 התנגדו, ועוד 25 נמנעו.
5. רגע ההצבעה האנטי ישראלית, האנטישמית, בעצרת הכללית, שהוליד החלטה כה מפלצתית, שמסכנת את עצם קיומה של מדינה החברה באו"ם מאז 1948, הוא אחד הרגעים המזוקקים שחושפים את עמדתן האמיתית של 'ידידותינו'.
מחובתנו להכיר את האוייב הזה, את הזאבים באיצטלה של כבש, שתמכו ברעיון שנושא בחובו פוטנציאל של השמדת ישראל: צרפת, דנמרק, יוון, אוסטרליה, בלגיה, יפן, הודו, נורווגיה, סעודיה, קטאר, פורטוגל, תורכיה, פולין, סרביה, סין ואפילו גוואטמלה שנחשבת ידידה קרובה לישראל.
אבל לא רק גוואטמלה. צרפת שמתחזה להיות מתווכת אובייקטיבית בין ישראל לאוייבותיה, חשפה את פרצופה הנאלח, האמיתי. וכך גם יוון שנחשבת למדינה ממש ידידותית (ומכוח הערכה שגויה זו הוצפה בפסח האחרון באלפי נופשים ישראליים שמילאו בכסף טוב את קופתה המצטמקת). ומה עם בלגיה ה'ידידותית' (שהרוב המוסלמי שנקלט בה מאלץ אותה להטות את הכף נגדנו)? ועם יפן, גם היא מצהירה על עצמה ידידותית לישראל ביד אחת, ותומכת בהשמדתה ביד השניה? והודו הענקית, שעל פי פירסומים זרים תולה את הגנתה במוצרי התעשיה הביטחונית הישראלית הנרכשים כאן בסיטונות בהיקף של מיליארד דולר לשנה? ופורטוגל שישראלים רבים מפרנסים את ענף התיירות שלה. ופולין ששבה ומכריזה כי הינה ידידת אמת לישראל.
הן הפכו עצמן למדינות אוייב. תזכרו את זה כשאתם רוכשים מוצרים מתוצרתן ותומכים בכלכלתן, או בשעה שמתכננים נסיעה אליהן.
6. יכולים להיות תירוצים רבים למדינות אלה שיסבירו את הצבעתן נגד ישראל. למשל הגידול האקספוננציאלי בשיעור אוכלוסיית המהגרים המוסלמים.
אבל אפילו נכונה טענה זו, ניתן היה לצפות שלפחות הן תימנענה מהצבעה, כפי שנהגו אוסטריה, איטליה, בולגריה, בריטניה, קנדה, שווייץ, שוודיה, קרואטיה, רומניה, הולנד, פינלנד, גרמניה, גיאוגריה, ליטא, לטביה, אלבניה, איי מרשל, מונקו, צפון מקדוניה, אוקראינה, מולדובה, פראגוואי, פיג'י, מלאווי ונואטו.
7. על רקע השנאה הרב לאומית והרב תרבותית שנחשפה כלפי מדינת ישראל באחד מרגעיה הקשים, בעודה נלחמת על חייה, ופועלת להבהיר היטב לעזתים שיש מחיר כבד עד מאוד לטבח ה-7 באוקטובר, ראוי לשבח את 8 המדינות שיחד עם ישראל היוו את גוש תומכי ישראל והצביעו נגד הכרה במדינה פלשתינית: ארה"ב (שלמרות התנהלותו המזגזגת של נשיאה, התייצבה שוב לימין ישראל בעת מבחן ואף ניסתה – לא בהצלחה גדולה - לשכנע מדינות נוספות להצביע נגד או להימנע), ארגנטינה, הונגריה, צ'כיה, - ועוד 4 מדינות פחות נחשבות בזירה הבינלאומית אך לקולן משקל זהה לכל השאר: מיקרונזיה, נאורו, פלאו ופפואה גיניאה החדשה. כולן יעמדו על הברכה.
ההצבעה בשאלת שידרוג מעמדה של הרש"פ באו"ם היתה אותו רגע מזוכך שחשף באמת מי מאומות העולם ידידותינו, מי היושבות על הגדר ומי מתייצבות אוטומטית לצידם של הנאצים החדשים, האנסים ומשספי הגרונות של יהודים רק בשל היותם יהודים.
(באדיבות שבועון 'מצב הרוח')