השבוע ההילולה והעליה לציון של רבי מאיר בעל הנס, רבי יהודה בר אלעאי ורבי שמעון בר יוחאי. על פי דברי האר"י ז"ל בל"ג בעומר יש עילוי וגילוי תורת כל חמשת התלמידים של רבי עקיבא.
דברים שלא נגלו למשה מסיני, נגלו לרבי עקיבא וחבריו.
חכמינו במדרש לימדו אותנו כי היכולת שלהם למלא את הארץ תורה נובעת מהבנה עמוקה ומיוחדת של התורה. ובלשון חכמים. "אמר רבי אחא דברים שלא נגלו למשה מסיני נגלו לרבי עקיבא וחבריו". עוד אמרו. "וכל יקר ראתה עינו" - זה רבי עקיבא". (ילקוט שמעוני ישעיה מב תנב).
הפסוק שממנו לומדים את החידוש הגדול הזה הוא פסוק שנאמר על הגאולה העתידה. "וְהוֹלַכְתִּי עִוְרִים בְּדֶרֶךְ לֹא יָדָעוּ, בִּנְתִיבוֹת לֹא יָדְעוּ אַדְרִיכֵם, אָשִׂים מַחְשָׁךְ לִפְנֵיהֶם לָאוֹר וּמַעֲקַשִּׁים לְמִישׁוֹר. אֵלֶּה הַדְּבָרִים עֲשִׂיתִם וְלֹא עֲזַבְתִּים".
משמעות הפסוק שאלוקים יאיר בעתיד אור חדש שיפקח את עיננו לראות דברים שהיו מכוסים מאיתנו במשך כל ההיסטוריה. חכמינו למדו מהמילים "אֵלֶּה הַדְּבָרִים עֲשִׂיתִם וְלֹא עֲזַבְתִּים" שהאור הזה כבר האיר בעבר שנאמר "עֲשִׂיתִם" ולא כתוב "אעשה". למי הם נגלו? לרבי עקיבא וחביריו.
על פי זה כתב האר"י הקדוש כי רבי עקיבא רמוז בסופי תיבות של הפסוק (תהילים צז יא) "אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה" שסופי התיבות של חמשת המילים האחרונות הם עקיבה. לומר לך שאצל רבי עקיבא נזרע האור שאנחנו עתידים לראות באחרית הימים.
יכולת הראיה המופלאה הזו של רבי עקיבא וחביריו מסבירה את הצחוק שלו ואת התורה של תלמידיו. כשרבי עקיבא רואה את השועלים בהר ציון ושומע את הצלחת הרומאים הוא צוחק. הוא רואה את הארעיות הזמנית של עובדי האלילים הרומאים וצוחק את הצחוק שכולנו עתידים לצחוק כשנראה את עליבות האלילות שלהם.
כשאנחנו עולים לציון רבי עקיבא ותלמידיו, או לומדים את תורתם אנחנו מתחברים אל תורתם ומדרגתם ומשתדלים לזכות לאור הזה. אור שבעת הימים שמראה לנו לא רק את ההווה אלא גם את העתיד בצבעים מלאים. כך יהיו ימינו מלאי שמחה ובטחון. כך יהיו פנינו מאירים כמו רבי עקיבא וחביריו. אמן