הי, יהונתן מתוק שלי. מקווה שאתה מבסוט שם למעלה. כי אני הולך לקלקל לך קצת.
פה למטה יש חדשות חמות: כנראה שאל מעריצך הרבים והמודים על קורבנך, יצטרפו בקרוב מחבלי הפת"ח, יורשי רוצח ההמונים, ערפאת.
הם יצדיעו לך בלעג. הם ירקדו על קברך באושר. הם לא מאמינים למזלם הטוב, הם שמחו על מותך וכעת הם נהנים מפרותיו.
אתה מגש הכסף שעליו להם ניתנה מדינת פלסטין, כי אי אז ב-2007 רוצחי החמאס כבשו את עזה מרוצחי הפת"ח.
ועל הדרך כמובן כדרכם, בזזו, עינו ורצחו את הפתחי"ם, שעמדו מולם חסרי אונים.
עד שבאת אתה וחבריך ולחמתם, כך מתברר, את מלחמתם ועתה, על שטיח אדום מדמך הם יוכלו לחזור לכס השלטון. בזכותך. בטיפשותנו.
לא חשבת על זה כשנלחמת, הא? כשהתגייסת חשבת שאתה חייל בצבא ההגנה -לישראל-. כשאמרת 'עכשיו תורינו', התכוונת תורינו לתרום למדינת ישראל.
כשהסתערת קדימה לרוצץ את גולגלתם של החמאס, היית בטוח שזה למענינו. כשנורת ונפלת ועל שפתותיך 'שמע ישראל', התכוונת 'למען עם ישראל'.
אז זהו, כנראה שלא ידעת, לא ידעת שאתה לוחם ברוצחים למען רוצחים אחרים. לא ידעת שבדמך יורחב שלטון השנאה, גם לעזה. לא ידעת שאת קורבנך מקריבים 'הידידים מאמריקה' למדינת משלמת משכורות לרוצחי אחיינך הלל ויגל.
אז מותך לא היה לשווא בני, מחלקי הממתקים על מותך יקבלו סוכריה גדולה, בזכות גופתך. רָצַחְתָּ, וְגַם-יָרָשְׁתָּ.
ואיה אליהו? ואיה התוכחה? ואיה הכאב על השכול? ואיה עם חכם ונבון? ואיה? איה?